קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סחיטה בכוח: השופטת א' פרוקצ'יה: ‎1. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות של סחיטה בכח, סחיטה באיומים, ובתקיפה הגורמת חבלה ממשית. הרשעה זו התבססה על ממצאים עובדתיים שאלה עיקריהם: המערער עבד בתקופה הרלבנטית במאפיית אנג'ל בירושלים. יחד עמו עבד המתלונן, המוכר כבעל מגבלות של הבנה ורמה שכלית. המערער, תוך ניצול חולשתו של המתלונן, פנה אליו מספר פעמים ודרש ממנו כספים תוך שהוא מאיים עליו שיכה אותו ויהרוג אותו אם לא ימלא אחר דרישותיו. הוא לא הסתפק באיומים אלא גם היכה את המתלונן, בעט בו וחבט בו באגרופים, וגרם לו חבלות גוף ממשיות. בעקבות פעולות הסחיטה האמורות, המלוות במעשי איומים ואלימות, העביר המתלונן למערער סכומי כסף בשיעורים שונים שהגיעו לסכום כולל של ‎40,000 ש"ח. נוכח קביעות אלה, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות הסחיטה והאלימות וגזר עליו עונש מאסר בפועל של ‎12 חודשים, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך ‎3,000 ש"ח. הערעור נסב הן על הכרעת הדין והן על העונש. ‎2. אשר להכרעת הדין טוען בא כוח המערער כי לא הונחה תשתית ראייתית לביצוע מעשי אלימות על ידי המערער ולקיומו של קשר גומלין בין מעשי התקיפה לבין לקיחת הכספים. לטענתו, פרט לעדות המתלונן הנוגע בדבר, לא היתה כל ראיה ישירה אחרת לכך שהמערער איים או תקף את המתלונן כדי לקבל ממנו כסף ומעדותו לא ניתן להסיק דבר על מועדי האיומים ומעשי האלימות. אשר לתעודה הרפואית שהוגשה והנוגעת לפגיעות גופניות שנגרמו למתלונן, זו ניתנה לאחר שהכסף הוחזר למתלונן על ידי המערער ולאחר הגשת התלונה למשטרה, ופרק זמן ניכר לאחר שכספו של התלונן נתקבל על ידי המערער. בעובדות אלה יש כדי לנתק את הזיקה בין ממצאי הפגיעות המפורטים בתעודה הרפואית לבין הפרשה נשוא כתב האישום. שקלנו את טענות בא כוח המערער ולא ראינו לקבלן. עניינן של טענות אלה בנסיון לערער על קביעות עובדתיות שנתקבלו על ידי בית המשפט המחוזי על יסוד הערכת מהימנות העדים שהופיעו בפניו ותוך התייחסות לתעודה הרפואית ת‎3/ שהוגשה, ואשר מתוכה ניתן ללמוד בבירור על פגיעות גוף שנגרמו למתלונן וקיום חבלות ושטפי דם במקומות שונים בגופו. בחקירתו במשטרה אף הודה המערער כי סטר למתלונן ואישר זאת בעדותו בבית המשפט. נוכח הראיות שהובאו הסיק בית המשפט כי "הנאשם איים והיכה את המתלונן ללא הצדקה חוקית בין מתוך מטרה לגרום לו לעשות מעשה כשהשימוש בכח ובאיומים גרמו למתלונן לעשות את המעשים - משיכת כספים מהבנק". כלשון בית המשפט. נוסיף עוד, כי מועדה של התעודה הרפואית ת‎3/ ב- ‎24.8.98 אינו מנתק את הזיקה בין הפגיעות שנמצאו בגופו של המתלונן על פיה לבין ארועי הסחיטה שבוצעו כלפיו ולו מן הטעם כי מועדי העברת הכספים מהמתלונן למערער ארעו מספר ימים קודם לכן שהאחרון שבהם חל ב‎18.8.98-, והדבר מתיישב עם אפשרות פגיעות פיסיות במתלונן עובר למועדים אלה וקביעת ממצאים לגבי פגיעות אלה בתעודה הרפואית. ואכן, אופי הפגיעות הגופניות המתואר בתעודה הוא כזה שרישומן עשוי להיראות גם מספר ימים לאחר גרימתן. נוכח כל אלה, לא ראינו להתערב בקביעות הכרעת הדין, ואנו מאמצים אותן. ‎3. אשר להיקף העונש, נטען על ידי בא כוח המערער כי ראוי להקל בעונש שנגזר על מרשו ולהמירו מעונש מאסר בפועל למאסר בעבודות שירות. הוא מצביע על טעמים שונים שיש בהם, לדבריו, כדי לתמוך בהקלה ובהם - העובדה כי הכספים הוחזרו על ידי המערער למתלונן עוד לפני פתיחת חקירת המשטרה, העדר כל עבר פלילי ואורח חיים נורמטיבי של המערער בתקופה הארוכה שחלפה מאז פתיחת החקירה הפלילית ועד היום, בהיותו משוחרר ומצוי במסגרת של שגרת חיים ועבודה; נסיבות אישיות הקשורות במשפחת המערער שהיא משפחה צעירה שלה ילד קטן, וכן משך הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות ועד היום. באת כוח המדינה מתנגדת להקלה בעונש, בטענה כי עיקר הנסיבות לקולא נשקלו על ידי בית המשפט קמא ונלקחו בחשבון במסגרת ענישה מקילה שנגזרה על המערער בהתחשב בחומרת העבירות שעבר. לעמדתה, אין להקל עוד עם המערער, מעבר למה שכבר הקלו עמו. שקלנו את מכלול נסיבות הענין ובאנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערבותנו גם בעונש שנגזר על ידי בית משפט קמא ויש להשאיר את גזר הדין בעינו. החומרה הרבה הנילווית למעשיו של המערער כלפי המתלונן אינה צריכה הדגשה. המדובר בניצול אכזרי של חולשת אדם שאין בכוחו להתגונן, כדי לסחוט את כספיו אשר סביר להניח, כי הושגו במאמץ ובעמל רב. אין המדובר באלימות מילולית גרידא, אלא בשורה של מעשי תקיפה פיסיים אשר פגעו במתלונן הן בגופו והן ברוחו. שילוב זה של פגיעה גופנית, נפשית ורכושית באדם חסר ישע מחייב תגובה עונשית הולמת. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לשורה של נסיבות מקילות שהיה ראוי להתחשב בהן - את נסיבות משפחתו של המערער, את העדר הרשעותיו, וכן את הזמן הרב, יחסית, שחל בין מועד ארועי כתב האישום לבין מתן פסק הדין. הוא גזר, את דינו של המערער לקולא, תוך התחשבות בהיבטים המקילים שנמנו, ומידתו של העונש אכן קלה. מאז פסק הדין נשוא ערעור זה חלפה כשנה אחת נוספת. חלק ממעבר זמן זה נזקף לאיחור ניכר בהגשת הערעור שנבע מטעמים הקשורים במערער ובא כוחו. כל אותה עת מעוכב ביצועו של גזר הדין והמערער חי עם משפחתו ועובד בעבודה סדירה. יש להצטער על מעבר הזמן הנוסף שחלף עד לשמיעת הערעור, אולם בנסיבות מקרה זה אין בכך כדי להצדיק התערבות בעונש שנגזר על דרך הקלתו בביטול עונש המאסר בפועל שנגזר או בהפחתתו. שאם לא כן, לא ישמר היחס הראוי בין חומרת המעשים שביצע המערער במתלונן לבין הענישה ההולמת והראויה בנסיבות הענין, וזאת גם בהינתן הטעמים השונים לקולא הפועלים בענין זה. לאור האמור, הערעור נדחה על שני חלקיו. המערער יתייצב לריצוי עונשו בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום ‎17.9.02 עד השעה ‎12:00. הערבויות שניתנו יעמדו בתוקפן. משפט פליליסחיטה