עורך הדין מונה על ידי הצדדים לטפל בהליכי העברת בעלות על הדירה, כשהצדדים התחייבו לפעול לפי הוראותיו. המשכנתא לא נפדתה ולא נגררה. החזקה בדירה נמסרה למשיב מס' 1, הוא החזיק בה עד 1991, מועד בו היא נמכרה בהליכי הוצל"פ בגין חוב של הבנק ועל ידי הבנק. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיקול דירה בגלל רשלנות עורך דין: א. מהות העתירה זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא (השופטת ח. שרון) על שחייבה את המערער לשלם למשיב מס' 1סכום של 400 ש"ח נכון לתאריך 14.8.84ועוד 400, 6ש"ח לתאריך .21.9.84סכומים אלה מהווים החזר בגין מחיר דירה שבית משפט קבע שהמשיב מס' 1 הפסיד כתוצאה מרשלנות המערער. כמו כן חייב בית משפט קמא את המערער לתשלום סכום נוסף של 000, 10ש"ח עגמת נפש ו-000, 20ש"ח הוצאות. המערער הגיש בקשה לקבלת ראיות נוספות בערעור. ב. עובדות רלוונטיות ודיון בתשובה לשאלת בית משפט, השיב עו"ד X, ב"כ המערער, שהוא לא קיבל דף הנחיות של בית המשפט איך להגיש את עיקרי הטיעון. הודעת הערעור היא בת 24עמודים. עיקרי הטיעון מטעם המערער כוללים 36עמודים. בתשובה לשאלת בית המשפט אם עו"ד X פעל לפי התקנות שקובעות בסעיף 446(ב) כי: "עיקרי טיעון יכללו בצורה תמציתית את טענותיו של כל צד..." השיב עו"ד X כי יש לכך פנים לכאן ולכאן. תמציתה של התביעה היא רכישת דירה על ידי המשיב מס' 1מהמשיבים מס' 2ו- .3חוזה מכר נחתם בתאריך .14.8.84העילה למכירת הדירה היתה שהמשיבים 3- 2לא יכלו לעמוד בתשלומי משכנתא שרבצו עליה. תמורת הדירה נקבעה ל-000,900, 5ש"י. 000, 400ש"י שולמו במעמד רתימה על החוזה. היתרה אמורה היתה להשתלם לא יאוחר מיום 27.3.84לידיו הנאמנות של המערער. היא שולמה רק לאחר 28יום, ב- .21.9.84בתוספת סכום נוסף של 000, 900ש"י. קביעת בית משפט קמא היתה שהסכום של 000, 900ש"י נקבע על ידי המערער כפיצוי לתשלום המאוחר, ושלא לפי המנגנון שנקבע בהסכם בין הצדדים. המערער מונה על ידי הצדדים לטפל בהליכי ההעברה, כשהצדדים התחייבו לפעול לפי הוראותיו. המשכנתא לא נפדתה ולא נגררה. החזקה בדירה נמסרה למשיב מס' 1, הוא החזיק בה עד 1991, מועד בו היא נמכרה בהליכי הוצל"פ בגין חוב של הבנק ועל ידי הבנק. בכתב התביעה נטענו טענות של תרמית, הונאה, זדון ורשלנות כלפי המערער. בית משפט קמא היה עדין עם המערער. הוא לא קרא בשמם של המעשים אותם תיאר בפסק הדין והסתפק, תוך כדי זה שקבע מפורשות שאין הוא מאמין לאף מילה של המערער בפניו לרבות לא למסמכים שהמערער יזם, הכין והגיש, בקובעו שהמערער התרשל בטיפולו בסיום העיסקה. לכן תמוה היה בעינינו מדוע ב"כ המערער הקדיש חלק ניכר מטיעוניו בעל פה לדברים שלא נאמרו באופן מפורש בפסק הדין בהתרעמו על כך שבית משפט קמא התייחס רק לפרק הרשלנות ולא לפרקים אחרים שעלו מפרשת התביעה ואולי גם מהראיות. אם ברשלנות עסקינן, ואם וכפי שהודה עו"ד X בפנינו עיקר השאלות היא שאלה של מהימנות, הכיצד זה ניתן יהיה בערכאת ערעור להפוך קביעות עובדתיות אלה? ואולי נדגים מספר אמירות של בית משפט קמא המעידות על התייחסותו לעדות המערער ולמסמכים: "בינתיים בא לעולם מסמך מוזר אף הוא מבית מדרשו של הנתבע... מסמך זה הינו נושא תאריך... ומטרותיו לא ממש ברורים" (עמ' 2). כשבית המשפט מתייחס לעיסקה נוספת שנועדה "להצלת" הדירה, ולעדות המערער בקשר להצלת הדירה, הוא אומר: "נ/ 23מעורר תמיהות רבות החל במהותו ומטרתו עבור דרך מקורו של סכום זה הכפול כמעט מסך כל הסכומים ששולמו לידי הנתבעים וכלה בשאלת השאלות מה עלה בגורלם של הכספים ששולמו אם אכן שולמו? אני דוחה הסבר זה כבלתי מהימן ובלתי סביר. " לענין המנעות מתשלום המשכנתא על ידי המערער, קבע בית משפט קמא: "לנתבע "הסברים" ותירוצים רבים להמנעותו זו מתשלום המשכנתא... אני דוחה מכל וכל את טענותיו אלה כבלתי סבירות ובלתי אמינות." לאור כל זאת, הגיע בית המשפט למסקנה שהרשלנות של המערער התבטאה בכך שהמשיב איבד את דירתו. בית משפט קמא החזיר למשיב את הכספים ששילם בגין הדירה, אלה הכספים שכתוצאה מרשלנות המערער "הלכו לאיבוד", במובן זה שהמשיב מס' 1נאלץ היה לבסוף לעזוב את הדירה שרכש ושילם את מלוא תמורתה כשזו נמכרה בהליכי הוצל"פ. בית משפט קמא בצדק הגיע למסקנה זו. מקובלת עלינו גם הקביעה בהקשר לפיצוי בגין עגמת נפש וגם להוצאות. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור בנקודות אלו. אנו ערים לבקשה להגשת ראיות נוספות שהגיש המערער. בבקשה זו אין ממש. יש בה 2ראשי פרק עיקריים: האחד, הוא לענין הוצל"פ וכינוס הנכסים. לגבי נושא זה ניתן היה להביא לבית המשפט, במהלך 6הישיבות שהיו, כל מסמך רלוונטי לרבות תיק הוצל"פ שהיה קיים באותו מועד. במידה וחלק מתיק ההוצל"פ נמשך לאחר סיום ההליך בבית משפט קמא, אין הוא רלוונטי לענייננו. השני היה הוכחה שהמסמך ת/ 2שהוגש על ידי המשיב 1כצילום במסגרת הראיות, איננו חתום על ידי המערער. זו עובדה לא חדשה שהמערער אמור היה להיות מודע אליה במהלך כל השנים שהמשפט התנהל. זה גם לא רלוונטי, לאור קביעות בית משפט קמא, שלמעשה הוא איננו מאמין לשום גירסה או מסמך שהמערער הציג. אשר על כן, לא מצאנו לנכון להעתר לבקשת המערער להגיש מוצגים נוספים. בשולי הדברים נוסיף, שטען בפנינו ב"כ המערער, שלא התאפשר למרשיו להגיש ראיות שונות ומסמכי בנק שונים. הגשת מסמכים אלה התבקשה במסגרת החקירה החוזרת. בית משפט קמא בצדק לא התיר זאת, הן מהטעם שהמדובר בחקירה חוזרת, והן מהטעם שעל ידי הגשה בדרך כזו לא ניתן ללמוד מאומה מדפי הבנק ללא הסבר. טרוניה נוספת שהיתה בפי ב"כ המערער היתה, שלא ניתן למרשו להזמין עדים. דבר זה איננו עולה מפרוטוקול הדיון. לענין הערעור שכנגד: צודק ב"כ המשיבים 3- 2כי, שכשדחה בית משפט קמא את הודעת צד ג' נגדו מהטעם שהוגשה ללא כל בסיס, היה צריך לזכות אותו בהוצאות מתאימות. אשר על כן, התוצאה היא: אנו דוחים את הערעור ומחייבים את המערער לשלם למשיב מס' 1הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 000, 30ש"ח + מע"מ. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. לאחר שקיבלנו את הערעור שכנגד, אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבים 3-2 הוצאות ושכ"ט עו"ד כוללים בערכאה זו ובערכאה דלמטה בסכום של 000, 20ש"ח + מע"מ. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. כתוצאה מהארכת הדיון שלא לצורך, ומאי עמידה בהוראות תקנה 446(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אנו מחייבים את המערער לשלם לאוצר המדינה את הסכום של 000, 5ש"ח. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין.עורך דיןרשלנותמקרקעיןעיקול