קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת תשלום לוועד הבית א. מהות העתירה זהו ערעור על פסק דינו של המפקח לפי חוק בתים משותפים (מר ד. גדול) על שקיבל את טענות המשיבה, נציגות הבית ברח' סוקולוב 95הרצליה, וחייב את המערער לשלם לנציגות תשלומים שוטפים בגין השתתפות בהוצאות אחזקת הרכוש המשותף של הבית בתקופה המתחילה במאי 1989ומסתיימת בחודש אפריל .1995 במסגרת הרכוש המשותף נכללו תשלומים בגין: מעלית, גינון, חשמל ונקיון. ב. עובדות רלוונטיות המדובר בבית שהוקם לפני כ- 20שנה ועדיין אינו רשום כבית משותף. בכניסה לבית יש חנויות ומחסנים שהם נשוא המחלוקת בערעור שבפנינו (להלן - "הנכס"). המערער הינו הבעלים של כל המקרקעין עליהם נבנה הבית. הוא מכר את המקרקעין בעיסקת קומבינציה, כשהוא מותיר לעצמו את הנכס. לטענת המערער, הן בבית משפט קמא והן בפנינו, המדובר בבית מורכב, שאין כל קשר בין המחזיקים בנכס לבין הדיירים באותו בית, ולכן אין לחייבו בתשלומים לענין הרכוש המשותף. כמו כן הוא טוען, שמכיוון שמאז הקמת הבית ועד יום הגשת התביעה עברו כ- 15שנה בהן הוא לא נתבע לשלם הוצאות כאלה, לא ניתן לעשות כן עכשיו וכי המשיבה מנועה מלעשות זאת. טענה נוספת שהעלה המערער היתה, שאין התאמה בין החיוב בהוצאות לעומת שטח השטחים שלו ולעומת הקבלות שהציגה המשיבה. הוא טען גם להפליה, במובן זה שחיובו נעשה לפי שטח הנכס, ואילו חיוב הדיירים בבנין נעשה לפי יחידות. במהלך הדיון בפנינו הציג המערער פסק דין של השופט גורן בע"א 529/97שניתן בתאריך .14.1.98 משום מה, לא הוצג פסק דין זה בערכאת קמא, שפסק הדין שלה ניתן ב-29.10.96; משום מה, גם פסק דין זה לא צורף לעיקרי הטיעון. מפסק דין זה רוצה עו"ד שרם עתה ללמוד, ששומה היה על המפקח להכריז על הבית כעל בית מורכב ולעשות זאת בדיעבד, לאור הזמן הרב שחלף מאז ייסוד הבית ועד התובענה הנוכחית. ג. דיון לענין בית מורכב: עיינו בפסק הדין של השופט גורן ואיננו סבורים שניתן ליישם אותו לענייננו. שם היה מדובר בבית שאכן המפקח לא התייחס אליו כאל בית מורכב במהלך הדיון; נתבעו תשלומים בגין הוצאות של הרכוש המשותף וכנגדם נטענה טענת קיזוז. השופט גורן החליט ברמה העקרונית שלמפקח קיימת סמכות במהלך דיון עצמו להכריע בסכסוכים, ובמידה ונושא שאלת הבית המורכב הינו חלק מהסכסוך, יכול גם יכול להכריע בכך, גם מבלי שתוגש עתירה מיוחדת לענין זה. בעמ' 18לפסק הדין, מציין השופט גורן מפורשות, שהכרזה כזו אין לה תוקף רטרואקטיבי. אם נעצור בשלב זה בהשוואה בין נסיבות ע"א 529/97למקרה שבפנינו, נגיע למסקנה, שענין ההכרזה על בית מורכב, כן או לא במהלך הדיון, אין לה חשיבות לנשוא התובענה. הנציגות תבעה תשלומי עבר בגין שימוש ברכוש המשותף. כנגד תביעה זו, לא נטענה שום טענת קיזוז או תביעה שכנגד. כל שנטען הוא, שהמדובר בבית מורכב, ולכן אין בסיס לתביעה. העולה מפסק הדין של השופט גורן, הוא שאפילו אם היה בית המשפט מכריע בשאלה ומחליט, שהמדובר בבית מורכב, אזי הכרעה זו היתה מכאן ולהבא. הווה אומר, היא לא תחול על תשלומי העבר. אם היא לא תחול על תשלומי העבר, נושא הסכסוך שעמד בפני המפקח, אין גם טעם לדון בשאלה (מה גם שהיא לא הוצגה כשאלה להכרעה אלא רק כטענת הגנה) אם המדובר בבית מורכב אם לאו, אפילו אם עולה מהחלטת השופט גורן שלמפקח יש שיקול דעת לעשות כן, דבר שהמפקח סבר שאין לו. לעניו חישוב השטחים: ב"כ המשיבה המציא לבית משפט קמא וגם לבית משפט זה את נספח מס' 4, שזו רשימת נכסים ושטחים שהוצאה על ידי עירית הרצליה. כנגד מסמך זה המהווה רשומה מוסדית, לא הוצג כל מסמך אחר. אשר על כן, יכול וחייב היה בדין המפקח להסתמך על נתונים אלה, כדי לקבוע את גובה ההוצאות. אמרנו חייב, מאחר ועל פי חוק המקרקעין החישוב של השתתפות מחזיקים ברכוש המשותף, הוא לפי שטח הנכס ולא לפי מספר היחידות. טען המערער להפליה בענין זה. הפליה צריכה להראות שמצבו שונה לרעה. כל שהוכח בפני בית המשפט, זה שמצבו שונה. שינוי לרעה לא הוכח. אשר על כן, אנו דוחים את הטענה בראש פרק זה. לענין הרכוש המשותף: על פי ע"א 238/83נציגות הבית המשותף נ. פנחס וחיה מרכוס (פ"ד מא (2) 561) ברור הוא, שחלקים מהרכוש המשותף מפסיקים להיות כאלה, אם הוצאו ממנו במפורש. ברור ממנו גם, שמעלית, אפילו אם משרתת רק חלק מהדיירים, דלת כניסה נפרדת בקומת עמודים, אליה מוביל גרם מדרגות נפרד שמגיע עד הדירה, עדיין נמצאים במסגרת הרכוש המשותף. קל וחומר גינה, חניה, חשמל ונקיון שמשרתים את כל הדיירים בבית ולא משנה מאיזה צד הם נכנסים אליו. אשר על כן, בצדק קבע המפקח שעל המערער לשלם בגין מלוא הרכוש המשותף; כמובן, יחסית למטראג' שהוא מחזיק בו. לעניו גובה הסכומים: טען ב"כ המערער, שאין התאמה בין הקבלות שהוצגו לבין הסכום שנפסק בחלקו היחסי של המערער בהשתתפות בהוצאות הרכוש המשותף. אחרי שבדקנו את החשבון, הגענו לתוצאה הבאה: לפי ת/ 2סך הכל השטחים בכל הבנין 280, 1מ"ר. שטח הנכס שבו מחזיק המערער הוא 417מ"ר כשיתרת הדיירים מחזיקים ב- 863מ"ר. סך הכל ההוצאות לפי ת/3, ועל כך אין מחלוקת, זה 176, 45ש"ח. על נתון זה התבסס הסכום שנתבע. הפועל היוצא הוא, שעל מנת לחשב את אחוז השתתפותו של המערער ברכוש המשותף, יש לחשב את האחוז שלו בשטחים וכתוצאה מאחוז זה, נגזר גובה השתתפותו גם בגין התשלומים. אחוז השטחים של המערער בסה"כ השטחים הוא %32, כך שהתוצאה היא 456, 14ש"ח. בסעיף 6של כתב התביעה נתבעו הפרשי הצמדה וריבית כמפורט שם בגובה של 328, 10ש"ח. סך הכל הסכום הוא 045, 25ש"ח. בכתב ההגנה שהוגש אין הכחשה של הפרשי הצמדה וריבית. אשר על כן, הגענו למסקנה שהחשבון של המפקח היה נכון. הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 000, 10ש"ח + מע"מ. בתים משותפיםועד בית משותף