קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כרטיס טיסה לאוסטרליה פתוח לשנה:        בינואר 2002 רכשה התובעת כרטיס טיסה לאוסטרליה בטיסה של הנתבעת 1. הכרטיס נרכש בסוכנות הנסיעות של הנתבעת 2. הכרטיס שנרכש הינו מסוג "כרטיס צעיר" פתוח לשנה.        אין מחלוקת כי בעת רכישת הכרטיס שילמה התובעת תוספת של 50$ על מנת לשדרג את הכרטיס. התובעת העידה כי: כשאני נפגשתי עם הסוכנת והיא הציעה לי את הכרטיס המוזל אני במפורש שאלתי אותה ובררתי האם בסופו של דבר לא יצא לי כרטיס יקר יותר, כי לא אצליח לחזורוהיא אמרה שאפשר לשדרג את הכרטיס שקניתי כדי ליצור סדר עדיפויות יותר גבוה. שילמתי תוספת של 50$ באותו יום כשקניתי את הכרטיס עבור שדרוג. סוכנת הנסיעות העידה בעניין זה כי: "במקום הכרטיס הכי נמוך, היא קנתה כרטיס ברמה יותר גבוהה." 3.       התובעת טסה לסידני בתחילת חודש פברואר. באמצע חודש מרץ 2002, פנתה אל נציגי הנתבעת 1 וביקשה להזמין מקום לטיסה חזרה מסידני לת"א במהלך חודש אפריל, אולם, נציגי הנתבעת 1, בארץ ובחו"ל, מסרו לה כי כל הטיסות מלאות וכי לא יהיה מקום חזרה לפני חודש אוגוסט. 4.       משלא נמצאה לתובעת טיסה חזרה עד חודש אפריל, היא טסה לבנגקוק, על מנת לנסות ולקבל מקום בטיסה משם לארץ, באמצעות הנתבעות, אך גם מבנגקוק לא נמצא לתובעת מקום בטיסה. 5.       בסופו של דבר, ומשפקעה אשרת השהיה של התובעת בתאילנד, רכשו לה הוריה כרטיס טיסה מבנגקוק לת"א בחברת "אל על" והתובעת שבה לארץ. 6.       בתביעה זו דורשת התובעת את עלות השיבה לארץ באמצעות אל על וכן הוצאות נוספות שנגרמו לה בשל הארכת השהייה בחו"ל. 7.       הנתבעת 1 טענה כי הכרטיס אותו רכשה התובעת היה "כרטיס לשנה כאשר החזרה לת"א היא על בסיס מקום פנוי, באחת מטיסותיה של הנתבעת 1". החברה הדגישה כי "הכרטיס הינו כרטיס מוזל ואינו ניתן להעברה לטיסה באמצעות חברת תעופה אחרת". התובעת, בעדותה בפני, העידה כי בדקה את אופי הכרטיס, עובר לרכישתו וכי: "כשאני נפגשתי עם הסוכנת ענת סמל, והיא הציעה לי את הכרטיס המוזל, אני במפורש שאלתי אותה ובררתי האם בסופו של דבר לא יצא לי כרטיס יקר יותר, כי לא אצליח לחזור והיא אמרה שאפשר לשדרג את הכרטיס שקניתי כדי ליצור סדר עדיפויות יותר גבוה. שילמתי תוספת של 50$ באותו יום כשקניתי את הכרטיס עבור השדרוג". נציגת הנתבעת 2 אישרה זאת ואמרה: "במקום הכרטיס הכי נמוך, היא קנתה כרטיס ברמה גבוהה יותר". ביחס להזמנת הכרטיס חזרה העידה התובעת כי נאמר לה להזמין שבועיים עוד חודש לפני המועד שבו היא רוצה לחזור. סוכנת הנסיעות העידה כי: "אני ממליצה לנוסעים להזמין ברגע שהם יודעים שהם רוצים לחזור." עוד העידה הנתבעת 2: "אם היא נוסעת עם כרטיס פתוח היא צריכה להתקשר למשרד אולימפיק במקום היעד". הנתבעת 1 מודה כי לא היו מקומות חזרה, לא מאוסטרליה ולא מבנגקוק, עד סוף אוגוסט. ונציגה אף הוסיף: "במהלך החודשים אפריל - ספטמבר קווי הטיסה העמוסים ביותר של הנתבעת הם אתונה-סידני אתונה וכן אתונה-בנגקוק- אתונה". עוד, לטענת הנתבעת 1, היא עשתה ככל יכולתה על מנת למצוא לתובעת כרטיס טיסה חזרה, ולכן, לטענתה, לא מוטלת עליה חבות כלשהי. עם רכישת כרטיס הטיסה נכרת בין התובעת ובין הנתבעת 1 חוזה. בחוזה זה לא נקבע מועד חזרה, והשאלה היא מהו, בנסיבות אלה הזמן הסביר אשר בו היה על התובעת להמתין עד לקבלת מקום בטיסה חזרה, ובעניננו, האם המתנה של ארבעה חודשים היא סבירה. הנתבעת 1 מסתמכת על סעיף 20 לאמנת ורשה הקובע כי: "לא ישא המוביל באחריות אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היתה בידיו או בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם" כמו כן היא מסתמכת על כרטיס הטיסה עצמו. כפי שפסק כב' השופט צבן בבש"א (מחוזי ירושלים) 5998/01 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קופת חולים כללית, אמנת ורשה לא חלה מקום שבו לא בוצע כלל חוזה ההובלה, וכי: "פרק 3 לאמנת ורשה דן באחריות המוטלת על המוביל האווירי. סעיפים 17-19 מקימים אחריות זו, שאינה ניתנת להתנאה ומטרתם לכלול רק את הסיכונים האופייניים לתובלה אוירית. לפיכך, אין האמנה קובעת תחולה בלעדית על היחסים בין נוסע למוביל אוירי; עובדות ונסיבות שלא נכנסות בגדר סעיפי האמנה נידונות לפי החוק הפנימי של כל מדינה ומדינה..." וכן: "הפרוטוקולים מועידת ורשה מצביעים על כך שמנסחי האמנה לא התכוונו לכלול במונח 'איחור' מקרים בהם לא בוצע חוזה התובלה. קיימת אבחנה ברורה בין מקרים של איחור בתובלה - המוסדרים באמנה - לבין מקרים של אי ביצוע חוזה התובלה - הנשלטים ע"י הדין המקומי... בתי המשפט אינם מחילים את הוראות האמנה במקרים הנתפסים כאי-ביצוע מוחלט של חוזה התובלה או הפרתו". והוסיף: "בתי המשפט נוטים להניח אי-קיום של חוזה מקום בו נשלל מנוסע לעלות על המטוס ולכן שוללים את תחולתו של סעיף 19... ניתן לראות כי אי קבלתו של אדם לטיסה, ללא קשר לסיבת הדחייה, ואף כאשר נטען לרשלנות המוביל האוירי, מוציאה מתחולה את אמנת ורשה". ודוק: "בתי המשפט דוחים את תחולתו של סעיף 19 בעיקר במקרים בהם הנוסע לא הועלה על טיסה בעקבות overbooking או במקרים בהם הטיסה עצמה לא התקיימה". אני קובעת, אפוא, כי אמנת ורשה לא חלה על המקרה הנדון, והחוקים הרלבנטיים לבחינת מערכת היחסים בין הצדדים הם חוקי מדינת ישראל. עפ"י סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: "חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש." התובעת העידה כי: "אני קיבלתי מנציגי חב' אולימפיק תשובה שאני בשלוש רשימות המתנה לתאריכים פזורים בחודש מאי, שאלתי מה אחרי זה והיא הגיעה לחודש אוגוסט ואמרה שזה המועד הראשון שיש." הנתבעת 2 תמכה בעדות התובעת והעידה כי: "..אנו היינו בקשר עם חב' אולימפיק והם אמרו שהתובעת ברשימת המתנה ולא הבטיחו כלום. היינו איתם בקשר מרגע שהתובעת אמרה שהיא רוצה לחזור בחודש מרץ ועד שהגיעה הביתה." וכן: "ענת סמל ממשרדי טיפלה בה במסירות ולא הצליחה להשיג לה מקום בטיסה חזרה... חב' אולימפיק ידעה על כך, ענת סמל היתה איתה בקשר יום יומי. כשמישהו בא לקנות כרטיס אני יכולה למצוא לו פתרון אחר, כאן היו ידי כבולות כי היא יכולה היתה לחזור רק עם חברת אולימפיק". המתנה של למעלה מארבעה חודשים, כפי שהיה על התובעת להמתין על מנת לקבל מקום בטיסה חזרה, איננה סבירה ומהווה הפרה של החוזה על ידי הנתבעת 1. אם אמנם מלאות טיסות הנתבעת 1 בין החודשים אפריל וספטמבר, עליה ליידע על כך את הנוסעים ואת סוכני הנסיעות, ולא ליצור מצג לפיו יוכלו הנוסעים לחזור באמצעות הכרטיס הפתוח במהלך תקופה זו. התובעת זכאית לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב הפרת החוזה על ידי הנתבעת 1, ואני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לה פיצויים אלה, וזאת כמפורט להלן: א. פיצוי בגין עלות טיסת אל על מבנגקוק לת"א 675$ ב. פיצוי בגין עלות סידורי ההרשמה הדחופה 100$ ג. הוצאות טלפון ופקס 100$ סה"כ 875$ ובשקלים, נכון ליום 15.5.02, 4,279 ₪. כמו כן אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעת פיצוי בגין הטרדה, אי הנוחות ועגמת הנפש שנגרמו לה עקב העיכוב בטיסה חזרה בסכום של 1,500 ₪. אני מקבלת את טענת הנתבעת 2 כי בנסיבות המקרה היא עשתה ככל יכולתה על מנת לסייע לתובעת, וכי לא מוטלת עליה אחריות בגין המקרה הנדון, ואני דוחה את התביעה נגד נתבעת זו. בנוסף תשלם הנתבעת 1 לתובעת הוצאות משפט בסך 750 ש"ח.  תביעות נגד חברות תעופהתעופה