קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב ארנונה לעיריית תל אביב: בעתירה זו מתבקשת הצהרה כי העותר אינו חייב למשיבה מס' 1 עירית תל-אביב, תשלומי ארנונה ומים לתקופה שבין אוגוסט 2000 עד דצמבר 2003. (יוער בענין זה, כי על פי סעיף 19 לתגובת העיריה, המבקש אינו נדרש לשלם ארנונה לתקופה שלאחר חודש יוני 2003). המבקש מנמק את בקשתו בטענה עובדתית, לפיה החל מחודש אוגוסט 2000 אינו מחזיק עוד בנכס. המשיבה חולקת על גירסתו באשר למועד עזיבת הנכס; ומוסיפה וטוענת כי יש לדחות הבקשה על הסף מן הטעם שהעותר לא מיצה את זכויותיו על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונונה כללית) תשל"ו - 1976 (להלן:"חוק הערר") הקובע בסעיף 3, מנגנון מנהלי לבדיקת השגות לענין חיובי ארנונה. בתגובתו לטענה זו משיב העותר כי לנוכח העובדה שחלף המועד להגשת ההשגה על פי סעיף 3 הנ"ל יגרם לו נזק בלתי הפיך אם תמנע ממנו האפשרות להביא את דברו בפני בית משפט זה. דיון סעיף 3 (א) (3) לחוק הערר קובע כי מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד הטענה כי אינו מחזיק בנכס. בחודש יוני 1994 תוקן חוק הערר ע"י הוספת סעיף 3(ג) הקובע: "על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו- (ב) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א) (3) רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה" (ההדגשה שלי ש.ד.). בע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת נ' עירית טירת הכרמל פ"ד נו (2) 773, בעמ' 779-780, נדונה על ידי בית המשפט העליון. שאלת יישומו של סעיף זה. ואומר כב' השופט אנגלרד: "פתיחת הערכאות השיפוטיות הרגילות בפני החייב בתשלום ארנונה נתונה כעת לשיקול-דעתו של בית המשפט. כאשר מועלת בפניו טענה המנויה בסעיף 3 לחוק הערר, יש לשקול האם להתיר את העלאתה. נראה כי בנושאים עובדתיים וטכניים תהיה הנטיה להגביל את האזרח להליכי ההשגה המינהלית. בירור עניינים אלה בקשר לחיובי ארנונה הוא פשוט ונוח יותר במסגרת הגופים המינהליים - מקצועיים. גופים אלה ערוכים לברור שאלות מסוג זה המצריכות לעתים עריכת מדידות ובדיקת המצב בשטח. לעומת זאת בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית, הרשות להעלות טענות מסוג זה בערכאות השיפוטיות הרגילות תינתן ביתר קלות." ומוסיף כב' השופט אנגלרד כי: "שיקולים נוספים הבאים בחשבון הם מידת מודעותו של האזרח להליכי ההשגה המינהליים ומידת הפגיעה ועיוות הדין שיגרמו לאזרח מחסימת דרכו לערכאות השיפוטיות הרגילות." מן העובדות, כפי שפורטו בתגובת העיריה, עולה כי המבקש הינו "סרבן ארנונה" מזה שנים; וכי "מרדף" העיריה בעקבות חובותיו החל עוד בתקופה בה החזיק בנכס נשוא המחלוקת. המשא ומתן שנוהל עם העותר ביחס לחובותיו בשנים 1998-2000 תועד בתרשומות ובמסמכים המעידים על הליכי גביה שננקטו נגדו כבר בשנת 2000 (ראה נספח ז' שהינו דרישת חוב, שהעותר אישר בחתימתו את קבלתה). יתרה מכך, העותר נעזר בשרותיו של עורך דין שהגיש את העתירה בשמו; ועל כן לא יוכל להשמע בטענה כי בעת שהעיריה החלה בהליכי גביה, שכללו עיקול של חשבון הבנק שלו, לא היה מודע לדרך ההשגה הפתוחה בפניו. אני סבורה שאין לאפשר עשיית שימוש בסעיף 3 (ג) הנ"ל כדבר שבשגרה ולא בכדי הותיר המחוקק בידי בית המשפט שיקול דעת בסוגיה זו. הגבלת העניינים, שבית המשפט יאפשר דיון בהם בפניו, לנושאים בעלי חשיבות עקרונית מקבלת משנה תוקף לנוכח הוראת חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס 2000 הקובע בסעיף 8: "בית משפט לענינים מנהליים ידון בעתירה מינהלית ובערעור מינהלי בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בשינויים המחוייבים לגבי עתירה מינהלית ולגבי ערעור מינהלי". דהיינו, שמיעת ראיות לא תעשה כדבר שבשגרה בפני בית משפט זה. אילו קיבלתי את בקשתו של העותר לקיים דיון בטענתו, לפיה לא החזיק בנכס במועדים הנטענים, היה עלי להכריע במחלוקת העובדתית שבין הצדדים. בעוד שההסדר הדיוני שנועד לבירור שאלות עובדתיות הוא במסגרת הליך ההשגה כמפורט בסעיף 3 לחוק הערר. התעלמות מהכלל שבסעיף 3 הנ"ל, תפתח בפני הנישומים שערי דיון אלטרנטיביים על פי בחירתם. ירצו יביאו את עניינם בפני מנהל הארנונה; ירצו יפנו בעתירה לבית משפט זה, אשר יאלץ לשמוע עדויות לצורך הכרעה שבמחלוקות עובדתיות טכניות דוגמת זו שבפני. ובל נשכח כי בעתירה שבפני יש משיבה נוספת - בעלת הנכס, אשר טרם אמרה את דברה באשר למחלוקת בענין מועד הפינוי, הנטען. אשר על כן החלטתי כי דין העתירה להדחות בשל העובדה שהעותר לא מיצה זכויותיו על פי חוק הערר ללא צידוק, והשאלה שהוא מבקש להביא בפני בית משפט זה אינה מסוג העניינים העקרוניים המצדיקים סטיה מן הכלל לפיו: משנקבעו בחוק הליכים להשגה ולערר ומועדים להגשתם, אין הנישום יכול להיזקק עוד להליכי תביעה רגילים (ראה רע"א 2425/99 עיריית רעננה ואח' נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ). העותר ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.ארנונה (חובות)עירייהחובארנונהתל אביב