כאבי צוואר כתאונת עבודה

המחלה ממנה סובל התובע בעמוד השדרה הצווארי הינה כאב צוואר על רקע שינויים ניווניים בחוליות הצוואר ובלט בדיסקים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כאבי צוואר כתאונת עבודה: השופט יגאל פליטמן בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת ורד שפר ונציגי הציבור מר רוניס ומר כהן; בל 1247/01), בו נדחתה תביעת המערער להכרה בליקוי ממנו הוא סובל בגבו כבתאונת עבודה, וזאת על דרך המיקרוטראומה. בית הדין האזורי קבע את התשתית העובדתית הרלוונטית ומינה כמומחה יועץ - רפואי את ד"ר דוד אנג'ל (להלן - המומחה). בחוות דעתו קבע המומחה כדלקמן: "המחלה ממנה סובל התובע בעמוד השדרה הצווארי הינה כאב צוואר על רקע שינויים ניווניים בחוליות הצוואר ובלט בדיסקים 4- 5 C 5-6 C. עבודתו כפי שתוארה לא גרמה פגיעה לצווארו. עבודתו כולל הרמת משאות, נסיעה בשטח וריתוך בתנועות לא נוחות לא תרמו תרומה ממשית למחלתו שהיא תהליך תחלואי טבעי. השפעת העבודה (אם בכלל) הינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים תחלואיים אחרים". המומחה נשאל שאלות הבהרה הן מטעם המערער והן ביזמת בית הדין. מתשובותיו עולה, בין השאר, כי המומחה לא מצא במערער פגיעה על דרך המיקרוטראומה, לאמור: "איני מקבל את הקשר הסיבתי בין מחלתו לעבודה לא עקב גילו, אלא עקב מהות העבודה שאינה גורמת לנזקים זעירים בצוואר שיצטברו ויתרמו תרומה ממשית למחלתו". לאחר שבית הדין קמא נתן דעתו לטענות הצדדים ובהסתמך, בין השאר, על חוות דעתו ותשובותיו של המומחה, נדחתה תביעת המערער כאמור לעיל. בכתב הערעור המתוקן טען המערער, הן כנגד קביעותיו של המומחה והן כנגד קביעותיו של בית הדין קמא. עיקר טענותיו הינן, כי: טעה בית הדין האזורי עת מינה למומחה את ד"ר אנג'ל, העוסק לטענת המערער בעיקר בתחום הברכיים, ולא מינה נוירוכירורג, שתחום התמחותו עמוד שדרה צווארי; היה על בית הדין לקבוע קיומו של קשר סיבתי משפטי בין תנאי עבודתו של המערער לבין אופי פגיעתו, ולו על דרך ההחמרה; טעה בית הדין אשר לא נתן משקל לגילו הצעיר יחסית של המערער עת נמצא בו הליקוי וכן יצאה מלפניו שגגה עת לא מינה מומחה נוסף לעניין ה - RDS או/ו מומחה רפואי אחר או נוסף לבחינת כלל הסוגיות הרלוונטיות. לבסוף נתבקשנו לקבל את הערעור ולקבוע כי פגיעה בעבודה גרמה לליקוייו של המערער, או למצער להורות על ביטול פסק הדין קמא ומינויו של מומחה רפואי אחר או נוסף. בטיעוניה בפנינו חזרה באת כח המערער על האמור בכתב הערעור והדגישה, כי: "כאשר מנתחים את פסק הדין של השופטת שפר בעמודים 2 - 3 לפסק הדין, בהם מונחת התשתית העובדתית לפיה סחב המערער מדי יום 200 - 300 ק"ג 6 ימים בשבוע קרוב ל - 12 שעות במשך 12 שנה - לא יעלה על הדעת שאין קשר סיבתי בין הנכות לבין העבודה". בא כח המוסד בטיעונו, בקשנו לדחות את הערעור, בציינו כי לא היתה לבית הדין קמא כל סיבה לסטות מחוות דעתו של המומחה. לאחר שעיינו בכלל טענות הצדדים, לא מצאנו מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין קמא. יצויין כי פגיעה בעבודה, כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, יכול שתתרחש כתוצאה מתאונה, מחלת מקצוע או על דרך המיקרוטראומה. רוצה לומר, שאם לא הוכחו מי משלושת אלה, אין המדובר בפגיעה כאמור. המערער לא טען לתאונה בעבודה או למחלת מקצוע, כי אם לפגיעה על דרך המיקרוטראומה. מטיעוניו נראה, כי לשיטתו הפגיעה נגרמה (בעיקרה ולפחות בין היתר) בשל סחיבת משאות כבדים. אלא שכאמור בסעיף 3 לעיל, המומחה שלל קיומו של קשר סיבתי בין המחלה לעבודה, עקב מהות העבודה "שאינה גורמת לנזקים זעירים בצוואר שיצטברו ויתרמו תרומה של ממש להתהוות המחלה". נוסיף, כי לא מצאנו פגם במינויו של ד"ר אנג'ל כמומחה בהליך זה. אף אם ד"ר אנג'ל עוסק בתחום הברכיים כטענת המערער, אין לומר שאין הוא מוסמך וכשיר כמומחה בכירורגיה אורטופדית ליתן חוות דעת בהליך זה (וראה לעניין תחומי ההתמחות את הקבוע בתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג - 1973). אשר לטענות לפיהן נתן בית הדין קמא "ליועץ הרפואי מעמד של פוסק מכריע" - יצויין כי על פי ההלכה הנוהגת, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה בעלת פן משפטי המושתתת על חומר הראיות - אלא שבקביעה זו ניתן משקל מיוחד לחוות הדעת של המומחה - יועץ רפואי, שנתמנה על ידי בית הדין לסייע בידו בתחום הרפואי (ראה לעניין זה דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, דב"ע נה/246-0 גיגי סוליקה - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). במקרה דנא, מסקנתו החד משמעית של המומחה שמינה בית הדין קמא, איננה בלתי סבירה על פניה ולא מצאנו כי נפל בה פגם שהיה בו כדי למנוע מבית הדין מלהסמך עליה, מה גם שהמומחה נשאל שאלות הבהרה, כאמור, אף ביוזמת בית הדין. סוף דבר - לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. צווארהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה