כאבים ברגל - קצין התגמולים

ב-18/12/96 הגיש המערער תביעה לקצין התגמולים להכיר בו כנכה בגלל כאבים בכף רגלו הימנית. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כאבים ברגל - קצין התגמולים: ס. הנשיא י. פלפל: ערעור על פסק דינו של בית הדין המנהלי במחוז הדרום בשבתו כועדת ערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט - 1959, (להלן - "החוק") (כב' הנשיא בדימוס י. גנן, פרופ' להמן ומר שיל"ת) מיום ג' בתשרי תשס"א - 2/10/00 לפיו נדחה ערעורו של המערער להכיר בו כנכה על פי החוק. המערער גויס לשירות סדיר ב-19.5.1980 וב-1988 התקבל לשירות קבע ושרת כרס"ר משמעת. ב-18/12/96 הגיש המערער תביעה למשיב להכיר בו כנכה בגלל כאבים בכף רגלו הימנית. 4. המשיב דחה את תביעת המערער ולפיכך הגיש המערער ערעור בפני הועדה ומשזו דחתה את ערעורו הגיש את הערעור הנוכחי. 5. בפני הועדה היו חוות דעת של שני מומחים, זו של ד"ר דניאל פלוטקין מטעם המשיב וזו של פרופ' ניסקה מטעם המערער. 6. איש מבעלי הדין לא טרח לצרף תיק מוצגים. עייניתי בחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים והנמצאות בתיק המוצגים של בית הדין קמא. פרופ' ניסקה, המומחה מטעם המערער חיווה את דעתו - "שיש קשר סימתי גרימה בין הפגיעה ממנה סובל הנ"ל לבין שירותו בצה"ל". לעומתו, ד"ר פלוטקין, המומחה מטעם המשיב קבע בחוות דעתו הראשונה כי - "הבעיות ברגל החלו בשנת 1993 ללא ארוע טראומתי". עוד הוסיף ד"ר פלוטקין וקבע כי הממצא שאובחן אצל המערער - "אינו קשור לטראומה או לפעולה גופנית מאומצת... לכן אין מקום להכיר בקשר סיבתי בין הממצא הנ"ל והשרות הצבאי בתנאי קבע". לאחר שד"ר פלוטקין עיין בחוות העת של פרופ' ניסקה הוא קבע בחוות דעת נוספת כי - "אין ספק שהממצא הפתולוגי (שאובחן אצל המערער) הוא מולד, וההתפתחות של הכאבים היתה צפויה בעקבות טיב הממצא, ללא קשר לסוג הפעילות הגופנית של הנ"ל... ואין קשר סיבתי בין "החמרת המצב" והשירות במסגרת". 7. הרופאים והמערער נחקרו בפני הועדה שקבעה, בין היתר, את הממצאים הבאים: א. המערער החל לחוש כאבים ברגלו "ללא כל ארוע טראומתי". ב. אימוץ חוות הדעת של ד"ר פלוטקין שהפגיעה אצל המערער כלל לא קשורה למאמץ גופני. ג. המערער לא הוכיח קשר סיבתי בין הכאבים והבעיות ברגלו לבין מאמץ פיזי, ולכן אין לפגיעה כל קשר לתנאי השירות. ד. בעייתו של המערער נובעת ממבנה מולד של רגלו. ה. יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר פלוטקין על פני חוות דעתו של פרופ' ניסקה. לפיכך נדחה ערעור של המערער. 8. טענותיו העיקריות של המערער כנגד פסק הדין של הוועדה הינן כדלקמן: א. עדות המערער לא נסתרה ולכן היתה הועדה צריכה להחליט כי מאמץ פיזי הוא שגרם לפגיעה. ב. לא היה מקום להעדף את חוות הדעת של ד"ר פלוטקין על זו של פרופ' ניסקה. ג. אין לקבל את ממצאו של בית הדין קמא שמהערער לא נדרש למאמץ פיזי חריג בתקופת שירותו לאור זאת שהמערער העיד ששירותו היה כרוך במאמץ פיזי קשה - ועדותו לא נסתרה. ד. המערער הוכיח קשר סיבתי בין שירותו לבין הפגיעה ברגלו. 9. דין הערעור להידחות. על פי הוראות סעיף 34(א) לחוק - "התובע או קצין התגמולים רשאים לערער על החלטת ועדת ערעור לפני בית המשפט המחוזי בנקודה משפטית בלבד". ערעור של המערער אינו ב"נקודות משפטיות" אלא יש בו השגה על קביעות עובדתיות של בית הדין. בית הדין, לאחר ששמע את המערער החליט שהגם שלא הובאה עדות סותרת, שאין מקום לקבל את גרסתו בדבר המאמץ הפיזי שהיה כרוך בעבודתו. לבית הדין היתה היכולת לקבל חוות דעת אחת ולדחות חוות דעת אחרת. אנו לא רשאים לבטל את קביעותיו של בית הדין ואין מקום להרהר אחר ממצאים עובדתייים שנקבעו. לסיכום, לא מצאתי כל פגם בשיקולי בית הדין ואני סבור שאין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנתקבלו הם תומכים במסקנות המשפטיות ואין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק, ולכן, כאמור, יש לדחות את הערעור. המערער ישא בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דינו בסך 5,000 ₪ בצירוף ריבית, והפרשי הצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. י. פלפל - ס. נשיא השופט נ. הנדל אני מסכים. נ. הנדל - שופט השופטת ר. יפה-כ"ץ אני מסכימה. ר. יפה-כ"ץ - שופטת לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' ס. הנשיא השופט י. פלפל. צבאקצין התגמוליםרגליים