קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מידע מסחרי - חופש המידע: בפני עתירת העותרת כי בית המשפט יורה למשיבה 1, אוניברסיטת בן גוריון בנגב (להלן: "האוניברסיטה"), להימנע ממסירה של מידע מסחרי של העותרת, המצוי בהסכמים בין העותרת והאוניברסיטה, לידי המשיב 2 (להלן: "סומך"), אשר ביקש לקבל לידיו את המידע, מכוח חוק חופש המידע, תשנ"ח - 1998 (להלן: "חוק חופש המידע"). אין חולק כי סומך פנה אל האוניברסיטה לקבלת מסמכים הנוגעים לחוזים בהם התקשרה העותרת עם האוניברסיטה, חוזים להפעלת מכונות אוטומטיות לממכר שתיה קרה, שתיה חמה ומוצרי מזון. האוניברסיטה העבירה את בקשת המידע לידי העותרת ובתגובה הודיעה העותרת לאוניברסיטה על התנגדותה למסירת מידע המופיע במסמכים המבוקשים, אשר קשור בתנאים המסחריים שנקבעו בהסכם בינה לבין האוניברסיטה, ובכלל זה גובה הצעת העותרת במכרז, העמלות המשולמות במסגרת ההסכם ומחירי המוצרים. לפיכך, ביקשה העותרת מהאוניברסיטה להשמיט את המידע האמור מתוך המסמכים שהיא מעבירה לסומך. האוניברסיטה, בתשובתה לעותרת, במכתב מיום 18.4.2012, הודיעה בצורה לקונית כי בכוונתה למסור את המידע המבוקש לסומך. ביום 14.5.2012, הודיעה העותרת לאוניברסיטה על כוונתה להגיש עתירה לבית המשפט שיורה לאוניברסיטה שלא למסור את המידע לסומך ואף הדגישה כי לפי חוק חופש המידע על האוניברסיטה להימנע ממסירת המידע עד לחלוף מועד הגשת העתירה בנושא. בעקבות עמדה זו העבירה האוניברסיטה לידי סומך עותק מן ההסכם שבינה לבין העותרת, תוך מחיקת המחירים ו/או הסכומים, העומדים בבסיס ההתקשרות. מידע זה מבקש סומך לקבל לידיו. העותרת התנגדה להעברת המידע המבוקש מאחר ולטענתה אין עסקינן בבקשה רגילה לפי חוק חופש המידע של מי שמבקש לקבל מידע אודות התנהלותה של רשות ציבורית זו או אחרת כי אם בבעל אינטרס, מתחרה עסקי של העותרת, אשר מבקש לנצל את הוראות חוק חופש המידע, לצורך איסוף נתונים אודות מחירי העותרת, כדי לבסס תביעות משפטיות כנגדה ו/או לקנות לעצמו יתרון מסחרי בהתמודדות במכרזים בעתיד. כמו כן טענה העותרת כי המידע המבוקש הינו סוד מסחרי של העותרת ולכן מתקיים סייג שבחוק להעברת המסמכים המבוקשים. לפיכך, עתרה כי בית המשפט ימנע חשיפת המידע המבוקש. המסגרת המשפטית: אין חולק כי על האוניברסיטה חל חוק חופש המידע מכוח צו שהוצא על ידי שר המשפטים המחיל את הוראות חוק חופש המידע על ההיבט הכספי של ניהול האוניברסיטאות, צו מיום 29.12.05, פורסם בילקוט פרסומים תשס"ו עמ' 1050. על תכליתו העיקרי של חוק חופש המידע שנועד לאפשר פיקוח ובקרה על מעשי הרשות ניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח התשנ"ז, 397) שם נאמר: "נגישות רבה יותר למידע תסייע לקידומם של ערכים חברתיים אחרים ובהם שוויון, שלטון החוק וכיבוד זכויות האדם, ותאפשר גם בקרה טובה יותר של הציבור על מעשה השלטון... הסדרה חוקית של הזכות למידע על סייגיה וחריגיה תגבש באופן מרוכז וברור יותר את גבולותיה, תסייע לשינוי קווי החשיבה המקובלים בקרב הרשויות הלכה למעשה". נמצא אפוא כי חוק חופש המידע מיישם הלכה למעשה את זכות הציבור לדעת, ומאפשר שקיפות של רשויות השלטון וכך מאפשר לציבור פיקוח ובקרה על מעשיה ומחדליה של הרשות. (ראה עע"מ 10845/06 שידורי קשת בע"מ נ' הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, (ניתן ביום 11.11.2008) (להלן: "שידורי קשת"). סעיף 9 לחוק חופש המידע קובע מהו מידע שאין למוסרו או שאין חובה למוסרו. סעיף 9 (ב) (6) מורה אותנו: "רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע שהוא אחד מאלה: ... (6) מידע שהוא סוד מסחרי או סוד מקצועי או שהוא בעל ערך כלכלי, שפרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו, וכן מידע הנוגע לעניינים מסחריים או מקצועיים הקשורים לעסקיו של אדם, שגילויו עלול לפגוע פגיעה ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי..." סעיף 10 לחוק חופש המידע קובע את שיקולי הרשות בבואה לשקול סירוב למסור מידע באופן הבא: "בבואה לשקול סירוב למסור מידע לפי חוק זה, מכוח הוראות סעיפים 8 ו-9, תיתן הרשות הציבורית דעתה, בין היתר, לעניינו של המבקש במידע, אם ציין זאת בבקשתו וכן לעניין הציבורי שבגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה". בהקשר זה, קבע בית המשפט העליון כי גילוי של מידע אשר עלול לפגוע באופן ממשי בצד שלישי יהיה מותר רק אם יתקיים עניין ציבורי חיוני שיצדיק זאת ואף ייתכן כי במאבק על הבכורה בין משקלו של חופש המידע אל מול המשקל של הגנה על סוד מסחרי, יקבל הערך של הגנה על הקניין, הסוד המסחרי, משקל גדול יותר שאף יכריע את הכף. (ראה פסק הדין בפרשת "שידורי קשת", לעיל). ומן הפן המשפטי לנסיבות המקרה דנן. אין חולק, וכך גם הודה סומך בתגובתו, כי בהיותו בעל עסק להפעלה של מכונות לממכר משקאות קלים, מתקשה הוא להצליח ולקדם את עסקו לאור פעילותה של העותרת, שהינה אחת החברות הגדולות במשק, חברת בת של חברת קוקה קולה, המפעילה מכונות לממכר משקאות קלים, ובהיותה חברת בת של חברת קוקה קולה, זוכה היא למחירי עלות נמוכים במיוחד המאפשרים לה להציע מחירים זולים במכרזים בהם היא משתתפת, ובהתאם לזכות במכרזים רבים ולדחוק רגליו מן השוק. מודה סומך, במילים אחרות, כי הינו מתחרה עסקי של העותרת, בין אם מתחרה איתה במכרזים ספציפיים ובין אם לאו. סומך אף מציין כי פנה אל הממונה על הגבלים עסקיים ביום 11.3.2010, בבקשה להפעיל את סמכותו שבסעיף 26 לחוק ההגבלים ולהכריז על העותרת כבעלת מונופולין בשוק מכונות אוטומטיות לממכר משקאות קלים. בסיום הבדיקה שנערכה הודיעה הרשות לסומך כי הוחלט שלא להכריז על העותרת כבעלת מונופולין. סומך, אשר לא שבע נחת מהחלטה זו, הגיש עתירה לבג"צ (בג"צ 6625/11) הקבועה לדיון ליום 21.1.2013. מסביר סומך בתשובתו, כי כדי להערך ולבסס טיעוניו בבג"צ מבקש הוא להניח בפני בית המשפט תשתית ראייתית המצדיקה טענותיו כי יש להכריז על העותרת כבעלת מונופולין בשוק מכונות האוטומטיות לממכר משקאות קלים וזאת על דרך הצגת חוזים עימם התקשרה העותרת עם גורמים אחרים, לרבות המחירים אותם גובה העותרת. עוד נמצא כי, מעבר לעתירה זו, התלויה ועומדת בפני, פנה סומך בבקשות דומות אל משרד הביטחון ואל רשות שדות התעופה לקבלת פרטי התקשרות בין הגופים האמורים לבין העותרת. לאחר שקיבל לידיו את חוזי ההתקשרות האמורים, כשהמידע המסחרי הנוגע למחירי ההתקשרות הושחר, עתר הוא בעתירות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ולבית המשפט המחוזי במרכז, כשעתירות אלו תלויות ועומדות נכון להיום. מן האמור עולה בבירור לסומך אינטרס מסחרי במידע המבוקש, מחירים ואחוזי עמלות של העותרת המוסדרים בהסכמים שונים. המידע המבוקש הינו סוד מסחרי של העותרת והינו בעל ערך כלכלי לעותרת שחשיפתו עלולה להביא לפגיעה חמורה בעסקיה של העותרת ובהתקשרויות עתידיות ואף לסקל עסקאות פעילות בהיקפים גדולים, בין השאר משום חשיפתם בפני מתחרים, ואף פתיחת הסכמים פעילים. לעניין זה ראה עע"מ 11120/08 התנועה לחופש המידע נ' מדינת ישראל - רשות ההגבלים העסקיים (ניתן ביום 17.11.10) (להלן: "פרשת רשות ההגבלים העסקיים") שם קובע בית המשפט כי: "ניתן רק לומר שככל שמכילות התניות מידע מסחרי קונקרטי, שחשיפתו יכולה לפגוע ביתרונה העסקי של החברה, דוגמת המחיר שמשלמת החברה תמורת הבלעדיות אם אכן ניתן כזה, ניטה לומר כי מדובר באינטרס מסחרי העולה כדי 'סוד מסחרי'". כפי שצוין לעיל, סעיף 10 לחוק חופש המידע מורה לרשות לשקול שיקולים בהחלטתה אם למסור את המידע המבוקש גם כאשר מתקיימים התנאים בסעיף 9 לסירוב למסור מידע. במקרה שבפנינו משקבעתי כי המידע אודות המחירים הינו בבחינת סוד מסחרי, יש לבחון מנגד את האינטרס של מבקש המידע, שמא האינטרס שהוא מציג גובר על האינטרס של הסתרת המידע מכוח קיומו של סוד מסחרי. במילים אחרות, בבואה של הרשות לשקול סירוב למסור מידע לפי חוק חופש המידע, מכוח הוראות סעיף 9, נדרשת הרשות ליתן דעתה בין היתר לעניינו של המבקש במידע, אם ציין זאת בבקשתו. ניתן לומר אפוא, כי גם אם מלכתחילה לא מושתת כל חובה על מבקש המידע להציג את עניינו בקבלת המידע, הרי משגילה דעתו וחשף עניינו ייבחן עניינו כחלק מן השיקולים להם נדרשת הרשות בסירוב למסור מידע, לפי סעיף 10 לחוק חופש המידע, שכן עניינו במידע משליך בצורה בלתי מבוטלת על השיקולים הרלבנטיים להכרעה בבקשתו. (ראה פרשת קשת, פסקה 78). משנמצא במקרה דנן, כי כל עניינו של מר סומך במידע נובע מאינטרס אישי בהיותו מתחרה עסקי, ספק בעיני אם מסירת מידע מסחרי לבעל אינטרס שכזה, עולה בקנה אחד עם הרציונל והתכלית שבבסיס חוק חופש המידע ובוודאי. כאשר נציב על כפות המאזניים את אינטרס העותרת להגן על קניינה - סוד מסחרי, אל מול האינטרס של מר סומך - יתרון מסחרי, סבורה אני כי הבכורה תינתן לזכות הקניין של העותרת. לאור כל האמור לעיל, סבורה אנכי כי דין העתירה להתקבל. סומך אינו אלא מתחרה עסקי המשתמש בהליכי משפט שונים כדי להקנות לעצמו ולחברה שבבעלותו יתרון מסחרי באצטלה של קבלת מידע על פי חוק חופש המידע. טענתו של סומך כי מחיריה של העותרת חשופים וידועים, מקום שקיבל לידיו חוזים אחרים, איננה רלבנטית לענייננו זה שכן אין לדעת באיזה דרך קיבל סומך את החוזים האחרים וגם אם קיבל לידיו את החוזים בדרך כשרה, אין בכך כדי להשתיק את העותרת מלצאת כנגד מגמה זו בה נוקט סומך. בשולי הדברים אציין כי תגובת האוניברסיטה לפנייתה של העותרת נמצאה תמוהה בעיני מקום שדחתה על הסף את בקשתה לעכב את העברת המידע לסומך ללא כל נימוק או הסבר, שלא לדבר על העדרו של הסבר מניח את הדעת. האוניברסיטה שאין חולק כי חלים עליה הוראות חוק חופש המידע חבה בחובת הנמקה החלה על רשות מקום שנדרשת היא ליתן עמדה על פי חוק חופש המידע, גם כלפי מי שמבקש להגן על זכותו שלא להעביר המידע. סוף דבר - העתירה מתקבלת. אין לחשוף בפני המשיב 2 את הפרטים המסחריים המופיעים בחוזה של העותרת עם האוניברסיטה. המשיבים ביחד ולחוד ישאו בהוצאות העותרת בסך של 15,000 ₪. חופש המידע