הפחתת אחוזי נכות עקב מצב קודם

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפחתת אחוזי נכות עקב מצב קודם: 1. ועדה רפואית לעררים קבעה בתאריך 12.1.04 כי נכותו הרפואית של המערער הינה בשיעור10% בהתאם לסעיף 37 (7) א' לרשימת סעיפי הליקוי, וזאת בשל הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני, אלא שהועדה הפחיתה 10% בשל מצב קודם על בסיס אותו סעיף במבחנים ועל כן קבעה כי נכותו היציבה של המערער בגין תאונה מתאריך 7.1.01 הינה 0% החל מ- 1.3.01. על החלטתה זו של הועדה הרפואית לעררים הגיש המערער את הערעור שבפני. 2. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן - החוק) קובע כי: "החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה..." אשר על כן מוטל עלינו לבדוק האם קיים פגם משפטי כלשהו בהחלטת הועדה הרפואית לעררים. 3. ב"כ המשיב הסכימה כי ענינו של המערער יוחזר לועדה רפואית ולמעשה המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב השאלה האם יש מקום להחזיר את ענינו של המערער לועדה באותו הרכב או לועדה בהרכב אחר וזאת מאחר והועדה הרפואית לעררים, סברה, מתוך טעות, כי היא מחוייבת לקבל את חוות דעתו של ד"ר אנג'ל שניתנה במסגרת תביעתו של המערער לבית הדין לעבודה בתיק בל 3564/01. תביעתו של המערער לבית הדין נתקבלה ונפסק כי בתאריך 7.1.01 ארעה למערער תאונת עבודה בה נפגע בגבו וכן נפסק כי ישולמו למערער דמי פגיעה על פי תעודות הכושר שהיו עד ליום 28.2.01. המומחה הרפואי שמונה על ידי בית הדין במסגרת אותה תביעה היה ד"ר אנג'ל והוא קבע כי קיים קשר סיבתי בין הארוע התאונתי לבין מחלת התובע כאשר המדובר בהחמרת מצבו. הועדה הרפואית לעררים שעליה הוגש הערעור בתיק זה ציינה: "הועדה עיינה בפסק הדין בו קיבל השופט את חוות הדעת של דר אנג'ל... לפיה הוכרה התביעה כהחמרה של מצב קודם ולא של גרימה, קביעה זו מחייבת את הועדה הרפואית בהיותה החלטה משפטית." בכך נתפסה הועדה לטעות שכן חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית הדין אינה מחייבת את הועדה הרפואית וסמכויותיה של הועדה הרפואית כמפורט בסעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי הינה לקבוע האם הנכות של המבוטח נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה וכן לקבוע את דרגת הנכות לפי המבחנים שבתקנות. ברגע שתאונה מוכרת כתאונת עבודה הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת, עוברת לועדה רפואית בלא קשר לקביעות של המומחה שמונה על ידי בית הדין. איננו סבורים כי טעות זו של הועדה מצדיקה החזרת הענין להרכב אחר שכן דרך המלך הינה בהחזרה לאותו הרכב אלא אם כן סבור בית הדין שהועדה "נעולה בדעתה" בענין זה או אחר ושוב לא תהא תועלת בהחזרת הענין לבחינתה. במקרה שבפנינו, משבית הדין במסגרת פסק הדין מבהיר לועדה כי אין היא מחוייבת לחוות דעתו של ד"ר אנג'ל, אין מניעה להחזרת הענין לועדה הרפואית באותו הרכב. לענין החזרה לאותו הרכב עיין בבר"ע 1371/04 משה בוטרשוילי נ. המוסד לביטוח לאומי (ההחלטה מ- 10.11.04) אשר בו נפסק: "דרך המלך הינה להשיב את הדיון בענינו של מבקש לועדה בהרכבה הנוכחי. המקרים החריגים בהם אנו מורים על השבת הדיון לוועדה בהרכב אחר אינם בבחינת רשימה סגורה. המאפיין אותם מקרים, הינה תחושה הנסמכת על סממנים שניתן להצביע עליהם, כי הוועדה "נעולה בדעתה" בעניין זה או אחר ושוב לא תהא תועלת בהשבת העניין לבחינתה. כך למשל, כאשר הועדה פועלת מספר פעמים על פי הנחיות פסקי דין של בית הדין. במקרה שבפנינו מושב עניינו של המבקש לוועדה בפעם הראשונה בהסכמה..." 4. לאור האמור לעיל הננו מחזירים את ענינו של המערער לועדה הרפואית לעררים לאותו הרכב שדן בענינו ב- 12.1.04. תשומת לב הועדה הרפואית מופנית לקריטריונים לענין הפחתת נכות בגין מצב קודם בהתאם להוראות סעיף 120 לחוק שהינן כדלקמן: "אם הוכרה תאונה כ"תאונת עבודה" אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל. משלא הסתמכה הוועדה על נתונים מוכחים שאובחנו במערער בטרם קרות תאונת העבודה, והמצביעים על 'מצב קודם' התואם סעיף מסעיפי הליקויים (לרבות תוך התאמה), לא היה מקום לנכות אחוזי נכות בשל מצב קודם מנכותו הכוללת של המערער." (דב"ע נג/01/46 מרגוליס יצחק נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע כו' 364, 366 סעיף 8 מול האותיות "ד" "ה'"). בענייננו, על הועדה הרפואית לעררים להבהיר האם עובר לתאונה מתאריך 7.1.01 סבל המערער מהגבלות בתנועות באזור עמוד השדרה המותני ובאיזו מידה, ועל סמך מה הועדה קובעת זו והאם בתאונה נגרם למערער נזק שהיה בו כדי להשפיע על הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני. על הועדה להתייחס, בין היתר, לממצאים אובייקטייבים כגון בדיקות רנטגן, בדיקות C.T וכו' ותשומת ליבה של הועדה מופנית לכך כי ב- C.T שבוצע לאחר מועד הארוע התאונתי מ- 7.1.01, נמצא ממצא של בקע אחורי שמאלי של דיסק L5-S1 עם לחץ על השק הדורלי וכי עובר לתאונה אין תיעוד בבדיקות אובייקטיביות של ממצא זה. הועדה תבהיר מה משמעותו של ממצא זה לענין ההגבלה בתיפקודו של המערער והאם יתכן כי הממצא היה קיים עוד לפני התאונה מ- 7.1.01. (והננו מדגישים כי הפענוח בהתאם למסמך מבית החולים בנהריה - היחידה לרדיולוגיה אבחנתית הינו כי המדובר בבקע דיסק ולא בבלט). על הועדה להתייחס מפורשות לשאלה האם אותם רישומים בעבר לפני 1.01 על כאבי גב, שהינם רישומים ספורים בלבד ולא רציפים (מספר מועט של רישומים בשנים 99-96), היה בהם, בלא קיומה של התאונה מ- 7.1.01, כדי להקנות למערער 10% נכות וכן לשאלה האם אין המדובר בהבדל משמעותי בתפקוד המערער, לפני התאונה מ- 7.1.01 ולאחריה, הבדל שהביא את המערער, לטענתו, לשינוי עבודתו. ככל שהועדה תגיע למסקנה כי אכן אין לנכות מאחוזי הנכות שנפסקו למערער בגין מצב קודם, וכי יש לקבוע למערער אחוזי נכות בגין התאונה מ- 7.1.01 בלבד, תבחן הועדה הפעלת תקנה 15. 5. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. אחוזי נכותמצב קודםנכות