קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה מגובה 5 מטר - פגיעה בעמוד השדרה: השופט פליטמן 1. לפנינו ערעור ברשות (דב"ע נז/99-159) על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (תב"ע נו/01-89; השופטת סמט כדן יחיד), לפיו נדחה ערעור המערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בנפגעי עבודה מיום 96/8/12. 2. ביום 93/11/16 נפל המערער מגובה 5 מטר ונפגע בין השאר בעמוד השדרה המותני בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה. ועדה רפואית לעררים מיום 95/10/24 קבעה לו בגין אותה תאונה דרגת נכות של 5% עפ"י סעיף 37(8)(א) - "שבר של גוף חוליה שהתרפא", לאחר שלא מצאה הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני, והפעילה את תקנה 15 במלא, כך שנכות המערער הסתכמה ב- 7.5%. המערער עירער על אותה החלטה לבית הדין האזורי, שם ניתן בהסכמה פסק דין ביום 96/5/20 (תב"ע נו/01-246), לפיו: "התיק יוחזר לוועדה הרפואית לצורך קביעת דרגת נכותו של המערער בהתייחס למימצאים הרפואיים ב- MRI ולמימצאי דר' מורנו". 3. לאור פסק הדין זומן המערער לוועדה הרפואית לעררים ביום 96/8/12. בהחלטתה קבעה אותה וועדה, כי "עיינה בצילומי ה- MRI מ- 95/5/22 בהם יש שבר דחיסה ללא תזוזה משמעותית אלא קלה בלבד של שביב עצם קטן. מימצא זה מעניק 5% נכות עפ"י סעיף 37(8)(א) (שבר של גוף חוליה שהתרפא ללא הפרעה ליציבות), הוועדה עיינה בחוות דעת דר' מורנו מיום 95/8/1 ומסכימה עם רוב מימצאיו למעט הגבלה בתנועת הגב התחתון". לגבי הגבלת תנועות הגב מפנה הוועדה לפרוטוקול הדיון הקודם שם נקבע כי אין המערער מוגבל בתנועות עמוד השדרה המותני. לאור האמור נדחה הערר. 4. המערער עירער על אותה החלטה לבית הדין האזורי, ובפסק הדין הובהר, כי הוועדה פעלה עפ"י פסק הדין לפיו הוחזר אליה התיק הן לגבי בדיקת ה- MRI והן לגבי חוות דעת דר' מורנו. לפיכך נפסק, שלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה והערעור נדחה. 5. בערעור לפנינו על פסק דינו של בית הדין האזורי טענה ב"כ המערער, כי הוועדה לעררים טעתה בכך, שלא מילאה אחר הוראות פסק הדין לפיו הוחזר ענינו של המערער אליה, שכן היא לא בדקה את המערער, והתעלמה מן המימצא בבדיקת ה- MRI, שמדובר "בשבר דחיסה ניכר עם דחיסה בולטת". ב"כ המשיב טען מאידך, כי הערעור ראוי להידחות מטעמי פסק הדין. 6. לאחר בחינת טיעוני הצדדים, סבורים אנו, כי דין הערעור להידחות בעיקרו של דבר מטעמי בית הדין קמא בפסק דינו, משהוועדה לעררים מילאה אחר הוראות פסק הדין לפיו הוחזר תיקו של המערער אליה. אולם לא נצא ידי חובת הנמקת האמור מבלי להעיר קצרות שלוש הערות: א. מדו"ח הוועדה לעררים עולה, כי חרף העדר חובה מפורשת עפ"י פסק הדין לפיו הוחזר התיק לוועדה, היא בדקה את המערער, ולגבי עמוד השדרה המותני מימצאה היה זהה לבדיקתה הקודמת כי אין הוא סובל מהגבלת תנועה. ב. דר' מורנו בחוות דעתו למערער, לא קבע לו כל נכות בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה, אלא אך ורק בגין השבר בחולית עמוד השדרה המותני. ג. עפ"י סעיף 37(8)(ג) למבחני הנכות שבר של חוליה שהתרפא עם תזוזה ניכרת מקנה 20%, להבדיל משבר חוליה שהתרפא בלי תזוזה ניכרת בגינו אחוז הנכות הינו 5% בלבד. בבדיקת המ- MRI המימצא לא היה של תזוזה ניכרת של החוליה בעמוד השדרה שנשברה ונרפאה, אלא של שבר ניכר בחוליה. יש לאבחן בין שבר ברור בחוליה לבין תזוזה ניכרת של החוליה בשל אירוע השבר, שרק לגביה יש ליישם סעיפים 37(8)(ב) או 37(ג) למבחני הנכות. לאור האבחנה האמורה קבעה הוועדה מימצאה כי מדובר בשבר דחיסה ללא תזוזה משמעותית אלא קלה בלבד וללא הפרעה ליציבות - מימצא המעניק 5% נכות עפ"י סעיף 37(8)(א). 7. משאלה הם פני הדברים דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות.עמוד השדרהתאונות נפילהנפילה מגובה / מסולםנפילה