קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה בחדר אמבטיה במלון: התובעת, ילידת 1930, התארחה ביום 16.11.05 בבית המלון המופעל על ידי הנתבעת מס' 1 (להלן: "המלון"). לפי הנטען בכתב התביעה בעת שאחזה במתקן מגבות מברזל המוצב בחדר האמבטיה; יצא המתקן ממקומו והתובעת נפלה ונחבלה ביד שמאל. כתוצאה מהאירוע נגרם לה שבר ביד. התובעת נחקרה במהלך ישיבת קדם המשפט ובהמשך לכך הגישה תצהיר עדות ראשית. עם זאת הנתבעות ויתרו על חקירתה לאחר הגשת התצהיר, הסתפקו בתשובותיה לשאלות שניתנו במהלך ישיבת קדם המשפט ונסמכו על ההודעה שנמסרה על ידה בסמוך לאחר התאונה. באותה הודעה תיארה התובעת כי 'כשבאה לצאת מהמקלחת נפלה על יד שמאל'. הודעה זו אינה מתייחסת ליציאה מהאמבטיה ולא נזכר בה מתקן מגבות שהתובעת מתארת שנפל. לעומת זאת, במהלך הדיון בתובענה, בתצהיר ובעדות התובעת, ניתנה עדות רחבה ומלאה יותר. בתצהיר כתבה התובעת כי נפלה באמבטיה וקיבלה מכה עזה ביד שמאל ובגב כתוצאה מנפילת מתקן מגבת המוצב באמבטיה. בעדותה בבית המשפט סיפרה התובעת כי נכנסה למקלחת ורצתה לצאת ממנה. במקום יש מתקן של מגבות. היא רצתה לתפוס אותו בכדי לקחת מגבת והמתקן נפל והפיל אותה. היא הבהירה כי מה שנפל הוא המתקן עצמו ולא אחת המגבות. התובעת הוסיפה בתשובה לשאלות בא כוח הנתבעות כי נהגה להיכנס לאמבטיה עם עזרה של בן הזוג שלה אך באותו יום הוא לא סייע לה כי הלך לבית הכנסת. היא טענה בנוסף כי שאלה האם ניתן להחזיק את הברזל ונענתה שכן. לדבריה דברים אלה נאמרו לה על ידי בית המלון לפני שנפלה. היא לא זכרה לומר מי הוא זה שאמר לה את הדברים. התובעת טוענת כי מוטלת על הנתבעות אחריות בשל התרשלותן שבאה לידי ביטוי בתחזוקה לקויה של חדר האמבטיה, באי תיקון או סילוק של מפגע שסיכן את שלומם ובטחונם של אורחי המלון. הנתבעות טוענות כי אין לקבל את עדות התובעת בין היתר בשל כך שלא נמסרה עדות בעלה, שנפטר בינתיים, וכן נוכח הרושם מכך שהיא מתקשה לתת תיאור מדויק וברור של העובדות. בכל הנוגע לשאלת האחריות סבורות הנתבעות כי אין לראות את בית המלון כמי שהתרשל. מתקן המגבות אינו אמור לשאת משקל והוא אינו בגדר מאחז יד. התובעת העידה כי בפעמים הקודמות שבהן נעזרה והשתמשה באמבטיה היא הסתייעה בבעלה ואילו הפעם לא עשתה כן. הדעת נותנת, כך עמדת הנתבעות, כי אחיזת התובעת במתקן המגבות החלישה את החיבור שלו לקיר וגרמה לנפילה. לחילופין נטען כי יש להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור של 70%. במחלוקת שנפלה בין הצדדים מקובלת עלי עמדת התובעת כי יש לראות בבית המלון כאחראי לנפילתה. באשר לפן העובדתי - מצאתי כי יש להעדיף את גרסת התובעת כפי שנמסרה בבית המשפט על פני האמירה הלקונית בהודעה הראשונה. העדות בבית המשפט, אף שהייתה מעט מבולבלת, נתנה בסופו של דבר תמונה ברורה ומפורטת על מה שאירע. תמונה זו מלאה מהגרסה הקצרה שכלולה בהודעה. מכאן, שנקודת המוצא לבחינת האחריות היא כי התובעת נפלה לאחר שאחזה במתקן המגבות וזה יצא ממקומו. אף שניתן לקבל את עמדת המלון כי מתקן המגבות אינו בהכרח מעקה הוא אינו אמור לצאת ממקומו כאשר נשענים עליו ובנסיבות אלה מסתבר יותר כי נפל כשל בחיבור המתקן או בתחזוקתו. מכל מקום הנתבעות לא הראו כי מצב המתקן, שיצא ממקומו, נבדק ומה העלתה הבדיקה. זאת ועוד, במקרה זה אין מקום להטלת אשם תורם נוכח ההישענות על מתקן המגבות משלא הוברר אם היה מעקה זמין באמבטיה. לפיכך, הנתבעות חבות במלוא הנזק שנגרם. מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר אליהו טל שקבעה לה נכות בגובה של 10% מתוכם ייחס לתאונה 9% נכות. הנכות נקבעה בשל פגיעה בשורש כף יד שמאל. המומחה מתאר בחוות דעתו כי שברה את היד השמאלית בעבר ואולם להערכתו מדובר בשבר ללא תזוזה שהצריך קיבוע של שלושה שבועות. עם זאת הוא מזכיר כי התובעת סבלה בעת התאונה מתוצאות השבר הראשון. הנתבעות הגישו חוות דעת מטעמו של פרופ' יעקב נרובאי שקבע נכות בגובה של 5% מתוכם ייחס לתאונה מחצית. לדעתו מצבה של התובעת מתאים לנכות קלה יותר ולהערכתו נוכח השבר הקודם יש מקום להפחתת שיעור גבוה יותר מזה שהופחת על ידי המומחה מטעם התובעת. הצדדים הסכימו להגשת חוות הדעת ללא חקירה נגדית של המומחים. עיון בחוות הדעת מעלה כי הפער ביניהם אינו משמעותי להערכת נזקי התובעת. מכל מקום, בהינתן קיומו של שבר קודם, אשר השלכותיו טרם חלפו במועד התאונה נשוא התביעה, דומה כי עמדתו של פרופ' נרובאי באשר לייחוס מחצית מהמצב הנוכחי לעבר מסתברת יותר מעמדתו של ד"ר טל ולכן אף אם אניח כי נכותה של התובעת היא 10% הרי שחלוקה מסתברת יותר של הנכות בין התאונות מביאה למסקנה כי נכותה הנוכחית אינה עולה על 5%. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ובו תארה כי עד לתאונה הייתה בריאה לחלוטין בגופה ובנפשה ונמרצת. לאחר התאונה חלה התדרדרות במצבה והיא סובלת מכאבים. כיום, כך הטענה, היא מתפקדת באופן חלקי. בעדותה הוסיפה התובעת כי היד נותרה עקומה והיא אינה יכולה להרים בה 'כלום'. בסיכומיה היא טענה כי היא מוגבלת בכל פעילות היד, דבר המקשה עליה פיזית ומערער אותה מבחינה נפשית. היא החלה, כך נכתב, ליטול משככי כאבים. בסיכומיה ביקשה התובעת כי יפסק לה פיצוי עבור עזרת הזולת בעבר ובעתיד; הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה וכן עבור הנזק הלא ממוני. היא אמדה את הנזקים בסכום של 28,000 ₪ עבור עזרה, 6,000 ₪ עבור ההוצאות ו- 70,000 ₪ עבור הנזק הלא ממוני. הנתבעות טוענות כי נזקה של התובעת הוא לכל היותר בסכום של 10,000 ₪ עבור הנזק הלא ממוני ו- 5,000 ₪ עבור עזרת בני המשפחה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני מעריך את נזקה של התובעת בסכום של 30,000 ₪. בקביעת הסכום הבאתי בחשבון את השיקולים הבאים: נכותה של התובעת נעה בין 2.5% ל- 5% (נוכח האמור לעיל לעניין חוות הדעת). בהתחשב בכך ובתקופת אי הכושר אני מעריך את הנזק הלא ממוני בסכום של 18,000 ₪ נכון להיום. באשר לשאר המרכיבים, הרי שנוכח הנכות אין מקום לטענות באשר להיקף העזרה בעבר ובעתיד ואף סכום ההוצאות נראה מופרז. אני מעריך את העזרה בתקופת אי הכושר וכן את תרומת העזרה מאז ולעתיד בסכום של 10,000 ₪ ואת ההוצאות הרפואיות והוצאות הנסיעה בסכום של 2,000 ₪. לאור האמור לעיל אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סכום של 30,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עורך דין בסכום של 6,000 (בהתחשב באופן המקוצר בו נוהל ההליך) וכן את החזר האגרה ועלות שכר טרחת המומחה מטעם התובעת. אין לחייב הנתבעות באגרה בדבר ניהול הוכחות נוכח ההסדר שמנע קיום ישיבה כזו. הנתבעות לא התייחסו לחלוקה ביניהן או לאחריות הנבדלת של מי מהן ולפיכך יחובו יחד ולחוד.בית מלוןתאונות במלוןבתי מלון (תביעות)נפילה