טענת הודאה והדחה מבלי להודות בכל העובדות

הלכתו הפסוקה של בית המשפט העליון מורה כי טענת הגנה שאינה מודה בכל העובדות המרכיבות את עילת התביעה, איננה טענה מסוג "הודאה והדחה" המעבירה את נטל הראיה אל הנתבע ע"א 777/80שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2) 341, 641ה'-ו'). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת הודאה והדחה מבלי להודות בכל העובדות: .1המערערים הניחו בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופטת דפנה גבע) מיום .11.1.96לפי פסק דין זה נתקבלה תביעתה של המשיבה (להלן: החברה) למתן צו מניעה, האוסר על המערערים לעשות שימוש בשיק שנמשך לטובת המערער 1(משה קינן) על ידי החברה. יחד עם זאת נדחתה תובענה שכנגד, שהוגשה על ידי המערערים נגד החברה, לפירעון אותו שיק. .2הדיון בתיק זה, על שתי התביעות שבו, הובא תחילה בפני כבוד השופטת הניה שטיין בבית המשפט השלום בתל אביב, והיא נתנה בו פסק דין. הוגש ערעור על פסק הדין ובעת הדיון בו הוחלט, בהסכמת הצדדים, לבטל את פסק הדין ולהחזיר את הדיון לערכאה הראשונה, על מנת שתכתוב פסק דין חדש לפי ההנחיות הבאות אשר ניתנו לה: א. משה קינן (המערער 1בענייננו והתובע בתביעה שכנגד) אינו אוחז כשורה בשטר נשוא הדיון ואיננו נהנה מחזקה כלשהי העומדת לטובתו. ב. כל אחד מהתובעים בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד נושא בנטל השכנוע של תביעתו. ג. התביעה שכנגד מבוססת על עסקת היסוד ולא על העילה השטרית. .3באי כוח הצדדים הגיעו להסכמה דיונית שלפיה לא יובאו ראיות נוספות, וכל צד יגיש את סיכומיו לערכאה הראשונה בהסתמך על חומר הראיות שהוגש בגלגולו הקודם של הדיון. התיק הוחזר, אם כן, אל בית משפט השלום, והשופטת הנכבדה קבלה כאמור את התובענה העיקרית למתן צו מניעה ודחתה את התובענה-הנגדית הכספית. .4מהממצאים העובדתיים, אשר נקבעו בבית משפט השלום, עולה כי החברה (המשיבה) עוסקת בקבלנות בניין ומנוהלת בידי מר דוד רז. חברה זו החלה לבנות שכונת קוטג'ים באשקלון בסוף שנת 1981ותחילת .1982 המערערים ניהלו משא ומתן לרכישת קוטג' באותה שכונה, וביום 6.1.92נכרת חוזה רכישה בין החברה לבין המערערים. ראוי להדגיש כי עוד לפני כריתת חוזה הרכישה שלמה משפחת קינן לחברה סך 000, 300שקלים ישנים על חשבון הרכישה. הווה אומר: ביום כריתת החוזה כבר שלמו קינן את הסכום האמור על חשבון התמורה בעד הקוטג'. .5כאן עלינו לשבץ ממצא מרכזי שפרשנותו היא סלע המחלוקת בין בעלי הדין: ביום 29.11.81(לפני כריתת חוזה הרכישה) משכה החברה שיק לטובת המערער משה קינן על סך 000, 300שקלים ישנים והעבירה אליו את השיק האמור. הדיון בערכאה הראשונה נסב על השאלה העיקרית: לאיזו תכלית ניתן השיק האמור? לפי גרסת החברה ניתן השיק על ידה לקינן, כדי להבטיח החזרת אותם תשלומים אשר שולמו לה לפני כריתת החוזה, אם וכאשר חוזה הרכישה לא ייחתם. אולם משעה שהחוזה כבר נכרת, נמצא שמשה קינן אוחז שלא כדין בשיק האמור ועליו להחזירו לחברה. גרסתו הנגדית של קינן היא שהסכום הכלול בשיק ניתן על ידיו כהלוואה לחברה ולרז באורח אישי. ההלוואה ניתנה במזומן ובמנותק מעסקת הרכישה של הקוטג', והיא (כך טוען קינן) לא הוחזרה לו כל עיקר, ומשום כך הוא זכאי לקבל את תמורת השיק. .6ובמילים אחרות: החברה טוענת כי השיק ניתן כשיק בטחון בלבד עד לחתימת חוזה הרכישה, ומשנחתם החוזה - היה על קינן להחזיר את השיק לחברה. קינן טוען כנגדה כי טענה זו של החברה - טענת "הודאה והדחה" היא; ומכיוון שכך הדבר (לטענתו) עובר נטל השכנוע על שכמה של החברה ועליה להוכיח את העובדות "המדיחות" הנטענות על ידה. כלומר: עליה להוכיח כי השיק ניתן לביטחון התשלומים שנפרעו עד חתימת חוזה הרכישה; טענה זו לא הוכחה על ידי החברה, ולכן היה על בית משפט קמא לתת נגד החברה פסק דין לתשלום סכום התביעה. .7אנו דוחים טענה זו. לפנינו שתי תובענות שהגישו בעלי הדין זה כנגד זה. כל אחת מהתובענות הללו מבוססת על עילה שונה ונועדה לממש תכלית שונה. האחת מופנית כלפי קינן, והיא נועדה "להקפיא" את השיק האמור, כדי שקינן לא יוכלו לעשות בו שימוש, ובעיקר לא לסחרו לצד שלישי. השנייה מופנית כלפי החברה, ותכליתה לחייב אותה לפרוע את ההלוואה שניתנה לה לטענת קינן. על כל אחד מבעלי הדין מוטלת החובה להוכיח את כל הטיעונים העובדתיים שהם מהותיים לעמדתו המשפטית. הווה אומר: החברה חייבת להוכיח את העובדות המהוות בסיס למתן סעד של צו מניעה, בעוד שקינן חייבים להוכיח כי הסכום הכלול בשיק ניתן כהלוואה ולא לתכלית אחרת. .8הטענה של "הודאה והדחה" הייתה עומדת בעינה אילו הייתה החברה מודה בכל העובדות הכלולות בתובענה הנגדית, וטוענת "טענה מדיחה"; דהיינו: שהיא אמנם קבלה את ההלוואה, אולם החזירה אותה לקינן, או שאיננה חייבת בפירעונה מטעם מבורר כלשהו. וכאן חשוב שנזכיר כי הדיון התנהל בבית משפט השלום - לא לפי העילה השטרית אלא על פי עסקת היסוד. ופירוש הדבר הוא שקינן טוענים למתן הלוואה, בעוד שהחברה כופרת בקיומה וטוענת כי השיק האמור ניתן לביטחון החזרת התשלומים שהיא קבלה מקינן (לפני כריתת חוזה רכישה) למקרה שחוזה הרכישה לא ייכרת. לנוכח כפירה זו בקבלת ההלוואה מוטל הנטל על קינן להוכיח כי עסקת היסוד נתקיימה, והסך 300אלף שקלים ישנים ניתן לחברה בתור הלוואה אולם הלוואה זו לא הוחזרה. .9הלכתו הפסוקה של בית המשפט העליון מורה לנו כי טענת הגנה שאינה מודה בכל העובדות המרכיבות את עילת התביעה, איננה טענה מסוג "הודאה והדחה" המעבירה את נטל הראיה אל הנתבע ע"א 777/80שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2) 341, 641ה'-ו'). וכך יהיה גם בענייננו: החברה כופרת בקבלת כספים כלשהם לפי השיק האמור, ולנוכח כפירה זו מוטל הנטל על קינן להוכיח את מתן ההלוואה, כפי שכל בעל דין חייב להוכיח את הטענות העובדתיות המהוות בסיס למתן הסעד שהוא מעוניין בו. .10האם עמד קינן בנטל השכנוע המוטל עליו? התשובה לשאלה זו שלילית היא. עילת התביעה של קינן נסמכת על עסקת הלוואה, לה הוא טוען. כפי שאמרנו: החברה ומר רז אינם כופרים בעצם משיכת השיק לטובת משה קינן, אלא בקבלת כספים מקינן לפי אותו שיק. טענתם היא שהשיק נועד לתכלית אחרת מזו שטוען לה קינן, אלא שאין הם חייבים להוכיח מהי אותה "תכלית אחרת" לה נועד השיק. פירוש הדבר הוא כי החברה לא הודתה בכל העובדות של עילת התביעה שהוגשה על ידי קינן, ומטעם זה אין לקינן פטור מהנטל להוכיח קיומה של הלוואה. .11בא כוחו של קינן (עו"ד נבון) מוסיף וטוען כי בית משפט קמא לא פעל על פי הנחייתה של ערכאת הערעור בדבר נטל השכנוע הרובץ על כל תובע בתביעתו בכל אחת מהתביעות. לטענת עורך דין נבון היה על בית משפט השלום לדון תחילה בתביעה העיקרית של החברה (למתן צו מניעה) ולהטיל עליה את נטל השכנוע להוכחת תביעתה, כלומר: שקינן מחזיקים בשיק שלא כדין. אולם, כפי שעולה מפסק הדין, בחר בית המשפט בדרך אחרת שהוצעה לו על ידי בא כוח החברה עו"ד לוינבוק, ודן תחילה בתביעה הנגדית של קינן. הנימוק לכך הוא שאם תתקבל התביעה הנגדית (של קינן) - כי אז תתמוטט ממילא התביעה העיקרית (של החברה) ולא יהיה מקום וצורך להעניק את צו המניעה המבוקש. בסופו של דיון דחתה הערכאה הראשונה את התובענה העיקרית וכתוצאה נגזרת מכך קבלה את עתירתה של החברה למתן צו מניעה. בית משפט השלום ערך בחינה נכונה ושקולה של כל הראיות שהונחו בתיק והגיע לתוצאה נכונה וראויה. כדי שהתמונה תהיה שלמה חשוב שנאמר כי החברה מיצתה למעשה את הסעד שבקשה, כאשר השיק נשוא הדיון הוגש כמוצג בתיק, ושוב לא הייתה צפויה לסיכון שקינן יעשו בו שימוש ויסחרו אותו לצד שלישי, גם אם לא היה ניתן צו מניעה כנגד סיחורו של השיק. נראה לנו כי הערכאה הראשונה פעלה כדין, לפי ההנחיות שניתנו לה על ידי ערכאת הערעור, ולא חרגה מהן כאשר הקדימה ודנה בתובענה הנגדית והעניקה את צו המניעה כתוצאה בלתי נמנעת מדחיית התובענה הנ"ל. .12עיקר הדברים הוא שלא מצאנו מקום להתערב במסקנה המרכזית של בית משפט השלום, לפיה לא הוכח כי הייתה עסקת הלוואה בין קינן לבין החברה, וממילא אין לחברה חוב כספי כלפי קינן. השופטת הנכבדה העלתה שורת נימוקים מפורטים והגיוניים לדחיית התובענה הנגדית (עמ' 12- 9לפסק דינה. נימוקיה מקובלים עלינו, ואין צורך לחזור עליהם בפסק דיננו. .13ערים אנו לכך שהשופטת גבע לא שמעה את העדויות שהובאו בגלגול הראשון של התיק בפני השופטת שטיין, ונתנה את פסק הדין על פי העדויות שנרשמו בפרוטוקול ועל פי טיעוני הצדדים שהוגשו בכתב. בית המשפט העליון הורנו הלכה כי למרות ששופט הערכאה הראשונה לא שמע בעצמו את העדויות, אין מקום לברר את נושא מהימנות העדים כאילו ערכאת הערעורים היא הערכאה הראשונה. כשם שאין יתרון לערכאה הראשונה באשר להערכת מהימנות העדים, כך אין יתרון גם לערכאת הערעור. ודי בכך שקביעות בית המשפט קמא בעניין זה הן סבירות, בלתי שגויות ומתיישבות עם החומר שנבדק על ידי בית המשפט (ע"א 6765/93בנק ברקליס דיסקונט נ' ברושי, לא פורסם). הערכת הראיות, כפי שקבלה ביטוי בנימוקי פסק הדין, נעשתה בדרך סבירה ונכונה ואנו לא נתערב בממצאים ובמסקנות שהוסקו. לא נשים את שיקול דעתנו במקום שיקול דעתה של הערכאה הראשונה, גם אם העדויות לא נשמעו בפניה. .14סיכומו של דבר: אנו דוחים את הערעור וקובעים כי פסק הדין של בית משפט קמא יעמוד בעינו. המערערים במאוחד ובנפרד ישלמו למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך 000, 6ש"ח בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית צמודה ומצטברת של % 5לשנה מהיום ועד התשלום בפועל. הודאה והדחה