חישוב תגמולי מילואים עצמאי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב תגמולי מילואים עצמאי: 1. התובע הינו עצמאי, עו"ד במקצועו, הגיש תביעתו למוסד לתגמולי מילואים, בגין שירות מילואים ששירת מיום 19.3.03 ועד ליום 13.4.03. תביעתו התקבלה ושולם לו סך של 8,452 ₪ ברוטו. התובע טוען כי הכנסתו היתה גבוהה מן ההכנסה שלפיה חושבו תגמולי המילואים, והוא תובע הפרשים מן המוסד. 2. שתי שאלות שנויות במחלוקת בין הצדדים: א. מהי ההכנסה שממנה יש לחשב את תגמולי המילואים. האם הבסיס הוא השומה השנתית של המבוטח. ב. האם בחישוב ההכנסה יש לקחת בחשבון הוצאות קבועות אותן מוציא המבוטח גם בתקופת שירותו במילואים. נדון בשאלות שבמחלוקת לפי סדרן הבסיס לחישוב התגמולים - בסיס שנתי או שמא בסיס רבע שנתי 3. את ההסדר בדבר תשלום תגמולי מילואים למבוטח וקביעת שיעור ההכנסה לענין זה נמצא בהוראת סעיפים 270, 272 ו- 273, ו-345 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן-החוק). לפי הוראת ס' 272(א)(2) לחוק. שיעור תגמולי המילואים למי שבתכוף לפני שירותו במילואים היה עובד עצמאי יהיה לפי "הכנסתו הממוצעת". "הכנסה" כהגדרתה בס' 270 לחוק הינה "ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח, לפי הוראת ס' 345 לחוק. חישוב הכנסתו של מבוטח עצמאי לצורך תשלום דמי ביטוח נעשה על סמך שומת מס הכנסה, שהיא שומה - שנתית. לפי הוראת ס' 273 לחוק, ההכנסה הממוצעת של עובד עצמאי לענין ס' 272 היא "סכום ההכנסה בעד רבע השנה שקדם ל-1 בחודש שבו החל שירות מילואים". 4. לטענת התובע, המחוקק נתן דעתו וקבע באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי הבסיס הינו רבע שנתי ולא שנתי. לפיכך, יש לחשב את תגמולי המילואים להם הוא זכאי על בסיס הכנסתו ב-3 החדשים שקדמו לשירות המילואים. 5. ב"כ המוסד מפנה להוראת ס' 272(א) לחוק הקובעת מפורשות כי שיעור התגמול הינו בהתאם להכנסה הממוצעת. שומת מס הכנסה הינה שומה שנתית, ועל כן חישוב ההכנסה נעשה באופן של חלוקת ההכנסה שנתית תוך התחשבות בשינויים בשכר הממוצע במהלך השנה. קרי, מדובר בהכנסה ממוצעת של העובד העצמאי. ההכרעה 6. בפסק דין שניתן על ידי בית דין זה בענין יאיר עמרם-המוסד לביטוח לאומי (בל 573/97 ניתן ביום 11.7.99 ולא פורסם), כבר דנו בשאלה בדבר בסיס חישובם של תגמולי המילואים וכך קבענו שם: "כבר נקבע כי המונח "הכנסה" הנזכר בהוראת ס' 272 בקביעה הנוגעת לאופן חישוב תגמול המילואים לפי הכנסה ממוצעת, משמעו "הכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח". הכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח מעובד עצמאי היא זו המפורטת בסעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה-1995 (ראה דב"ע נ"ב 264-0, המוסד נ. קרנויץ פד"ע כ"ה 507, ס' 164 בנוסח הקודם). ובהקשר דומה נקבע כי מהוראת ס' 345 (ס' 164 בעבר), יחד עם תקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד-1984, ותקנות הביטוח הלואמי (גביית דמי ביטוח), התשי"ד-1954 עולה, שהיסוד לחישוב דמי ביטוח לעובד עצמאי הינו חישוב שנתי, קרי הכנסת המבוטח העצמאי במהלך 12 חודשים בשנת מס פלונית מבלי להתחשב במספר החודשים שעבד בפועל באותה שנת מס (ראה דב"ע נ"ז 128-0, אורית לוי, עו"ד, נ. המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 18.1.99 ולא פורסם, באותו ענין דובר בשאלה דומה לזו שבפנינו לענין חישוב דמי לידה). מכאן אנו מסיקים כי צודק הנתבע בטענתו כשהוא מבקש לחשב את שיעור תגמולי המילואים שהתובע זכאי להם על פי רבע הכנסה שנתית של התובע כעצמאי." 7. בפסק דינו של בית הדין הארצי עב"ל 438/99 עמרם יאיר-המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 2.4.03 ולא פורסם) נדחה ערעורו של המערער על פסק הדין הנ"ל. וכך, בין השאר, נקבע שם, מפי השופט פליטמן: "אין מקום להתערב בפסיקה זו. נעיר לגביה, כי לבד מכך שדמי הביטוח לעובד עצמאי משולמים על בסיס הכנסתו שנתית, כך שהגדרת "הכנסה" שבסעיף 270 לחוק, כהכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח מתייחס בהכרח להכנסתו השנתית ממשלח ידו של העובד העצמאי, ועל פיה לכן צריך לחשב הכנסתו ברבע השנה שקדם ל-1 בחודש בו החל שירות המילואים שלו יש בנפסק גם הגיון רב, משום שהוא מנטרל תנודות מקריות בשיעור ההכנסה בפועל של העובד העצמאי ברבע השנה שקדם ל-1 בחודש בו החל שירות מילואיו. בכך מיושם טוב יותר עקרון החוק בדבר תשלום תגמול המילואים. לשמירת רמת חייו האמיתית של העובד העצמאי בתקופת מילואיו" (ההדגשה שלי ר.ר.). 8. הנה כי כן הדברים מדברים בעד עצמם. ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח מתייחסים להכנסה השנתית, ועל פיה לכן יש לחשב את הכנסתו של העובד העצמאי ברבע השנה שקדמה ל-1 בחודש שבו החל בשירות המילואים שלו. לא טעה פקיד התביעות באופן חישוב תגמולי המילואים בהתייחס להכנסתו השנתית של התובע. טענות התובע על כן נדחות. קביעת שיעור דמי התגמולים ההתחשבות בהוצאות 9. לטענת התובע, את הכנסתו הממוצעת יש לחשב מבלי להביא בחשבון הוצאות קבועות שהוא ממשיך להוציא גם בתקופת המילואים, ובראש ובראשונה דמי שכירות, ארנונה, דמי חבר בלשכת עורכי הדין וביטוח אחריות מקצועית. התובע מסכים כי יש להביא בחשבון הוצאות שמעצם טבען מופסקות עם יציאתו למילואים (הוצאות משרד שונות, וכיו"ב). כל זאת לאור פרשנות תכליתית שיש לתת להוראות החוק בדבר תגמולי המילואים, שלפיה, תגמול המילואים הינו במהותו, גמלת מחליפת הכנסה. וכן, אין בהכרח קשר ישיר בכל המקרים בין דמי הביטוח לבין הגמלה שלה יהיה זכאי המבוטח. 10. לטענת הנתבע, התובע מנסה להשית את הוצאותיו הקבועות על הנתבע שלא כדין. ס' 345 לחוק קובע מפורשות כי עובד עצמאי יראו כהכנסתו השנתית את ההכנסה מן המקורות המפורטים בפסקאות (1) ו-(8) של ס' 2 לפקודת מס הכנסה ולאחר שנוכו ההוצאות הקשורות במישרין בהשגת ההכנסה. בנסיבות אלו אין מקום לבדיקת ההוצאות שהיו לתובע במהלך עבודתו, הואיל והתהליך של חישוב ההכנסה נעשה במסגרת מס הכנסה, והנתבע מסתמך על השומות בלבד כמתחייב מלשון הוראת החוק. 11. על מהותו של התגמול בעד שירות המילואים עמד השופט אליאסוף בפסק הדין בענין עמיר שלום (עליו נסמך התובע), ובאלו המילים: "התגמול בעד שירות מילואים הוא במהותו גמלה מחליפת הכנסה, ככל שמדובר בעובד שכיר או בעובד עצמאי המשרתים במילואים גמלה זו באה במקום השכר של עובד שכיר אשר לא שולם עקב השירות במילואים ובמקום ההכנסה ממשלח יד או העיסוק של עובד עצמאי אשר לא נתקבלה עקב השירות במילואים (ראה עב"ל 126/97 המוסד-עמיר שלום, פד"ע לד 145, בפסקה 12 לפסק הדין). "ההכנסה" של העובד העצמאי אותה בא התגמול להחליף היא ההכנסה ממנה מגיעים דמי ביטוח, וזו ההכנסה לאחר שנוכו ממנה הוצאות העובד העצמאי כקבוע בהוראת ס' 345 לחוק. טוען התובע כי אין זה הכרחי שתהיה זיקה בין הגמלה המשולמת, לבין ההכנסה ממנה מגיעים דמי ביטוח. אכן, שיטת הביטוח הלאומי בישראל אינה מצמידה בהכרח בכל המקרים את גובה דמי הביטוח לשיעור הגמלה המשולמת (ראה שם, בפסק דין עמיר שלום). אלא, שהמקרה הזה אינו בין המקרים הללו. לענין תשלום תגמולי מילואים, יש קשר וזיקה, בין שיעור הגמלה לבין ההכנסה והם ברורים ומובנים לפי הוראות החוק. הפירוש שמבקש התובע ליתן להוראת החוק אינו עולה בקנה אחד עם הוראתו הברורה והמפורשת של המחוקק, ואין לקבלו. טענת התובע לענין הכללת "הוצאותיו" בתגמולי המילואים שהוא מקבל, דינה איפוא להדחות. סוף דבר התביעה נדחית. אין צו להוצאות. צבאמילואיםעצמאים