קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משכורת יועץ פרסום: 1. התובעת עבדה אצל הנתבעת מיום 10.6.03 ועד 7.8.03. 2. בין הצדדים נחתם הסכם עבודה בו נרשם כי התובעת תעבוד כיועצת פרסום בעמלה של 20% מכל עיסקה, ללא שכר בסיס. על ההסכם המודפס הוסף בכתב יד ובחתימת הצדדים כי ישולם לתובעת נסיעות לפי כרטיס חופשי חודשי. עוד נרשם, כי המשכורת תהיה תלויה בגביית הכספים בגין הפרסום, ובזמני פרעונם. 3. התובעת מבססת תביעתה להפרשי שכר עבודה על בסיס ההסכם, דהיינו, על בסיס עמלות בלבד והוצאות נסיעה. 4. התובעת צרפה לתביעתה רשימת העסקאות ש"סגרה" בגינה מגיעה לה עמלה וכן פרוט הפרשים והחזרי נסיעות המגיעים לה. בבקשה נפרדת ביקשה התובעת לקבל מכתב פיטורין לצורך דמי אבטלה. 5. הנתבעת הודתה כי נותר חוב של 8 ש"ח לחודש יוני (התובעת קיבלה 300 ש"ח בעוד שעפ"י התלוש הגיעו לה 308 ש"ח), וכי התובעת טרם קיבלה שכרה עפ"י תלושי השכר לחודש יולי ואוגוסט, וסה"כ 399 ש"ח. הנתבעת הכחישה כי לתובעת מגיעות עמלות עפ"י רשימת העסקאות שהגישה התובעת. 6. המחלוקת הבסיסית שבין הצדדים באשר לזכאות התובעת לעמלות נובעת מן ההסכם. בהסכם נקבע כדלקמן: "1. יועץ פרסום יעבוד בעמלה של 20% מכל עסקה, ללא שכר בסיס, התשלום ישולם בתלוש משכורת ובתוספת נסיעות חודשית כרטיס חופשי חודשי. 2. העמלה בסך 20% כוללת הפרשה לחופשה שנתית ופיצויי פיטורין. 3. יועץ הפרסום יקבל משכורת ב- 15 כל חודש (כפי שנקבע מראש). המשכורת תהיה תלויה בגביית הכספים בגין הפרסום ובזמן פרעונם. 4. היועץ יהיה אחראי אישית (בשיתוף עם עדי) ל: רשימת לקוחות מעקב פרסומים מעקב תשלומים". טענתה העיקרית של הנתבעת היא כי על התובעת היה לטפל בלקוחות עד גמר העיסקה "ולגבות את כספי החייבים אשר לא שולמו על הפרסום שניתן להם" מכאן, שהנתבעת לא אישרה לתשלום עסקאות שפורסמו לאחר הפסקת עבודתה של התובעת שכן התובעת לא "טיפלה בלקוחות" עד הפרסום, או מחמת העובדה שהתשלומים טרם נגבו במלואם. 7. על פי סעיף 2 לחוק שכר מינימום התשמ"ז - 1987, "עובד שמלאו לו 18 שנים המועסק במשרה מלאה, כנהוג במקום עבודתו, זכאי לקבל ממעבידו שכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום לחודש, שכר המינימום היומי או שכר המינימום לשעה, הכל לפי העניין". מטרתו של החוק להבטיח קיום בכבוד והוא קובע כלל בסיסי של זכות לשכר מינימום לכל העובדים במשק. 8. סעיף 18 לחוק קובע כי השר הממונה על ביצוע החוק רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו, ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת ייקבעו תקנות בנוגע לתשלום שכר מינימום לעובד ששכרו משתלם על בסיס אחר, שאינו חודש, יום או שעה. תקנות כאלו טרם הותקנו. 9. העדר קיומן של תקנות בנוגע לחישוב שכר מינימום לעובד שאינו עובד על בסיס של יום/שעה/חודש אין פרושו שהוראות סעיף 2 לחוק, הקובעות את החובה לשלם שכר מינימום, אינן חלות על עובד המקבל שכרו על בסיס אחר מאשר יחידת זמן. (דב"ע שן/3-171 פלתורס בע"מ נ. יהודה פדן, פד"ע כ"ב 356). נפסק, כי עובד בשכר קיבולת שלא נקבעה לגביו מכסה מסויימת ממנה ניתן לגזור את היקף המשרה, ההנחה היא שעובד במשרה מלאה ומגיע לו שכר המינימום (ע"ע 440/99 ורה ברמן נ. משה ישראלי - קונדיטורית "פילאס", טרם פורסם). כמו כן, נפסק שעובד ששכרו מורכב מעמלות בלבד, זכאי לשכר מינימום גם בעבור חודשים בהם לא היה זכאי לעמלה כלל, וזאת לאור העובדה שבחוזה העבודה שבין הצדדים נקבע שחישוב העמלה ייערך על בסיס של חודש (עב (ת"א) 913172/99 המגן חברה לביטוח בע"מ נ. דרור עגיב, לא פורסם). עוד נפסק לגבי עובד שמקבל שכרו באחוזים ממכירות שביצע, כאשר התמורה מתבצעת בתשלומים וכך התשלום לעובד, כי יש לבדוק אם במשך כל תקופת העבודה חלקי מספר חודשי העבודה קיבל העובד את שכר המינימום. (עב (חי') 920216/97 מיכל שזיפי נ. איטרקלאב, לא פורסם). 10. בעניננו, אין חולק כי הסיכום עם התובעת היה על בסיס אחוזים בלבד. עם זאת, אין ביכולתו של סיכום זה לעקוף את הוראות חוק שכר מינימום לעיל שהוא חוק קוגנטי. בהקשר זה יש לציין כי ההסכם כולל הוראות נוספות שאינן עולות בקנה אחד עם הוראות החוק וזאת כאשר נקבע בהסכם שהעמלות כוללות הפרשה לחופשה ופיצויי פטורין. 11. מתלושי השכר שהונפקו לתובעת עולה כי לגרסת הנתבעת שכרה של התובעת בחודש 6/03 342 ש"ח (נרשם בתלוש 15 ימי עבודה), ביולי 175 ש"ח (נרשם בתלוש 15 ימי עבודה) ובאוגוסט 115.80 ש"ח (כשבתלוש נרשם שעבדה 5 ימי עבודה). סכומים אלה נופלים בהרבה מתעריף שכר המינימום. 12. סעיף 2 ב' לחוק קובע כי גם עובד המועסק במשרה חלקית זכאי לשכר מינימום חלקי שיחושב יחסית לחלקיות משרתו. שכרה של התובעת בהתחשב במספר ימי העבודה כמופיע בתלושי השכר צריך היה לעמוד על סך של 2001.6 ש"ח לחודש יוני (15 יום X שכר המינימום היומי 133.44) . 2001.6 ש"ח לחודש יולי (15 יום X שכר המינימום היומי 133.44). 667.2 ש"ח לחודש אוגוסט (5 ימים X שכר המינימום היומי 133.44). ההפרשים שהתובעת תובעת נופלים בהרבה מסכומים אלה, אך אין לפסוק לתובעת אלא מה שתבעה. 13. למעלה מן הצורך אוסיף , כי גם אם היה מקום לקבוע שהתובעת זכאית לשכר על בסיס העמלות בלבד ובמנותק מהוראות חוק שכר מינימום, עדיין היה מקום לפסוק לה את הסכומים שתבעה שכן הנתבעת לא הכחישה עריכת העסקאות הנטענות ע"י התובעת וקבלת התשלומים בהתאם. 14. אשר על כן זכאית התובעת להפרשי שכר בסך של 1,580 ש"ח שנתבעו על ידה. 15. הפרש דמי נסיעות: בין הצדדים סוכם על כרטיס חופשי חודשי. בחודש 6.03 קיבלה התובעת עפ"י תלוש השכר נסיעות בסך של 18 ש"ח (!!) כשבתלוש נרשם שעבדה 15 ימי עבודה . התובעת התחילה לעבוד ביום 10.6.03. בתלוש לחודש 7.03 נרשם כי התובעת מקבלת נסיעות בסך 143 ש"ח עבור 15 ימי עבודה ובתלוש חודש 8.03 נרשם כי התובעת זכאית לנסיעות בסך 23 ש"ח עבור 5 ימי עבודה. במאמר מוסגר, בתלושי השכר נרשם כי המעסיק הוא "אהבה בים התיכון בע"מ", שם שלא בא זכרו בטענות מי מן הצדדים. התובעת תובעת 143 ש"ח דמי נסיעות לחודש יולי ו- 46 ש"ח לאוגוסט. הואיל והתובעת טרם קיבלה משכורת חודשים יולי ואוגוסט, אין למעשה מחלוקת בדבר סכום הנסיעות לחודש יולי, העומד על סך 143 ש"ח. באשר לאוגוסט, התובעת ביססה תביעתה על תשלום יחסי של מס' ימי עבודה ביחס למחיר כרטיס חופשי חודשי. חישוב זה מביא לתוצאה כי לתובעת הגיעו בחודש אוגוסט דמי נסיעה בסך 32 ש"ח. באשר ליוני, עבור תקופת העבודה מ- 1.6.03 ועד לסוף החודש זכאית היתה התובעת לדמי נסיעות יחסיים בסך 95 ש"ח. מששולמו לה 18 ש"ח, ההפרש לתשלום - 77 ש"ח. התובעת תבעה 62 ש"ח, וסכום זה יש לפסוק לה. גירסת הנתבעת כי בחודש יוני לא דובר על נסיעות ולא הוחתם חוזה על נסיעות (ר' עמ' 3 לפרוט') נסתרת לנוכח תלוש השכר בו נרשם סך של 18 ש"ח עבור נסיעות. 16. נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת, השנויות במחלוקת, אינן רלוונטיות לצורך הדיון בתביעה זו. טענת התובעת כי לא קיבלה מכתב פיטורין שלטענתה זכאית היתה לקבל אינה עוד בעלת השלכה על זכאות התובעת לדמי אבטלה כעת, לאחר שחלפו למעלה מ- 3 חודשים מתום הפסקת עבודתה ולפיכך אין צורך לפסוק במחלוקת האם התובעת פוטרה, או התפטרה. 17. מן הראוי להדגיש, כי היה על הנתבעת להעביר לתובעת לכל הפחות את הסכומים שלא היו שנויים במחלוקת עפ"י תלושי השכר ולא להמתין עד לקבלת פסק הדין. 18. לנוכח כל האמור מתקבלת תביעת התובעת. על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. סך של 62 ש"ח- הפרש שכר חודש 6.03 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.03 ועד לתשלום המלא בפועל. ב. סך של 1,755 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.03 ועד התשלום במלא בפועל. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח. 19. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מתאריך המצאת פסק הדין.פרסוםמשכורת