יחסי עובד מעביד - דמי לידה

הכלל הוא כי קיימת חזקה שלפיה אדם הוא 'עובד' חברה כאשר הוא מבצע עבודה בעבורה תמורת 'שכר', מוגדר על ידי החברה כ'עובד' שלה ושולמו עבורו דמי ביטוח כ'עובד'. לכלל נקבעו חריגים לגביהם אין חזקה שהאדם הינו עובד החברה, ומי שטוען שהוא עובד עליו הנטל להוכיח עובדה זו. בין החריגים נמנים הדירקטור, בעלי המניות ובעלי השליטה בחברה. (עב"ל 20182/97 המוסד לביטוח לאומי-גרוסקופף, פד"ע לד, 97, 110, תשנ"ט-1999) קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יחסי עובד מעביד - דמי לידה: 1. התובעת הגישה לנתבע תביעה לדמי לידה בגין לידה מיום 19/9/08. תביעתה לדמי לידה ממעבידה "החינוך העצמאי" אושרה, ותביעתה מהמעביד "רגע שווק סלולרי" נדחתה בנימוק, כי לא מתקיימים יחסי עובד מעביד בין התובעת לחברה, מי שמנהלה ועובד בה בפועל הוא בעלה, מר X, וכי תפקידה בחברה מסתכם בעזרה משפחתית בלבד ולא בעבודה בפועל. על כך התביעה שבפנינו. 2. לטענת התובעת, הועסקה בחברה החל מיום 1/3/08 ועד הלידה ב 9/09 כאחראית על ביצוע התחברויות של לקוחות לקווי סלקום, במתן מענה טלפוני ללקוחות, הפניית סוכני שטח ללקוחות המתקשרים, ועוד. 3. שכרה של התובעת המפורט להלן שולם לה עפ"י רוב בהמחאות שהופקדו בחשבונה, על פי הפירוט הבא: בחודש 3/08 - 3000 ₪ ברוטו. בחודש 4/08 - 6000 ₪ ברוטו. בחודש 5/08 - 13,000 ₪ ברוטו. בחודש 6/08 - 10,000 ₪ ברוטו. בחודש 7/08 - 10,000 ₪ ברוטו. בחודש 8/08 - 13,000 ₪ ברוטו. 4. התובעת הינה בעלת המניות והדירקטורית היחידה בחברה שהוקמה ב- 10/07. התובעת ובעלה הינם מנהלים ומורשי חתימה בחברה. 5. הכלל הוא כי קיימת חזקה שלפיה אדם הוא 'עובד' חברה כאשר הוא מבצע עבודה בעבורה תמורת 'שכר', מוגדר על ידי החברה כ'עובד' שלה ושולמו עבורו דמי ביטוח כ'עובד'. לכלל נקבעו חריגים לגביהם אין חזקה שהאדם הינו עובד החברה, ומי שטוען שהוא עובד עליו הנטל להוכיח עובדה זו. בין החריגים נמנים הדירקטור, בעלי המניות ובעלי השליטה בחברה. (עב"ל 20182/97 המוסד לביטוח לאומי-גרוסקופף, פד"ע לד, 97, 110, תשנ"ט-1999) (להלן:"פסק דין גרוסקופף"). בפסק דין גרוסקופף נקבעו המבחנים הבאים לקביעת מעמדו של בעל חברה כעובד החברה - א. האם ניתן לאבחן בין תיפקודו ופעילותו של אדם בחברה כ"עובד" לבין פעילותו כדירקטור, בעל מניות או קרוב. על מנת להכירע בשאלה זו על בית הדין לבחון, בין היתר, את העובדות הבאות:- במה עוסק אותו אדם ב"כובעו" כבעל העסק ובמה הוא עוסק ב"כובעו" כעובד בעסק. האם אלמלא עבד אותו אדם בחברה כמנהל היתה החברה חייבת להעסיק עובד אחר במקומו. האם יש עובד או עובדים אחרים בחברה המבצעים את אותה העבודה שמבצע התובע. כיצד ראה עצמו האדם, היינו - אם הוגדר כ"עובד" בחוזה עבודה. חוזה עבודה הוא ראייה לכך כי הצדדים הבינו את היחסים ביניהם כיחסי עובד ומעביד, אולם אין צורך בחוזה עבודה על מנת שייקבע כי אדם הוא עובד החברה. בהקשר זה יש חשיבות להצהרות למוסד לבטוח לאומי על ידי המבוטח. האם הציג עצמו לפני אחרים כ"עובד" החברה, או שמא כמנהלה או כדירקטור שלה. האם שולמו עבורו דמי בטוח לאומי כ"עובד" או אי תשלום דמי ביטוח בשעור אמיתי על ידי החברה משך כל תקופת ביצוע העבודה, כמו גם תשלום רק לתקופה הנחוצה כדי להשיג גימלה - מהווה ראיה כי האיש אינו "עובד" החברה. שינוי הדיווח לגבי גובה השכר במטרה להשיג דמי ביטוח הגבוהים מזה שהעובד זכאי לקבל - יכשיל את תביעתו. מי אחראי על קבלת אותו האדם לעבודה ועל פיטוריו. ב. האם הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי או פיקציה. במסגרת מבחן זה ייבחנו השאלות הבאות: האם האיש אכן ביצע עבודה עבור החברה? האם החברה דיווחה למוסד לביטוח לאומי על האדם כ"עובד" באופן שוטף ואמיתי או שמא נעשה הדיווח רק לצורך השגת ביטוח או למטרה בלתי ראויה אחרת. ג. האם ניתן לקבוע מה היה שכרו של האדם כ"עובד" בחברה. במסגרת מבחן זה יש לבדוק את השאלות כדלקמן:- האם ניתן להפריד בין תשלומי השכר שקיבל אדם כ"עובד" לבין התשלומים שקיבל כרווחים ו/או כהחזר הוצאות. האם לתשלומים היה אופי של שכר - האם התמורה שהוגדרה כ"שכר עבודה" היא אכן תמורה בעד עבודה או שהיא החזר השקעות ודיוידנדים. האם קיים עירוב נכסים והכנסות בחברה, כך שלא ניתן לקבוע מהו "שכרו" של בעל החברה, והאם בעל העסק מקפיד על הפרדה בין התשלומים שהחברה משלמת לו כבעל החברה לבין הכספים שהיא משלמת לו כ"עובד", והאם בעל העסק מפריד בין הגופים המשפטיים. 6. התובעת הסתירה בטופס התביעה את העובדה כי היא בעלת השליטה בחברה וכי מדובר בחברה משפחתית. משנשאלה על כך בחקירתה הסבירה, כי לא היא מילאה את טופס התביעה, היא סומכת על בעלה, והיא רק חתמה. 7. מעדותם של התובעת ובעלה בפנינו, ומהשוואתה לעדותם בפני החוקר טרם היותם מיוצגים שוכנענו, כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין החברה, מנהל החברה בפועל והרוח החיה בחברה הינו בעלה של התובעת, וזו נרשמה בשליטתה של התובעת מן הטעם שהבעל רשום כתלמיד ישיבה שתורתו אומנותו. התובעת, בעלת העסק והעובדת המרכזית בו על פי טענתה, המצויה בקשרים הן עם לקוחות, הן עם הסוכנים וכן דואגת לחיבור הקווים הטלפוניים מול סלקום, כשלה בידיעת פרטים טריוויאליים ובידיעת נתונים מהותיים שאמורים היו להיות בידיעתה לו אכן הייתה עובדת בפועל ומעורבת בענייני החברה כפי שביקשה לטעון. כמו כן נפלו בגרסתה סתירות הפוגמות במהימנותה. להלן נפרט מסקנתנו זו. 8. התובעת אישרה בעדותה בפני חוקר המל"ל כי בעלה משלם לסוכנים את השכר וכל העניינים הכספיים הם בטיפולו. בעדותה בפנינו לא ידעה כיצד נקבעות משכורות הסוכנים, ולא ידעה אם היה סכום בסיסי בשכרם, או שזה נגזר מעמלות בלבד. בעדותה בפני החוקר טענה שגם שכרה נקבע ע"י הבעל ולטענתה, אינה יודעת לפי מה הוא נקבע. התובעת אף לא ידעה כיצד מקבלת היא את שכר עבודתה. עוד ציינה בפני החוקר, כי בעלה מדבר עם הלקוחות, הוא יזם את פתיחת החנות, הוא אחראי על הנושא הכספי והוא בקשר עם חברת סלקום. 9. בעלה של התובעת העיד בפנינו כי עניין קביעת שכר העובדים היה קשור אליו, וכן כל ההחלטות "איך ינוהל העסק ומה יהיה". בתצהירו ציין כי הוא הקובע מדיניות החברה, הוא זה שמחליט על העסקתם ופיטוריהם של עובדים, מסביר להם את הרכב השכר, הוא קובע שכרם בהתאמה להיקף ההכנסות והפעולות, הוא קבע שעות עבודה של רבקה שעבדה בחנות ואת סידור העבודה בחנות. הוא המוסמך לאשר לסוכנים לתת "צ'ופרים" ללקוחות. יחד עם זאת, משנשאל בחקירתו בפנינו מי ניהל בפועל את החברה השיב תשובה מיתממת: "מה ההגדרה של ניהל?". 10. באשר לסוגיית עבודתה טענה תחילה התובעת בהודעה לחוקר כי עבדה בעיקר בחנות: "יש חנות שבה הייתי נמצאת ועובדת...החנות נפתחת בשעה 10:00 עד 21:00, 22:00 בערך. אני לא עבדתי שם כל הזמן...אני עבדתי בעיקר בחנות". בהמשך חקירתה טענה שעבדה בבית בשעות שהיתה פנויה. בתצהירה טענה כי 95% מהזמן עבדה מהבית ו-5% מהזמן בחנות. בניגוד לגירסתה, בעלה העיד כי החנות היתה פתוחה בין השעות 09:00-13:00 ו- 15:00 עד 19:00. 11. התובעת נשאלה בחקירתה ע"י בית הדין מי היה עובד בחנות בתקופת עבודתה והשיבה, כי היה מישהו אחד או שניים שאינה יודעת ואינה זוכרת (עמ' 5 לפרוט'). עניין זה תמוה במיוחד לנוכח העבודה כי בעלה העיד שבחנות עבדה באופן קבוע גב' רבקה שנק בין השעות 09:00-14:00 וכי היא העובדת היחידה שתוגמלה לפי שעות. חוסר ידיעה זה של התובעת מצביע על כך כי לא עבדה ולא היה לה קשר לחנות שבמסגרת העסק. 12. התובעת העידה בפני החוקר כי בזמן שיצאה לחופשת לידה לא נלקחה מחליפה במקומה: "לא לקחנו מחליפה או מחליף, אחד הסוכנים שהיו בכל מקרה בעסק עבד גם במקומי". אי העסקת מחליף מצביע אף הוא על העדר קיומם של יחסי עובד מעביד. לאחר שקיבלה ייצוג משפטי טענה בעדותה כי סוכן ששמו קוטיינר הוא זה שהחליף אותה, וקו הטלפון החינמי של העסק, שעד הלידה היה מופנה לביתה, הועבר אליו לחנות. (עמ' 4 לפרוט'). בתצהירה טענה כי מספר החינם הופנה לעובדות רחל וחנה והוצמד לחנות. בעלה טען בהודעה לחוקר כי הקו הופנה אחרי הלידה לביתה של חנה. בתצהירו טען, כי לאחר הלידה הופנה קו החינם של העסק לביתה של חנה או לחנות, לפי הצורך. התובעת צרפה טופס 126 לשנת 2008 פרטים על העובדים בשנת 2008 וממנו עולה כי בחברה לא עבד כל סוכן גבר בשם קוטיינר, אלא עבדה אשה בשם חנה קוטיינר בחודשים 7/08-9/08 בלבד, טרם יציאת התובעת לחופשת לידה. בעדותו בפנינו טען בעל התובעת כי כשהתובעת היתה בחופשת לידה היה לה מחליף קוטיינר שהתחיל להכנס לניהול "והיתה רחל גם". עפ"י רשימת העובדים, עובדת בשם רחל מנלה עבדה חודש אחד בלבד, בנובמבר. האמור מלמד כי לתובעת לא היה מחליף עת יצאה לחופשת לידה. 13. התובעת לא הביאה ולו עדות אחת של עובדת אחרת, או סוכן מולם עבדה או עדות לקוח שיאשר כי היא אשר טיפלה בענייניו לחיזוק טענתה כי עבדה בפועל בחברה. הימנעותה להביא ראיות כאמור פועלת לחובתה. 14. התובעת לא נדרשה לשעות עבודה מסוימות, ולא הוצגה בפנינו כל ראיה כיצד חושב שכרה כנגזר מעסקאות, להבדיל משכר המהוה למעשה רווחים של החברה. בהקשר זה יצויין כי שכרה שולם בערכים "עגולים" של אלפי שקלים, להבדיל משכר יתר העובדים כעולה מהנתונים שבפנינו, ולא הוצג כיצד חושב כנגזרת מעיסקאות. 15. באשר לעלייה המשמעותית בשכר התובעת, אמנם, הוצגו בפנינו נתונים בדבר עליה במכירות החברה במהלך תקופת עבודת התובעת, אולם, לא מצאנו ולא הוכח בפנינו כי למי מהעובדים היה גידול בשכר בשיעור כשל התובעת. שכר העובד יחיאל שהוצג בפנינו גדל בשיעור של 30% לכל היותר, לעומת גידול של מעל 400% בשכר התובעת לעומת תחילת עבודתה. 16. מעדויות התובעת ובעלה שוכנענו כי הגורם המניע והמפעיל של החברה הוא בעלה של התובעת, אשר מחמת היותו תלמיד ישיבה שתורתו אומנותו רשם את התובעת כבעלת מניות ודירקטורית של העסק וכן הוציא לה תלוש שכר, אף שמעורבותה בעסק הייתה על פי התרשמותנו, מינורית, אם בכלל. לזאת יש להוסיף, כי התובעת עבדה כמורה במשרה חלקית במקביל לעבודתה הנטענת בחברה, וכן מטופלת היתה ב - 2 ילדים ודואגת למטלות הבית. אין זה סביר בעינינו כי התובעת היא זו שתעמוד ותמלא תפקיד מרכזי בחברה בעמידה מול לקוחות, סוכנים ונציגי חברת סלקום כאשר מעדותה עולה שאינה יודעת דבר וחצי דבר בענייני ניהול החברה ואף לא בענייניה האישיים לרבות משכורתה, דרך תשלומה, גובה שכרה ודרך חישובו, וכן אינה מטפלת בענייניה הפשוטים ביותר לרבות מילוי טופס תביעה לנתבע עליו היא רק "חותמת". 17. מהראיות שבפנינו עולה כי התובעת מנהלת אורח חייה כמי ש "כל כבודה בת מלך פנימה" ולכל היותר סייעה לבעלה בניהול החברה בגדר עזרה משפחתית. 18. התובעת נרשמה כעובדת מאותה הסיבה הפשוטה אותה נתן בעלה בהודעתו לחוקר כסיבה לרישום העסק על שם התובעת: "ש. למה העסק נרשם על שמה של אשתך? תשובה: כי אני רשום כלומד בכולל ואז אני לא יכול להיות רשום כמי שעובד. בנוסף לא יכולתי להתחיל לעבוד כמי שתורתו אומנותו". שעות הלימודים, עפ"י הודאת הבעל לחוקר הם "לא בשעות קבועות ובד"כ כשעתיים מדי בוקר", דבר המותיר לו די זמן לעסוק בענייני החברה. 19. לנוכח כל האמור, התביעה נדחית. אין צו להוצאות. 15. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.לידהדמי לידהיחסי עובד מעביד