קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש: 1. המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) בה טען , כי הוא סובל מירידה בשמיעה, הנובעת מחשיפה לרעש, שהיה קיים בעבודתו ב"רכבת ישראל". המערער ביקש להכיר בליקוי השמיעה, שיש לו, לטענתו, כ"פגיעה בעבודה". 2. המוסד דחה את תביעת המערער בנימוק, שליקוי השמיעה של המערער אינו אופייני לליקוי הנובע מחשיפה לרעש מזיק. 3. בכתב התביעה, שהגיש המערער לבית הדין האזורי בחיפה (תב"ע נד/ 0-603; השופטת קציר ונציגי הציבור שטרן וססובר), טען המערער , כי יש להכיר בליקוי השמיעה, ממנו הוא סובל, לטענתו, כ"מחלת מקצוע", או כ"מיקרוטראומה". 4. לאחר שמיעת עדויות וטענות הצדדים, מינה בית הדין האזורי את ד"ר א.ברקו כמומחה יועץ רפואי (להלן - המומחה) והפנה אליו שאלות ביחס לטענות המערער ל"מחלת מקצוע" או ל"מיקרוטראומה". 5. המומחה קבע בחוות דעתו שאין מדובר במקרה זה בפגיעה בשמיעה הנובעת מחשיפה לרעש. 6. על סמך חוות דעת המומחה דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער בקובעו, שעל פי חוות דעת אלה אין מדובר בפגיעה האופיינית לחשיפה לרעש, ולכן לא ניתן לסווג את הפגיעה בשמיעה, שטוען לה המערער, כ"מחלת מקצוע", או כ"מיקרוטראומה". 7. בערעור בפנינו טען המערער , בין השאר, כי חוות דעת המומחה אינן מחייבות את מסקנת בית הדין האזורי, וכי דווקא על פי חוות דעת אלה, "יתכן שחלק מהפגיעה בשמיעה יכול להיות כתוצאה מחשיפה לרעש". א. דין טענות אלה להדחות. בחוות דעת המומחה נקבע, כי "עקומות השמיעה אינן אופייניות למחלת מקצוע, אלא לליקוי שמיעה גילאי, או לליקוי שמיעה עצבי על רקע אחר בלתי ידוע. כמו כן, "לא פעל כאן עקרון ה'מיקרוטראומה' ". ב. בתשובות לשאלות ההבהרה חזר המומחה על קביעתו, שבדיקות השמיעה הן משנת 1993 והן משנת 1996 אינן אופייניות לפגיעה מרעש. ג. המומחה אומנם ציין, כשהוא מתבסס על מחקר קנדי, כי יתכן שחלק מהפגיעה בשמיעה מקורה בחשיפה לרעש מסוג כלשהוא, למרות שעקומות השמיעה אינן אופייניות, אך הגיע בסופו של דבר למסקנה, שבמקרה זה בהעדר מעקב שמיעתי, שהוא תנאי הכרחי להסקת מסקנה זו, לא ניתן לקבוע, שלפנינו פגיעה בשמיעה שמקורה ברעש. ד. ההתרשמות הכוללת מחוות דעת המומחה לרבות התשובות לשאלות ההבהרה היא, שלא הוכחה במקרה זה פגיעה בשמיעה שמקורה בחשיפה לרעש. 8. לאור חוות דעת אלה, בדין קבע בית הדין האזורי, שלא הוכחה במקרה זה "מחלת מקצוע", שכתנאי להכרה בה צריך להוכיח, שנגרם נזק לאוזן הפנימית כתוצאה מחשיפה לרעש, ואותה מסקנה נכונה מאותה סיבה גם ביחס לטענת המערער לקיומה של "מיקרוטראומה". 9. סוף דבר, הערעור נדחה. 10. אין צו להוצאותחשיפה לרעששמיעהמטרד רעש