לפי סעיף 84 לחוק בתי המשפט, "רשם" הינו "מי שנתמנה רשם לפי סעיף זה ומי שהתמנה לרשם בכיר" וכי "רשם בכיר" הינו "מי שהתמנה לפי סעיף 84א" לחוק בתי המשפט, היינו בידי שר המשפטים לפי בחירת הועדה לבחירת שופטים. לרשם בכיר הוענקו סמכויות מיוחדות שלא היו קיימות לפני תיקון תשע"א -2011, כגון דיון בתובענה שסכומה אינו עולה על 50 אלף שקלים (סעיף 85 א לחוק בתי המשפט). חוק בתי המשפט מחיל דין שונה על סוגים שונים של החלטות אחרות שאינן פסק דין. "החלטה אחרת" של "רשם" שאינו "רשם בכיר" ניתנת לערעור "בזכות" לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם. ערעור זה יידון, ככלל, בפני שופט אחד (סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט). לעומת זאת, על "החלטה אחרת" של "רשם בכיר" אין זכות ערעור, אלא היא כפופה למתן "רשות" מאת שופט של ערכאת הערעור בדומה לערעור על החלטה אחרת של שופט בית משפט בו מכהן הרשם (סעיף 96 (א1) לחוק בתי המשפט); קרי בענייננו לבית המשפט המחוזי - ראו: רע"א 121/12 אברהם פלקסר נ' בנק אוצר החייל בע"מ. ערעור על החלטתו של "רשם בכיר" יש להגיש ישירות לבית המשפט המחוזי, ברשות, אשר לו הסמכות העניינית לדון בערעור. מדובר בהוראה מפורשת וברורה של המחוקק. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות רשם בכיר: דברי פתיחה למי מוענקת הסמכות לדון בערעור על החלטת רשם בית משפט, אשר דן בבקשה להטלת עיקול כרשם בית משפט, בעוד שבמעמד הדיון בבקשה לביטול העיקול כהן כרשם בכיר של בית המשפט. זו השאלה שבמחלוקת העומדת להכרעה במסגרת החלטה זו. רקע ועיקר טענות הצדדים המערערת (להלן: "המערערת") הגישה "הודעת ערעור" על החלטתו של כבוד הרשם הבכיר ריאד קודסי מיום 19.02.12 (להלן: "הרשם הבכיר") שבגדרה ביטל כב' הרשם הבכיר את צו העיקול הזמני שניתן ביום 01.01.12 בד בבד עם הגשת תביעה כספית על ידה, זאת בעקבות בקשה לביטול צו העיקול הזמני שניתן שוגשה ע"י המבקשת. המבקשת כאן - המשיבה בהליך העיקרי- (להלן: "המבקשת") הגישה בקשה למחיקת הודעת הערעור מהטעם שהיא הוגשה לבית המשפט השלום במקום בית המשפט המחוזי, חרף ההוראה המפורשת בחוק ולפיה ערעור על החלטת רשם בכיר מוגש לבית המשפט המחוזי ברשות. לטענתה, מאחר ועסקינן בערעור שהוגש על החלטת "רשם בכיר" בבקשה "לביטול צו עיקול ארעי" שנדונה במסגרת תא"ק 55116-12-11, ואשר בגדרה ביטל הרשם הבכיר את צו העיקול הארעי (תוך חיוב המערערת בהוצאות), ולנוכח הוראות סעיפים 96(א1) ו- 52(ב) לחוק בתי המשפט, היה על המערערת להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ולא להגיש את הערעור לבית המשפט השלום כערעור בזכות. המערערת הביאה בפניי טעמים מטעמים שונים לכך שהערעור הוגש בדרך הנכונה שנקבעה על ידי המחוקק ותואמת את העקרונות שנקבעו בהלכה הפסוקה באשר לטריבונלים שיפוטיים אחרים שעברו במינוים תפקידים שונים. לטענת המערערת, הדיון בפני הרשם קודסי התנהל בכובעו כ-"רשם" ולא בכובעו כ-"רשם בכיר", דבר שהיה ידוע למבקשת לאורך כל ההליך. לטענת המערערת, מעיון בתיק נמצא כי לכך קיימות אינדיקציות שונות, כלהלן: ראשית, עיון בהחלטה נשוא הערעור, מעלה כי הרשם חתם עליה בכובעו כ-"רשם" ולא כ-"רשם בכיר" (כוונה לחתימה בתחתית העמוד האחרון מההחלטה מושא הערעור). שנית, החתימה על צו העיקולים שהוטלו במעמד צד אחד בתאריך 01.01.12, ניתנה על ידו בהיותו "רשם" ובטרם מינויו ל"רשם בכיר". עיון בילקוט הפרסומים שצירפה המערערת מעלה, כי הרשם קודסי מונה לרשם בכיר בתאריך 23.1.12 (קרי לאחר הטלת צו העיקול הארעי) והמינוי פורסם בתאריך 16.02.12. לטענתה, על יסוד ההלכה הפסוקה הקובעת, כי הדיון בבקשה לביטול עיקול אינה אלא המשך לדיון בבקשה למתן צו העיקול, הרי שעסקינן בהחלטה שניתנה על ידי כבוד הרשם קודסי טרם מינויו לרשם בכיר. שלישית, כל החלטות הביניים בתיק ניתנו ונחתמו על ידו בכובעו כרשם, וכך צוין מפורשות בפרוטוקול, לרבות ההחלטה המורה על קביעת דיון בבקשת הביטול ובהחלטה המורה על הגשת סיכומים. רביעית, פרוטוקול הדין בבקשת הביטול שנערך בתאריך 6.2.12, לאחר מינוי של כב' הרשם קודסי לרשם בכיר, התנהל בפניו בכובעו כרשם, וכך צוין מפורשות בפרוטוקול. חמישית, בקשותיה של המבקשת שהוגשו לאחר מתן ההחלטה של הרשם, צוין שהן מוגשות לרשם קודסי בכובעו כ-"רשם" ולא "רשם בכיר". ובכך, חל עקרון המניעות כלפי המבקשת לטעון טענה שמנוגדת לדרך בה היא התנהלה בתיק. לטענת המערערת, כאשר רשם מתחיל לדון בעניין מסוים בכובעו כ-"רשם", עליו להשלים את המלאכה תחת כובע זה, ובמידה והוא החליט להעביר את העניין לדיון בכובעו כ-"רשם בכיר" עם מינויו, הרי שומה היה עליו לתת הודעה על כך לצדדים. בענייננו, אין כל מחלוקת כי הרשם החל לדון בעניין זה כרשם וכי לא נשלחה הודעה, כאמור, לצדדים, דבר המעיד על כך שמדובר בהחלטה שניתנה על ידי "רשם" ולא "רשם בכיר". המערערת הפנתה בתגובתה לפסיקה שדנה בדרכי תקיפה בסיטואציה שבה מדובר בבעל מינוי כפול או במקרה שבו הוחלף כובעו של בעל התפקיד השיפוטי מרשם לשופט וביקשה להקיש מקרים אלה על נסיבות העניין שלפנינו ולקבוע, כי משהחל הרשם לדון בהליך בהיותו רשם עליו להשלים את המלאכה תחת כובעו זה. בתשובה לתגובה נטען, כי אין בכללים שנקבעו בפסיקה שאליה הפנתה המערערת על מנת לסייע בידה, שכן מדובר בפסיקה שעסקה בערעור על החלטת "רשם" שהתמנה ל-"שופט", בעוד שכבוד "הרשם" קודסי נתמנה לתפקיד שונה- "רשם בכיר"- ולגביו קבע המחוקק מפורשות, כי החלטה אחרת של רשם בכיר דינה לעניין ערעור כדין החלטה אחרת של בית המשפט שבו הוא משמש כרשם בכיר והערעור עליה הוא לערכאה גבוהה יותר וברשות. המחוקק בענייננו הביע את רצונו מפורשות לכך שערעור על החלטותיהם של רשמים שהתמנו לרשמים בכירים לא יתאפשר כערעור בזכות בפני אותה ערכאה בה הם מכהנים אלא בפני הערכאה הגבוהה וברשות. בשונה מרשם שמונה לשופט, הרי שההבדל בין "רשם" ל-"רשם בכיר" הינו רק בעניין ערכאת הערעור המוסמכת לדון על החלטותיו (בעוד שלגבי רשם שמונה לשופט נמצא הבדל בסמכויות שהוענקו לכל אחד מהם). לטענת ההמבקשת, בענייננו- כב' הרשם קודסי נתמנה לתפקידו בתאריך 23.1.12, שמע את ההוכחות בבקשה בתאריך 6.2.12 בהיותו "רשם בכיר", ונתן את ההחלטה מושא הערעור בתאריך 19.2.12 בהיותו רשם בכיר, משכך מוסמך בית המשפט המחוזי לדון בערעור זה רק לאחר נטילת רשות לכך. המערערת מנגד ניסתה להראות, כי יש מקום להקפיד שבעל דין לא יצא ניזוק עקב תקלה שאין הוא אחראי לה, כגון החלפה או קידום בתפקיד, ואין להטיל עליו את החובה לעקוב אחרי סדרי המינוי של המותב היושב בדין (רע"א 1067/04 רולן בע"מ נ' מדינת ישראל (14.07.04). דיון ומסקנות אחר שעיינתי בהודעת הערעור ובבקשה למחיקת הערעור, תגובת המשיבה והתשובה לתגובה, ושקלתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים בשאלת הסמכות העניינית ביום 24.06.012, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להימחק, ולהלן אבאר טעמיי: סעיף 96(א1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") קובע: "(א) פסק דין .... (א1) החלטה אחרת של רשם בכיר, דינה, לעניין ערעור, כדין החלטה אחרת של בית המשפט שבו הוא משמש רשם בכיר. (ב) החלטה אחרת של רשם שאינו רשם בכיר ניתנת לערעור לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם, ורשאי בית המשפט לדון בו בשופט אחד...". לפי סעיף 84 לחוק בתי המשפט, "רשם" הינו "מי שנתמנה רשם לפי סעיף זה ומי שהתמנה לרשם בכיר" וכי "רשם בכיר" הינו "מי שהתמנה לפי סעיף 84א" לחוק בתי המשפט, היינו בידי שר המשפטים לפי בחירת הועדה לבחירת שופטים. לרשם בכיר הוענקו סמכויות מיוחדות שלא היו קיימות לפני תיקון תשע"א -2011, כגון דיון בתובענה שסכומה אינו עולה על 50 אלף שקלים (סעיף 85 א לחוק בתי המשפט). חוק בתי המשפט מחיל דין שונה על סוגים שונים של החלטות אחרות שאינן פסק דין. "החלטה אחרת" של "רשם" שאינו "רשם בכיר" ניתנת לערעור "בזכות" לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם. ערעור זה יידון, ככלל, בפני שופט אחד (סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט). לעומת זאת, על "החלטה אחרת" של "רשם בכיר" אין זכות ערעור, אלא היא כפופה למתן "רשות" מאת שופט של ערכאת הערעור בדומה לערעור על החלטה אחרת של שופט בית משפט בו מכהן הרשם (סעיף 96 (א1) לחוק בתי המשפט); קרי בענייננו לבית המשפט המחוזי (ראו: רע"א 121/12 אברהם פלקסר נ' בנק אוצר החייל בע"מ (4.06.2012)). הנה כי כן, ערעור על החלטתו של "רשם בכיר" יש להגיש ישירות לבית המשפט המחוזי, ברשות, אשר לו הסמכות העניינית לדון בערעור. מדובר בהוראה מפורשת וברורה של המחוקק. לפי סעיף 84(ב) לחוק בתי המשפט, "הודעה על המינוי תפורסם ברשומות ומשפורסמה אין עוררין על המינוי". בילקוט הפרסומים (חוברת מספר 6381) שפורסמה בתאריך 16.02.2012 ניתנה הודעה של שר המשפטים בה נכתב, כי הוא מינה ביום 23.01.12 את הרשמים שששמותיהם נמנו ברשימה, כרשמים בכירים, ועליהם נמנה כבוד הרשם קודסי, ובסיפת ההודעה נרשם תאריך 27.01.12. בענייננו, עיון בהחלטה מושא הערעור מעלה על פניו, כי היא ניתנה על ידי כב' הרשם קודסי בתוארו כ-"רשם בכיר". בהתאם להוראת סעיף 96(א1) לחוק בתי המשפט, דין החלטת רשם בכיר לעניין ערעור כדין החלטת בית המשפט שבו הוא משמש רשם בכיר, ומשום כך אין לבית משפט זה סמכות לדון בערעור. ערה אני לכך, כי בהחלטות שניתנו על ידי כבוד הרשם, נכתב בכותרת המסמך "רשם בכיר", בעוד שבסיפת המסמך נרשם תוארו כ-"רשם" (ראו ההחלטה מושא הערעור והחלטה מיום 12.02.12), אך לטעמי אין בכך כדי להוות עילה לסטות מהוראותיו המפורשות של המחוקק בדבר הסמכות לדון בערעור על החלטה שכזו. ניתן כבר כאן לחתום את ההחלטה דנן מהנימוקים שכבר מניתי לעיל. יחד עם זאת, מאחר והצדדים היו חלוקים בשאלה האם יש להחיל את ההלכה הפסוקה הנוגעת לזכות הערעור על טריבונלים שיפוטיים שעברו שינויים בתפקידם, כגון רשם שמונה לכהן כשופט בפועל, על נסיבות המקרה שלפנינו, מצאתי להידרש לסוגיה זו ולהוסיף את השיקולים הבאים, שלעניות דעתי מחזקים את טענת המבקשת למחיקת הערעור מחמת העדר סמכות עניינית של בית משפט זה. בהחלטה מיום 28.05.12 של כבוד השופטת ורדה פלאוט בתיק רמ"ש 9236-04-12 א.ד נ' ד.א.ד (בימ"ש מחוזי מרכז), נדון ערעור על החלטת רשמת בכירה בביהמ"ש לענייני משפחה שביטלה צו עיקול זמני שהוטל במעמד צד אחד, בציינה, למעלה מן הצורך, כי "סמכות 'רשם בכיר' הינה סמכות עצמאית ומנותקת מסמכותו של 'רשם' שאיננו רשם בכיר. מעמד הרשם הבכיר וסמכויותיו עוגנו בחוק בתי המשפט, ובאשר אליו נקבעה היררכיית ערעור מיוחדת ושונה מזו המתייחסת לרשם שאיננו רשם בכיר". כבוד השופטת פלאוט הביעה את דעתה בהחלטה האמורה גם באשר לטענת ב"כ המערערת, אשר ביקש כאמור להחיל את ההלכה שנקבעה לעניין ערעור על "רשם" בית משפט שמונה לכהונה כ-"שופט בפועל", גם על "רשם" שמונה לכהונה כ-"רשם בכיר" וציינה כדלקמן: "נראה לי כי לא ניתן להפריד בין סמכויותיו השונות של רשם בכיר, לעניין סדרי הדין בערעור. אין זאת אלא שמטרת המחוקק היתה למנוע 'הליכים מעוררי בעיות' כפי שהתעוררו, לדוגמא, בהבחנה בין מעמד של שופט בית משפט שלום שמונה לרשם בית המשפט המחוזי (בכובע אחד) לבין מעמדו כשופט בית משפט מחוזי במינוי בפועל (בכובעו האחר). ראו לעניין זה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 797). וכן ראו רע"א 8216/07 NOVARTIS PHARMA SERVISE INC נ' פרומדיקו בע"מ (מיום 19.11.07). כאמור, אין ספק כי המחוקק ביקש למנוע את המצב המתואר בפסק דין זה, וביקש שלא לחזור על התקלות המפורטות בו, לאמור 'כפל התפקידים המוכר בבתי המשפט המחוזיים- רשם שהוא שופט בית משפט השלום, שגם מקבל מינוי כשופט בפועל של בית משפט המחוזי- מזמן הליכים רבים, שטוב שלא נבראו משנבראו'. על כן אין לקבל את העולה מהבקשה לדחייה על הסף, לאמור כי יש לאבחן בין החלטות בית משפט קמא בשבתו כ'רשם', לבין החלטותיו כ'רשם בכיר' לעניין סדרי הדין בערעור". [ראו גם החלטותיה של כבוד השופטת עפרה צ'רניאק בתיק רע"א (מחוזי ת"א) 3526-0412 בן צור נ' משה קמר, עו"ד (החלטות מתאריך 16.05.12, 10.06.12); רע"א 16458-01-12 משה וזגרשוילי נ' מירב בראי (01.02.12) ופסק הדין שניתן לאחר מכן בע"ר 47031-02-12 מתאריך 23.05.12)]. על יסוד האמור לעיל, אין ליתן חשיבות לכך שמדובר בערעור המוגש על החלטת הרשם בבקשה לביטול עיקול, שכן בענייננו, משניתנה ההחלטה על ידו בכשירותו כרשם בכיר יש להגיש את הערעור ברשות לבית המשפט המחוזי. עיון בבקשה נשוא הערעור דנן מעלה על פניו, כי היא ניתנה על ידי כב' הרשם קודסי בתוארו כ-"רשם בכיר". בהתאם להוראת סעיף 96(א1) לחוק בתי המשפט, דין החלטת רשם בכיר, לעניין ערעור, כדין החלטת בית המשפט שבו הוא משמש כרשם בכיר, ומשום כך אין לבית משפט זה סמכות לדון בערעור. אשר על כן, אני מורה על מחיקת הערעור ללא צו להוצאות. רשם