קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ירידה בשמיעה בשתי האוזניים 25 דציבל: 1. בתביעה זו נותרה במחלוקת השאלה האם אצל התובע קיימת ירידה בשמיעה של לפחות 25 דציבל בתדירויות הגבוהות בשתי האוזניים, בהתאם לסעיף 84א(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995, (להלן: "החוק"), זאת לאחר שקבענו בהחלטה מיום 24/6/10, כי בנסיבות העניין ובהתאם לרישומים הרפואיים התקיימו בתובע הדרישות לפי סעיף 84א(ב)(3) לחוק, לעניין ההכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. 2. המומחה הרפואי מטעם ביה"ד, ד"ר גולדשר, התבקש לבחון את הממצאים שעלו מבדיקות השמיעה שהציג הנתבע בפני בית הדין מהתאריכים 22/10/06 ומיום 26/12/07, ומבדיקת השמיעה מטעם התובע מיום 21/2/06, בנוסף לרישומים הרפואיים. 3. בחוות דעתו מיום 14/7/10, המומחה ד"ר גולדשר כדלקמן: "התובע אומנם סובל מירידה בשמיעה בשיעור של 25 דציבל לפחות, בתדירויות הגבוהות, בשתי האוזניים. כך ניכר מבדיקות השמיעה אשר נערכו לו.". 4. בעקבות העברת חווה"ד הנ"ל לעיון ותגובת הצדדים, הגיש ב"כ הנתבע בקשה להעברת שאלות הבהרה. חרף התנגדות ב"כ התובע, החלטנו ביום 10/10/10 להעביר את השאלות המבוקשות, וכן שאלה נוספת מטעם בית הדין, להתייחסות המומחה. 5. ביום 19/10/10 השיב כב' המומחה, כדלקמן: "א. בבדיקת השמיעה מיום 22/10/06 סף השמיעה באוזן שמאל בלבד, הניו טוב מעט יותר מ-25 דציבל. ב. בבדיקת השמיעה מיום 26/12/07 סף השמיעה באוזן שמאל בלבד, הוא טוב מעט יותר מ-25 דציבל. ג. לעומת זאת, בדיקת השמיעה מתאריך 21/2/06 מצביעה על סף שמיעה גרוע הרבה יותר מ-25 דציבל, בשתי האוזניים. בנוסף לכך, יש לציין שבכל בדיקות השמיעה אשר בתיקו הרפואי של התובע, התדרים הגבוהים האחרים: 4000, 5000, 6000 הרץ, נפגעו הרבה מעבר ל-25 דציבל בשתי האוזניים. ממצאים אלה מאד אופייניים לנזק מחשיפה לרעש ומעוררים ספק לגבי מהימנות התוצאה בתדר 3000 הרץ באוזן שמאל, בבדיקות השמיעה מתאריכים 22/10/06 ו- 26/12/07". 6. תשובות המומחה הנ"ל הועברו לעיון ב"כ הצדדים. בנוסף התבקש ב"כ הנתבע להודיע, תוך 14 יום, האם לאור חוו"ד המומחה הנתבע עדיין עומד על דחיית התביעה, במידה וכן התבקשו הצדדים להגיש סיכומיהם בכתב. 7. ביום 12/12/10 הגיש ב"כ התובע את סיכומיו בהם טען, בין היתר, כי הנתבע הכיר בליקוי שמיעה ממנו סובל התובע כפגיעה בעבודה אך דחה את תביעתו לעניין תלונות הטנטון, בטענה כי התובע אינו עומד בתנאי סעיף 84א(ב)(1) לחוק, משום שכושר השמיעה שלו בתדירויות הגבוהות (3000 ו-4000 דציבל), לא פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, זאת בנוסף לטענה שברישומים הרפואיים אין הוכחה לפניות חוזרות ונשנות כנדרש בסעיף 84א(ב)(3). התובע הלין על החלטה זו והגיש לבית הדין מסמכים רפואיים, שלטענתו, מעידים על הירידה הנדרשת בשמיעה בתדירויות הגבוהות ועל תלונות חוזרות ונשנות בשל פגיעה בתפקוד. עוד נטען כי, בית הדין הכריע בסוגיית התלונות החוזרות ונשנות בהחלטתו מיום 26/6/10, וכן מונה מומחה רפואי מטעמו כדי שיבחן את סוגיית הירידה בשמיעה בתדירויות הגבוהות. המומחה של ביה"ד קבע באופן חד משמעי כי אצל התובע אכן קיימת ירידה בשמיעה של לפחות 25 דציבל בתדירויות הגבוהות בשתי האוזניים, בהתאם לסעיף 84א(ב)(1) לחוק, ובתשובותיו לשאלות ההבהרה שהועברו אליו ע"י הנתבע, אף הסביר את קביעתו זו. משכך נטען כי יש לקבל את תביעת התובע לעניין הטנטון ולחייב את הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 8. ביום 4/1/11 הגיש ב"כ הנתבע את סיכומיו ובהם הוא חזר על הטיעונים שכבר העלה בפרוטוקול מיום 24/6/10 ולפיהם התובע אינו עומד, בתנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק, בעניין תלונות חוזרות ונשנות אודות הטנטון ופגיעה בתפקוד. לטענת ב"כ הנתבע, בכל הרישומים הרפואיים אין תלונה על טנטון ו/או רעש תמידי באוזניים, ואין תלונה כלשהי על פגיעה בתפקוד עקב הטנטון הנטען, ואין תיאור של הפרעה בתפקוד ואין התייחסות לטיפול בטנטון. בעניין זה הפנה ב"כ הנתבע לפסקי דין בעניין, עב"ל 598/08, וצירף פסק דין נוסף עב"ל 496/09, וטען כי גם לפיהם יש לדחות את התביעה בהתאם לסעיף 84א(ב)(3) לחוק. בנוסף טען הנתבע כי התובע אינו עומד בתנאי סעיף 84א(ב)(1) לחוק, והפנה לתשובות המומחה של בית הדין, מהן עולה כי בשתי בדיקות השמיעה מתוך שלוש, לפחות באוזן אחת, (אוזן שמאל), סף השמיעה של התובע הינו טוב מ-25 דציבל, אי לכך וגם לאור זאת התבקש ביה"ד לקבוע כי התובע לא עומד בתנאי סעיף 84א(ב)(1) לחוק, ולדחות את תביעתו. דיון והכרעה 9. ביחס לטענה כי התובע איננו עומד בתנאי של סעיף 84א(ב)(3) לחוק אין לו אלא לחזור על קביעתנו בהחלטה מיום 24/6/10 בעניין זה, ושבה פרטנו את מהות הרישומים הרפואיים ותדירותם. יתרה מזאת, אף פסק הדין הנוסף אליו הפנה ב"כ הנתבע בסיכומיו (עב"ל 496/09), אין בו כדי לשנות את קביעתנו כנ"ל, וזאת עקב השוני המהותי במסכת העובדות בנוגע לרישומים הרפואיים. שם מלבד פניה אחת בשנת 2003, שאז לא היה קיים טנטון קבוע או מטריד אצל התובע, יתר הפניות היו בשני החודשיים ינואר- פברואר 2006, קרי בתקופה סמוכה ביותר, של מספר שבועות, למועד סיום עבודתו ופרישתו לגמלאות. לעומת זאת, בעניינו של התובע שבפנינו, התלונות החלו כשנה לפני הגשת התביעה לנתבע, וברוב הרישומים קיימת צמידות בין התלונה/ האבחנה של הטנטון לבין התלונות על נזקי התפקוד או המגבלות בגינו. 10. ביחס לקביעת המומחה מטעם בית הדין לעניין הירידה בתדירויות הגבוהות, לא שוכנעתי כי טענותיו של ב"כ הנתבע יש בהם כדי להצדיק סטייה מחוו"ד המומחה, במיוחד לאור ההסבר שלו מדוע אין להתבסס על שתי הבדיקות אליהם הפנה ב"כ הנתבע, ושהראו לכאורה כי באוזן שמאל של התובע, השמיעה היא יותר טובה מ- 25 דציבל בתדירויות הגבוהות. המומחה חיווה את דעתו המקצועית והסביר כי הממצאים בכל בדיקות השמיעה בתדרים הגבוהים, 4000, 5000, 6000, הרץ, מראים כי הם נפגעו הרבה מעבר 25 דציבל, ואופייניים לנזק מחשיפה לרעש, וכי ממצאים אלו מעוררים ספק לגבי מהימנות התוצאה בתדר 3000 הרץ, באוזן שמאל, בבדיקות השמיעה עליהם מסתמך ב"כ הנתבע. אי לכך, משהסביר המומחה, מדוע הגיע למסקנה, לפיה, בשתי האוזניים אצל התובע קיימת ירידה של לפחות 25 דציבל בתדירויות הגבוהות כנדרש בסעיף 84א(ב)(1) לחוק, ובהעדר כל הצדקה לסטות מחוות דעתו, אנו קובעים כי בתובע התקיימו התנאים הדרושים לסעיפים 84א(ב)(3) וסעיף 84א(ב)(1) לחוק, וכי דין תביעתו להכיר גם בטנטון כפגיעה בעבודה, להתקבל. סוף דבר 11. התביעה מתקבלת- אנו קובעים כי הטנטון ממנו סובל התובע הינו בגדר פגיעה בעבודה כמשמעה בחוק. בנסיבות אלו, על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪, תוך 30 יום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.אוזנייםשמיעה