קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה במחלת סכיזופרניה ע"י משרד הביטחון: השופט י. טימור .1הערעור הנדון הוגש על פסק דינו של בית הדין המנהלי במחוז הדרום בתיק ע.נ. 38/96 בפני כב' הנשיא י. גנן פרופ' להמן ומר ל. פלד. פסה"ד הינו מיום .10.4.97 .2המערער פנה בתביעה לקצין התגמולים להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט .1959 קצין התגמולים דחה תביעת המערער בקבעו כי מחלת הסכיזופרניה ממנה הוא סובל הינה מחלה קונסטיטוציונאלית - תורשתית, אשר לא נגרמה ואף לא הוחמרה עקב תנאי שירותו הצבאי של המערער. על ההחלטה האמורה הוגש ערעור בפני בית הדין המנהלי במחוז הדרום אשר פסק כי המערער לא עמד בעול השכנוע להוכיח הקשר הסיבתי שבין תנאי השירות למחלת המערער. .3מעיון בפסה"ד שניתן בביה"ד עולים עקרי הדברים להלן: 3.1קצין התגמולים דחה תביעת המערער בהסתמכו על חוו"ד רפואית מטעם דר' פלדינגר. 3.2בתמיכה לערעור שהגיש המערער בפני ביה"ד צורפה חוו"ד רפואית מטעם דר' קורה לוין. המשיב הגיש חוו"ד נגדית מטעם פרופ' משה קוטלר. 3.3המערער הגיש תצהירים של אחיו בתמיכה לערעורו, אך נמנע מלהגיש תצהיר בעצמו. יצויין כבר כי לתצהירים שהוגשו צירף ב"כ המערער מכתב בו הוא מודיע כדלקמן: "בשל מצבו הרפואי ומחלתו הקשה של המערער הוא לא כשיר לשמש כעד במשפטו". לא צורף מסמך רפואי לבסס טענה זו. - 3.4ביה"ד פסק כי המערער לא העיד כלל ולא הוכחו על ידיו התנכלויות או נסיבות שהביאו לפרוץ מחלתו. המערער לא עמד בעול השכנוע המוטל עליו לענין זה וע"כ דחה את ערעורו. .4בערעורו מעלה המערער נימוקים מספר לביטול פסה"ד שניתן, שעקרם כדלקמן: 4.1הוגש תצהיר המערער בהסכמה כחלק מתיק מסמכים שהוגש - מש/.1 המשיב לא דרש לחקור את המערער ומכאן שהיה מן הנכון לאמץ התצהיר כמות שהוא. ביה"ד טעה משקבע כי לא הוגש כלל תצהיר מטעם המערער (עמ' 41לפסה"ד). 4.2הוגשו מסמכים נוספים כראיה בהם נרשמו טענות המערער אודות נסיבות שהביאו לפרוץ המחלה - נספחים ב (3) ו- ג' לכתב - הערעור. לטענת המערער ביה"ד התעלם גם ממסמכים אלה, כפי שהתעלם ממסמכים רפואיים שונים נספחים ד - ח לכתב הערעור. 4.3המערער סבור גם שדי בתצהיריהם של אחיו של המערער כדי להצדיק מתן הסעד המבוקש וביטול פסה"ד שניתן. 4.4ב"כ המערער מלין על כך שהמשיב הגיש חוו"ד רפואית נגדית מטעמו, של פרופ' משה קוטלר, לאחר שקצין התגמולים דחה התביעה עפ"י מומחה אחר, הוא דר' פלדינגר. .5המשיב מבקש לדחות הערעור הנדון. עקר טעמיו כדלקמן: 5.1ביה"מ שלערעור אינו מתערב בקביעות עובדתיות, אלא בשאלות משפטיות בלבד. 5.2המשיב תומך במסקנת ביה"ד, כי המערער לא הוכיח שתנאי שירותו הביאו לפרוץ מחלתו. 5.3חוו"ד שנתנה לקצין התגמולים מטעם דר' פלדינגר, הינה חוו"ד מייעצת בלבד והמשיבה רשאית היתה להגיש חוו"ד נגדית מטעם מומחה אחר - פרופ' משה קוטלר - משהוגש הערעור. המערער גם לא התנגד לכך במהלך הערעור. .6דעתי היא שדין ערעור זה להדחות וזאת מהטעמים להלן: 6.1הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור איננה מתערבת בקביעות עובדתיות של וועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט 1959(להלן ייקרא "החוק"). (ראה רע"א 5499/92קצין התגמולים נ. בן עד פד"י מז (2) 471בעמ' .476 6.2הכלל הוא שנטל ההוכחה בדבר קיום הקשר הסיבתי, בין המחלה לבין השירות הצבאי, רובץ על התובע הכרה כנכה. לא די בהוכחת אפשרות תיאורטית לקיום קשר סיבתי (ראה רע"א 5499/92הנ"ל; ע.א. 472/89קצין התגמולים נ. רוט פד"י מה (5) 203בעמ' 214, וכן ע.א. 187/83רדושיצקי נ, קצין התגמולים פד"י לז (4) 361בעמ' 366). 6.3אין ממש בטענת המערער כי קביעת ביה"ד, האחרת שלא הוגש תצהיר מטעם המערער, היא שגויה. אכן המשיב עצמו ביקש להגיש תיקו הרפואי של המערער על קרבו ועל כרעיו ובו נמצא תצהיר דל בפרטים של המערער, אלא שלא לתצהיר זה כיוון ביה"ד בפסק דינו. עוד לאחר הגשת התיק הרפואי הצהיר ב"כ המערער לפרוטוקול, ביום 22.1.96, כי בכוונתו להעיד הן את המערער הן את אחיו וביה"ד חייבו בהגשת תצהירים מטעמם. תחת זאת בחר המערער להגיש תצהירים מטעם אחיו בלבד וצירף מכתב כי המערער עצמו אינו מסוגל להעיד. ביה"ד ציין בפסק דינו, ע"כ, כי המערער בחר שלא להעיד ואף לא דאג להמציא תעודה רפואית המעידה על העדר כשרותו להעיד. ביה"ד היה רשאי גם רשאי להסיק מסקנות מהמנעות המערער עצמו מלהעיד בענינו, ללא הוכחה כדין כי היתה מניעה לכך. אכן ציין ביה"ד, כי בהעדר התייצבות למתן עדות, ביה"ד לא יכול היה לעמוד על מהימנות גרסתו של המערער, ואם אין טענותיו פרי המחלה ממנה הוא סובל, תחת שישקפו הסיבה למחלתו. 6.4ב"כ המערער סבור כי די בתצהיר המערער המתויק בתיקו הרפואי ומסמכים נוספים, בהם הציג המערער גרסתו בפני הרופאים ומשרד הבטחון, כדי לחייב מסקנה לטובת המערער ולהעניק לו הסעד המבוקש. המומחה מטעם המשיב, פרופ' קוטלר, התיחס למסמכים אלה לרבות תצהירו של המערער ומסקנתו היא "שמדובר בראיית עולם השלכתית הנשענת על רקע עובדתי דל ביותר". המומחה לא מצא בראיות כל עדות אוביקטיבית ליחס חריג, או משפיל מצד סגל הפיקוד. התצהיר אליו מתיחס ב"כ המערער הוא לקוני ביותר כאשר אין בו כל פירוט אודות אירועים ספציפיים כלשהם, אשר בהם כביכול התנכלו למערער. בשל העדר פרטים והמנעות המערער מלמסור עדות לא ניתן היה כלל לבחון את גרסתו ומהימנותה. גם מגרסת המערער בפני רופאיו לא ניתן להסיק מסקנות משדברי המערער לא עמדו במבחן חקירה נגדית והם לכשעצמם לקוניים ביותר. תצהירי אחיו של המערער מתיחסים למצבו אחר פרוץ המחלה ואינם יכולים להעיד על הקשר הסיבתי לפרוץ המחלה. אף המומחית מטעם המערער, דר' לוין, מסכימה שתלונותיו עלולות להיות תוצאה של מחשבות שווא (ראה פרוט' עמ' 22בתיק ביה"ד). 6.5משהמערער עצמו הצהיר לפרוטוקול כי בכוונתו להעיד ולאחר מכן נמנע ללא סיבה מוכחת, אין הוא עוד יכול לטעון כי אין משמעות להמנעותו ממתן עדות. 6.6המערער מלין על כך שהמשיב בחר להגיש חוו"ד נגדית של פרופ' קוטלר, אף שקצין התגמולים דחה תביעתו עפ"י חוו"ד אחרת. גם בטענה זו אין ממש. המערער לא התנגד להגשת חוות הדעת, הציג שאלות הבהרה למומחה ואף חקר אותו בחקירה נגדית. אין הוא יכול לחזור בו בשלב זה. 6.7סיכומו של דבר, דעתי היא שיש לדחות ערעור זה. בנסיבותיו המיוחדות של ענין זה נראה לי כי יש להמנע מפסיקת הוצאות. התחום הנפשיצבאסכיזופרניהמשרד הביטחון