מתי מתחיל מירוץ ההתיישנות תביעת ביטוח תאונות אישיות ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מתי מתחילה התיישנות ביטוח תאונות אישיות: בפני תביעת התובע לקבלת תגמולי ביטוח מעם הנתבעת.   רקע: התובע בוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח תאונות אישיות שמספרה 07/81/63/010668, לתקופה שמיום 1.4.2007- 31.3.2008. ביום 7.8.2007, במהלך עבודתו במאפיית ח'לאילה וליד, נפגע התובע בתאונת עבודה. כתוצאה מהתאונה אובחן התובע כסובל מקרעים בסהרון החיצוני וברצועה הצולבת בברך ימין. התובע אושפז מספר פעמים במהלכן עבר בין היתר, ניתוח לשחזור הרצועה הצולבת הקדמית. התובע נבדק על ידי מומחה רפואי מטעמו, ד"ר פאלח מאזן מומחה בכירורגיה אורתופדית, אשר קבע בחוות דעתו מיום 7.3.2012 כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 30%. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובע נכויות זמניות ובהמשך נכות רפואית צמיתה בשיעור של 20% ולאחר הפעלת תקנה 15- בשיעור של 30%, החל מיום 1.3.2010. כתוצאה מהתאונה שהה התובע, כך לטענתו, בתקופת אי כושר מלא לסירוגין מיום האירוע ועד ליום 15.6.2010 (סע' 5 לסיכומי התובע). בהתאם לאמור בכתב התביעה ובסיכומי התובע, התובע פנה אל הנתבעת בתביעה על פי פוליסת הביטוח דלעיל. הנתבעת מצידה אישרה את תביעת התובע בנוגע לתקופת אי הכושר מיום התאונה ועד ליום 5.11.2007, ואולם סירבה לשלם לו תגמולי ביטוח בגין תקופת אי כושר העבודה המלא לסירוגין, החל מיום 6.2.2008 ועד ליום 15.6.2010 . ביום 7.11.2010 הגיש התובע את תביעתו לבית משפט זה לפיצוי בגין אובדן כושר עבודה וכן לפיצוי בגין נכות צמיתה.   טענות הצדדים: לטענת התובע, הנתבעת לא העלתה את טענת ההתיישנות במכתב הדחייה ולמעשה טענה זו הועלתה לראשונה בכתב ההגנה מטעמה. לטענת התובע, התביעה לא התיישנה מאחר ויש למנות את ההתיישנות החל מיום 24.12.2010, המועד בו ניתנה החלטת המוסד הקובעת את נכותו הצמיתה של התובע. לטענתו יש לפצותו כלהלן: סך של 92,181 ₪ נכון למועד הגשת התביעה (כלומר 30% נכות צמיתה מסך של 307,271 ₪ - ערך הפוליסה משוערך נכון ליום הגשת התביעה) וכן סך של 75,600 ₪ נכון למועד הגשת התביעה (סך של 1,680 ₪ ,משוערך נכון למועד הגשת התביעה, לשבוע, בגין 44 שבועות בהן היה התובע באי כושר עבודה מלא, החל מיום 6.2.2008 ועד ליום 15.6.2010) ובסה"כ 167,781 ₪, נכון למועד הגשת התביעה. התובע מציין כי כל ששילמה לו הנתבעת בגין ימי אי הכושר, הוא בעבור התקופה שמיום 7.8.2007 ועד ליום 5.11.2007 ואף זאת באיחור ניכר. בגין התקופה שלאחר ה- 5.11.2007 ועד לתום תקופת אי הכושר ביום 15.6.2008 , טוען התובע כי הנתבעת לא שילמה מאום חרף דרישות שהופנו אליה וזאת ללא נימוק סביר. לטענתו, הנתבעת לא עשתה את האבחנה המתבקשת בין התיישנות תביעה לפיצוי בגין הנכות לבין תביעה לפיצוי בגין אבדן כושר עבודה. לטענתו, התביעה בגין אבדן כושר העבודה הזמני טרם התיישנה ולפיכך יש לחייב את הנתבעת בגין רכיב זה תוך חיובה בריבית מיוחדת בהתאם לחוק חוזה הביטוח. לטענת התובע, הפוליסה קובעת מפורשות כי קביעת הנכות על ידי המוסד היא זו שתחייב את הצדדים לצורך חישוב הפיצוי וכי במקרים בהם יוצרת הפוליסה זיקה מפורשת או משתמעת בין ממצאי המוסד לבין תביעת הביטוח, יושהה מרוץ ההתיישנות. כן מציין התובע כי היה על הנתבעת להבהיר אימתי תסתיים תקופת ההתיישנות של התביעה ומשלא עשתה זאת היא מושתקת כעת מלטעון שהתביעה התיישנה. לטענתו של התובע, דחיית התביעה על ידי הנתבעת מחמת התיישנות מהווה חוסר תום לב מצידה. הנתבעת אינה כופרת כי במועד האירוע הייתה פוליסה בת תוקף, אולם לטענתה התביעה לפיצוי בגין הנכות הצמיתה התיישנה מאחר והיא הוגשה בחלוף שלוש שנים מיום התאונה. הנתבעת מפנה לפסיקה לתמיכה בטענתה לפיה דין התביעה להתיישן. לחלופין, וככל שטענת הנתבעת באשר להתיישנות התביעה תידחה, טוענת הנתבעת כי יש לערוך את החישוב בהתאם לפוליסה, לפי נכות בשיעור של 20% בלבד ולא 30% נכות כנטען על ידי התובע. לטענתה, הפוליסה עוסקת בנכות רפואית בלבד ועל כן אין לכלול את הפעלת תקנה 15 שקבעה ועדת המוסד לתובע. לטענתה כל מסקנה אחרת תיצור מצב אבסורדי בו שני מבוטחים שנפגעו בפגיעה זהה ומשלמים פרמיה זהה, אולם אחד נפגע בתאונת עבודה והשני לא, יקבלו פיצוי שונה שכן זה שנכותו נקבעה על ידי המוסד ייהנה מתוספת בגין הפעלת תקנה 15 בעוד זה שנכותו תיקבע על ידי מומחה רפואי, לא ייהנה מהפעלת התקנה. לפיכך לטענתה, ככל שלא תתקבל טענת ההתיישנות, זכאי התובע לפיצוי בגין הנכות בסך של 49,831 ₪. באשר לפיצוי בגין אבדן כושר עבודה. הנתבעת היא אינה חולקת על כך שיש למנות את מניין ההתיישנות ממועד אי הכושר בכפוף למגבלות הפוליסה. לטענתה, בהתאם לתנאי הפוליסה, יש לערוך את חישוב תגמולי הביטוח על פי הנכות הרפואית שנקבעה על ידי המוסד. לטענתה, ע"פ קביעת המוסד היה התובע באי כושר עבודה במשך תקופה המסתכמת ב- 151 ימים שהם 21.5 חודשים. בהתאם לתנאי הפוליסה הפיצוי השבועי הינו 1,495 ₪ ולאחר הצמדת הסכום מיום האירוע, סך של 1,750 ₪. לפיכך זכאי התובע לפיצוי בסך של 32,142 ₪, ולאחר הצמדה, סך של 37,625 ₪.   דיון והכרעה : התביעה לתגמולי ביטוח בגין נכות: האם עילת התביעה התיישנה ? סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 קובע כי תקופת התיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר קרות מקרה הביטוח. ההלכה היא כי מרוץ ההתיישנות בתביעה לתגמולי ביטוח מתחיל במועד האירוע שהוליד את הנזק, ועם גילויו של הנזק, ולא במועד בו קיימת אפשרות לעמוד על מלוא היקפו של הנזק (רע"א 1806/05 הראל נ' אמיתי תק- על 2008(2), 2234 וכן, רע"א 7551/09 בן אבי נגד הראל חברה לביטוח, תק-על 2009(4), 9907 (2009)). בענייננו התביעה הוגשה ביום 7.11.2010, בעוד התאונה ארעה ביום 7.8.2007. בהתאם למסמכים המצורפים לכתב התביעה עולה כי מייד לאחר התאונה החל התובע לסבול מכאבים, ואף פנה באותו היום לטיפול רפואי. הדברים עולים באופן חד משמעי מהתיעוד הרפואי בעניינו של התובע. בנסיבות אלו, אין מחלוקת כי הנזק שנגרם לתובע היה ידוע כבר בסמוך לאחר אירוע התאונה. לטענת התובע יש למנות את מועד ההתיישנות החל מהמועד בו נקבעה הנכות הרפואית הצמיתה לתובע על ידי המוסד בחודש 2/2008 ומשכך, התביעה לא התיישנה. אין בידי לקבל את טענת התובע לעניין זה. הפסיקה קבעה כי משנתגלה הנזק, שוב אין להמתין לגיבושו שיושלם במלואו לשם תחילת מרוץ ההתיישנות (ראה בע"א 165/83 בוכריס נ. דיור לעולה בע"מ ואח' פ"ד לח' (4) 554; וראה אף בעניין ע"א 10591/06 רפאל יפרח נ. מפעלי תובלה בע"מ (פורסם ביום 12/7/10)). הטענה כי יש להמתין לגיבוש הנכות הצמיתה, נדחתה בפרשת אמיתי אשר נזכרה לעיל. הפתרון אשר הוצע שם לתובע החושש מהתיישנות תביעתו, היה הסכמה עם המבטחת על דחיית תקופת ההתיישנות בהתאם לסעיף 19 לחוק ההתיישנות או הגשת תובענה מתאימה לבית המשפט ובקשת השהיית הדיון בה עד אשר תהפוך הנכות לקבועה בחוות דעת רפואיות או בהתאם לקביעת המוסד כפי שאכן נקבע בסופו של יום, במקרה אשר בפני. הנה כי כן, היה על התובע לפנות בדרכים הנקובות לעיל אל חברת הביטוח על מנת להבטיח כי תביעתו לא תתיישן ,מה שלא נעשה על ידו במקרה זה. כן אין בידי לקבל את טענת התובע לפיה יש לקבוע כי מועד ההתיישנות הוארך בשל התנהלותה של הנתבעת עת לא הבהירה לתובע מתי מסתיימת תקופת ההתיישנות. מהתכתובת שצירף התובע לכתב התביעה וסיכומיו עולה כי פנייתו של התובע אל הנתבעת, נענתה ולמקרא תגובת הנתבעת ניתן היה להבין כי היא שומרת לעצמה את הזכות לטעון לעתיד לבוא טענת התיישנות שכן במכתבה של הנתבעת אל התובע מיום 20.7.2008 מצוין בכותרת "מבלי לפגוע בטענת התיישנות". בכך שונה המקרה שבפני, מן העובדות האמורות בפסק דין חייט נ. דקלה בע"מ (6398-11-08 ניתן ביום 27/4/11) עליו מסתמך התובע בסיכומיו. בעניין חייט, דובר על נסיבות בהן המבטחת בתשובתה, לא הסבה את תשומת לב המבוטח לתקופת ההתיישנות ואף יצרה מצג שווא בפניו, לפיו אין מקום לטיפול בתביעתו כל עוד לא התגבשה נכותו ו/או נקבעה על ידי המוסד. אין זה המקרה שבפני, ולכן אין לראות בהתנהלותה של הנתבעת ככזו שהביאה להארכת מועד ההתיישנות. משקבעתי כי מועד האירוע אשר הוליד את הנזק וגילויו היו בסמוך ל 8/07 הרי שתביעת התובע בגין הנכות התיישנה בטרם הגשת התביעה בפני בית המשפט ב 11/10 ודינה להידחות. התביעה לתגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה: מדובר בעילה המתחדשת מידי חודש בחודשו, באופן שבכל חודש קמה לתובע עילת תביעה חדשה. ראה בת.א. 46310/08 רביע אליהו נגד איילון חברה לביטוח בע"מ ( 2.4.09). הנתבעת פיצתה את התובע בגין תקופת אי הכושר מיום 7.8.2007 ועד ליום 5.11.2007 (ס' 22 לסיכומי התובע). סעיף ח' 2 בפרק 15 "תשלום תגמולי הביטוח" בפוליסה (תאונות אישיות) קובע: "הייתה למבוטח עילה לתביעה עקב קרות מקרה הביטוח גם מהמוסד לביטוח לאומי כתוצאה מתאונת עבודה בלבד, תחייב הקביעה של המוסד לביטוח לאומי לגבי שיעור נכותו של המבוטח הנובעת ממקרה הביטוח גם את הצדדים לפוליסה זו.". לטענת התובע הוא זכאי לפיצוי עבור תקופת אי כושר בת 44 שבועות, בגין התקופה שמיום 6.2.2008 ועד ליום 15.6.2010 (סעיף 34 לסיכומי התובע). בהתאם לקביעת המוסד (נספח ה' לסיכומי התובע; נספח א' לסיכומי הנתבעת) היה התובע מצוי בתקופת אי כושר מלאה בתקופות כלהלן: 6.2.2008- 31.3.2008 (55 ימים); 24.12.2008- 31.3.2009 (98 ימים); סה"כ : 153 ימים- 22 שבועות. בהתאם לתנאי הפוליסה הפיצוי השבועי הינו בסך של 1,495 ₪, משוערך (הצמדה בלבד) מיום האירוע, סך של 1,769 ₪. 1,769 (פיצוי שבועי משוערך) * 22 שבועות = 38,918 ₪. ריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה ביטוח סעיף 28א לחוק קובע , כי בית המשפט רשאי לחייב : "בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28". ההלכה היא כי הריבית המיוחדת הקבועה בסעיף 28א לחוק נושאת אופי של סנקציה אשר יש לנקוט הקפדה יתרה בטרם תוטל על המבטח. יש להותירה לאותם מקרים מיוחדים ונדירים בהם הוכח באופן ברור חוסר תום לבו של המבטח בסירובו לקיים את חיובו, אף שעל פי מבחני תום הלב החיוב לשלם את תגמולי הביטוח לא אמור היה להיות שנוי במחלוקת באופן אמיתי (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שמואל אבני, תק-על 2005(3), 29 ) כן נפסק כי ניתן להטיל את הסנקציה האמורה על המבטח, במקרה בו משתכנע בית המשפט שהמבטח מתנער מחובותיו על פי הפוליסה, בטענות חסרות הצדקה משפטית או מוסרית או באותם מקרים שהמבטח עשה שימוש בהליך המשפטי כאמצעי לעכב ולהתיש את המבוטח (וראה רע"א 3121/04 מנחם עברוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2005(2), 1801; רע"א 2244/04 ר.ד. משקאות גורמה בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2004(4), 2013; ע"א 4819/92 כרמי עוזי נ' ישר מנשה, פ"ד מט(2), 749. בענייננו לא מצאתי כי התנהלותה של הנתבעת הייתה בלתי סבירה בנסיבות ואף לא כי הנתבעת נהגה בחוסר תום לב. לאחר התכתבויות בין הצדדים במסגרתם המציא התובע לידי הנתבעת את אישורי המחלה, שילמה הנתבעת לתובע את התשלומים המגיעים לו בגין תקופות אי הכושר אשר אינן שנויות במחלוקת, עד ליום 5.11.2010. כמו כן, בהתאם למסמכים שהוצגו לעיוני מאז מכתבה האחרון של הנתבעת אל ב"כ התובע דאז מיום 17.3.2008 ועד להגשת התביעה דנן ביום 7.11.2010, לא הייתה כל פנייה נוספת של התובע אל הנתבעת אשר לא נענתה ובכלל. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי התנהלותה של הנתבעת בכל הקשור לתשלומים בגין תקופת אי הכושר, הייתה בלתי סבירה בנסיבות ואין מקום לחיובה בריבית מיוחדת שהנה כאמור סנקציה שיש להותירה לאותם מקרים מיוחדים ונדירים בהם הוכח באופן ברור חוסר תום לבו של המבטח בסירובו לקיים את חיובו. אשר על כן, דרישת התובע לחיוב הנתבעת בריבית מיוחדת לפי ס' 28 א' נדחית. ריבית: סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח קובע בין היתר כי המועד הקבוע לתשלום הריבית שהוא 30 יום מיום המסירה של דרישת התשלום למבטחת לפי סעיף 23(א). ההלכה היא כי אין מדובר בהגשת תביעה לבית המשפט אלא במסירת התביעה לחברת הביטוח, היינו דרישת התשלום המופנית אל המבטח על ידי המבוטח ראה בע"א 3812/91 ג'רייס ברבארה נ' "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מח(3), 441. בענייננו, פניה ראשונה לנתבעת בוצעה ביום 9.7.2008 (נספח ה 1' לסיכומי התובע) ומשכך יש לחייבה בריבית רגילה החל מיום 8.8.2008 כלומר 30 ימים לאחר מסירת התביעה לנתבעת. הסך של 38,918 ₪ בתוספת ריבית הינו 42,004 ₪. סוף דבר, תביעת התובע לפיצוי בגין הנכות נדחית מחמת התיישנותה. תביעת התובע בנוגע לפיצוי בגין תקופת אי הכושר הזמני מתקבלת בחלקה, בהתאם לחישוב אשר לעיל. לפיכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 42,004 ₪. כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 4,200 ₪. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. התיישנות תביעות ביטוחביטוח תאונות אישיותשאלות משפטיותהתיישנות