מעצר שוהה בלתי חוקי ברשות הפלסטינית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר שוהה בלתי חוקי ברשות הפלסטינית: העותרת, אזרחית ובעלת דרכון ברזילאי, נכנסה ארצה בתאריך 16.4.03 באשרת תייר למשך 3 חודשים ומאז גרה אצל סבה בכפר סינג'יל שבנפת רמאללה בתחומי הרשות הפלשתינאית (להלן: הרשות). ביום 22.1.04 נעצרה העותרת במחסום קלאנדיה ללא אשרת שהייה בתוקף ולאחר שנערך לה שימוע בפני הממונה על ביקורת גבולות הוצאו נגדה צו הרחקה וצו החזקה ממשמורת שאושר ביום 1.2.04 ע"י ביה"ד לביקורת משמורת של שוהים בלתי חוקיים לאחר שלא שוכנע ששהיית העותרת בארץ יסודה בטעות או בתקלה בתום לב שתצא מהארץ במועד שייקבע לה ושקיימים טעמים אנושיים מיוחדים שמצדיקים שחרורה (ראה נספחים א-ב לתגובת המשיבים). העותרת מבקשת לבטל את צו הרחקתה מהארץ ולאפשר לה לחזור למקום מגוריה בתחומי הרשות ולחילופין להרחיקה לתחומי הרשות ולא לברזיל, לשם מתכוונים המשיבים להרחיקה. טענות העותרת העותרת טוענת כי נכנסה לתחומי הרשות בגיל 16 ומאז היא גרה ברציפות בכפר סינג'יל אצל סבה יחד עם שתי אחיותיה. במהלך שהותה שם היא התארסה לעאמר מחמוד מוחמד (להלן: עמאר) וביום 12.1.04 נכרת ביניהם הסכם נישואין (ראה נספח ג' לעתירה). לאחר כניסתה לשטחי הרשות פנתה העותרת לגורמים המוסמכים כדי להסדיר המשך שהייתה ברשות וקבלת מעמד של תושבת קבע על בסיס של אחוד משפחות אך פניותיה לא נענו. לטענת העותרת הרחקתה מהארץ לברזיל תמנע ממנה להינשא לעמאר ומאחר ונתפסה כשוהה לא חוקית בארץ מן הדין להרחיקה לתחומי הרשות בדרך של "הוצאה מישראל" עפ"י סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952, שכן אין לה עבר פלילי ובטחוני ואין סכנה לציבור בהמשך שהייתה בתחומי הרשות. תגובת המשיבים המשיבים מתנגדים לבקשת העותרת מהנימוקים שהעלו בתגובתם לעתירה כדלקמן: לעותרת אין רשיון ישיבה כלשהו בארץ או בשטחי הרשות ואין להחיל עליה את הליך ההוצאה מישראל לפי סעיף 13 י' לחוק שחל רק על תושב האזור או תושב שטחי המועצה הפלסטינית שרשום במרשם האוכלוסין הפלסטינאי והוא בעל מעמד חוקי שם. העותרת תושבת ואזרחית ברזיל ועפ"י כללי המשפט הבינלאומי ומדיניות משרד הפנים שזכתה לאשור הפסיקה (ראה נספחים ד' לתגובה) יש להרחיקה לברזיל בהקדם, שכן לא צפויה לה שם סכנה. לאחר שפג תוקף אשרת הבקור של העותרת בארץ אין עוד בידה היתר כניסה לאזור ושהייתה בו מנוגדת לתחיקת הבטחון ומהווה עבירה. מאז פרוץ ארועי האלימות בספטמבר 2000 לא מסכימה מדינת ישראל לקבל ולאשר בקשות לאחוד משפחות באזור שמוגשות לרשות, כפי שהגישה העותרת עפ"י המסמכים שהוצגו בדיון ביום 11.3.04, ועמדה זו אושרה ע"י בג"צ (ראה נספחים ז' לתגובה). הרשות לא ביקשה ממדינת ישראל לאשר שהיית העותרת בשטחי הרשות במסגרת בקשה לאחוד משפחות והוספת שם העותרת למרשם האוכלוסין באזור וטענת העותרת שהיא עומדת להנשא לעאמר לא מקנה לה זכות לקבלת מעמד של תושב באזור. 5. שאלת זכאותו של אדם לשהות באזור או לקבל מעמד של תושב בו מסורה להכרעת מפקד האזור ולא להכרעת שר הפנים ולכן לבימ"ש זה אין סמכות להתיר לעותרת לשהות בתחומי הרשות. במהלך הדיון הציג ב"כ העותרת שלושה אישורים כדלקמן: אשור של מנכ"ל משרד הפנים ברמאללה לפיו העותרת הגישה בקשה לאחוד משפחות עם עמאר ובקשה להנפקת תעודת אזרחות "ולאור המצב הנוכחי לא הונפקה תעודת זהות עד כה". אשור של המשרד לעניינים אזרחיים ברמאללה לפיו עמאר הגיש בקשה לאחוד משפחות (מעמד קבע) לאשתו (העותרת - א.ט.) והבקשה עדיין נמצאת בטיפול (ההדגשה במקור - א.ט.). אשור של ראש עיריית סונג'יל לפיו העותרת "הינה מתושבי עיריית סינג'יל" ושהיא הגישה בקשה לאחוד משפחות במשרד הפנים ברמאללה (להלן: האישור השלישי). ביום 18.3.04 בקשתי תגובתו של ב"כ המשיבים לאשור השלישי ובתגובתו הוא טוען כי מהאשור עולה שהעותרת אמנם מתגוררת בפועל בסינג'יל אך אין באמור לכך שהיא מתגוררת שם כדין שכן על מנת לקבל מעמד של תושבת האזור היא בקשה "אחוד משפחות" עם עמאר. דיון אדון בבקשות העותרת נשוא העתירה עפ"י סדרן: 1. בטול צו ההרחקה אינני מקבל בקשות העותרת לבטל את צו ההרחקה ולהחזירה לתחומי הרשות שכן עפ"י טיעוני העותרת בפני ביה"ד למשמורת ובפני הממונה על בקורת גבולות כמפורט בנספחים ב' לתגובת המשיבים פקעה אשרת התייר שבאמצעותה הגיעה ארצה עוד בתאריך 16.7.93, דהיינו לפני כ- 11 שנים, מאז היא שוהה בארץ שלא כדין. משכך מצבה של העותרת מוסמך המשיב 1 לצוות על הרחקתה מישראל בהתאם לסמכות המוקנית לו בסעיף 13(א) לחוק הכניסה לישראל. אין לכפות על המשיבים לנהוג כלפי העותרת לפי סעיף 13 י' (ב) לחוק הנ"ל שכן ברישא של אותו סעיף נכתב "בנוסף לאמור בכל דין וגו'", דהיינו, מדובר בסמכות נוספת שמוקנית לקצין משטרה לצוות על הוצאתו מישראל של תושב אזור שאינו ישראלי אשר שוהה בארץ ללא היתר. סעיף 13י(ב) לחוק הנ"ל חל על "תושב האזור" או "תושב שטחי הרשות הפלסטינית" והעותרת אינה נמנית על אחת מאלה כפי שיובהר להלן. 2. הרחקה לתחומי הרשות הפלסטינית ולא לברזיל העותרת מבקשת להרחיקה לעיר סינג'יל הסמוכה לרמאללה בתחומי הרשות הפלסטינית שם היא התגוררה עד שנכנסה ארצה ביום 22.1.04, סמוך לפני מעצרה, יחד עם עמאר שלו התארסה ועימו כרתה הסכם נישואין. עפ"י האשורים שהוצגו בפני ביום 14.3.04 הגישו העותרת ועמאר לאחר הגשת העתירה בקשות לאחוד משפחות שטרם טופלו ע"י המשרד לעניינים אזרחיים ברמאללה. המשיבים מתנגדים, כאמור, להרחקת העותרת לתחומי הרשות שכן היא איננה תושבת הרשות אלא אזרחית ברזיל ולכן הם מבקשים להרחיקה לברזיל. אינני מקבל טענת העותרת לפיה היא תושבת הרשות שכן גם מהאשורים שהוצגו בפני, לרבות האשור השלישי שניתן ע"י ראש עיריית סינג'יל לבקשת העותרת, לא עולה שהיא נחשבת כתושבת הרשות כדין אלא רק כמי שמתגוררת בתחומי הרשות שכן אם לא כך היה המצב לא היתה מגישה בקשה ל"אחוד משפחות" עם עמאר שטרם טופלה ע"י המשרד לעניינים אזרחיים ברמאללה. אינני נזקק בשלב זה לטענות ב"כ המשיבים בסעיף 11 לתגובה לפיה מדינת ישראל איננה מוכנה כיום לקבל בקשות לאחוד משפחות שמוגשות לרשות שכן בקשת העתרת ועמאר טרם טופלה, כאמור, וחל בעניינה מה שנפסק ע"י כב' השופט מצא בבר"ם 6581/02 מדינת ישראל נ' דיוק שצורף כנספח ח' לתגובת המשיבים. אינני רואה צורך להידרש לכתוב בסעיפים 16-18 לתגובת המשיבים. אין בעובדה שהעותרת התארסה לעמאר ונכרת ביניהם הסכם נישואין כדי להקנות לה מעמד חוקי של תושבת הרשות כפי שנפסק בסעיף 8 לפסק דינה של כב' השופטת נאור בבג"ץ 6133/03 אבו בכר נ' משהב"ט שצורף כנספח ז' 1 לתגובת המשיבים. לא למותר לציין בענין זה כי לאחר שפג תוקף אשרת התייר של העותרת בארץ אין בידה עוד היתר כניסה לתחומי הרשות שכן מדובר ב"שטח סגור" שהכניסה אליו והיציאה ממנו טעונות היתר, שלא ניתן לעותרת. מאחר והעותרת היא אזרחית ברזיל ובעלת דרכון ברזיאלי הרי בהתאם למדיניות משיב 1 שהוכרה ע"י בתי המשפט בפסקי הדין שצורפו כנספחים ד' לתגובת המשיבים כסבירה ותואמת את כלל המשפט הבינלאומי יש להרחיק את העותרת לברזיל שכן לא צפויה לה כל סכנת חיים אם תורחק לשם ומשם תוכל להמשיך לפעול, אם תרצה בכך, לקבלת מעמד של תושבת חוקית בתחומי הרשות. לאור כל האמור לעיל אני דוחה בקשת העותרת להרחיקה לתחומי הרשות. סיכום אני דוחה את העתירה. מעצרמשרד הפניםשוהה בלתי חוקיפלסטינים