קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור בחירות: הנשיא א' ברק רשימת בל"ד הגישה רשימת מועמדים מטעמה בבחירות לכנסת ה-15. בפני ועדת הבחירות המרכזית (להלן - הוועדה) נדונה בקשתו של המשיב 1 (להלן - המשיב), אזרח, לפסול את רשימת בל"ד, שבראשה עמד חבר-הכנסת בשארה, מהתמודדות בבחירות על יסוד סעיף 7א(1) לחוק-יסוד: הכנסת (כנוסחו אז). הוועדה דחתה את הבקשה. על כך הגיש המשיב ערעור בחירות לבית-משפט זה ובו טען כי יש להתערב בהחלטתה של הוועדה ולפסול את רשימת בל"ד - לרבות חבר-הכנסת בשארה - מהשתתפות בבחירות לכנסת ה-15. בית-משפט זה (השופטים קדמי, שטרסברג-כהן וטירקל) דחה בפסק-דינו מיום 29.4.1999 את הערעור (ע"ב 2600/99 ארליך נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית (להלן - פרשת ארליך [1])). בית-המשפט קבע כי יש לדחות את הערעור שכן בראש ובראשונה, המערער שם - הוא המשיב בענייננו - אינו בגדר בעלי הזכות לערער על החלטתה של ועדת הבחירות, כאמור בסעיף 64(א1) לחוק הבחירות לכנסת ולראש הממשלה [נוסח משולב], תשכ"ט-1969. טעם נוסף לדחיית הערעור היה כי חבר-הכנסת בשארה ורשימת בל"ד לא צורפו כמשיבים לערעור הגם שהם העיקריים היכולים להיפגע מן ההכרעה. בית-המשפט הוסיף כי אף לגופו של עניין יש לדחות את הערעור. במסגרת עמדתו זו לגופו של עניין דן בית-המשפט בציטוטים שונים מראיונות עיתונאיים שניתנו על ידי חבר-הכנסת בשארה ומדבריו בוועדת הבחירות המרכזית. נקבע כי לכאורה יש בדברים אלו משום שלילה - במשתמע אם לא במפורש - של קיום מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, אולם אין מקום לקבל הערעור על אי-פסילת הרשימה בשל הספק באשר להיות הדברים המיוחסים לרשימה - ולחבר-הכנסת בשארה - חמורים וקיצוניים ומצדיקים את מניעת המועמדות, בעיקר לאור הסברים שנתן חבר-הכנסת בשארה לעמדות המיוחסות לו במסגרת הדיון בוועדת הבחירות. ביום 13.3.2002 הגישו העותרים - חבר-הכנסת בשארה ומזכ"ל מפלגת בל"ד - עתירה לבית-משפט זה, ובה ביקשו כי יבוטל פסק-הדין בפרשת ארליך [1] (בג"ץ 2247/02). כן הוגשה במקביל בקשה לביטול פסק-הדין גופו במסגרת ההליך שנדון בפרשת ארליך [1] עצמה (ע"ב 2600/99). העותרים טענו כי פסק-הדין כלל קביעות קשות לגבי חבר-הכנסת בשארה ותנועת בל"ד בלא שהתקיים הליך הוגן בעניינם, ובלי שניתנה להם הזכות להגיב על הטענות (שאף לגופן לא היו ראויות להישמע בהיעדר זכות ערעור למשיב). העותרים הוסיפו כי העמדות שהוצגו כביכול כעמדותיהם במהלך הדיון בפרשת ארליך [1] היו מסולפות ומטעות, חסרות בסיס עובדתי, ויש בהן כדי לסכן את עתידה הפוליטי של תנועת בל"ד, להביא לדה-לגיטימציה שלה ולפגוע במעמדו של חבר-הכנסת בשארה. כן עלולות אמירות אלו שבפרשת ארליך [1] לגרום לחבר-הכנסת בשארה נזק במסגרת דיון בכתבי-אישום שהוגשו כנגדו בבית-משפט אחר בגין התבטאויותיו הפוליטיות. העותרים אף הוסיפו כי נעשה בפועל שימוש בתוכנו של פסק-דין ארליך [1] כנגדם. היועץ המשפטי לממשלה התנגד בתגובתו לביטול פסק-הדין. הוא טען כי הבקשה לביטול לוקה בשיהוי כבד (כשלוש שנים), וכי אף לגופו של עניין אין עילה לביטול פסק-הדין, שכן הערעור נדחה לבסוף אף לגופו תוך שעמדתו של חבר-הכנסת בשארה בפני ועדת הבחירות נדונה ומובאת אף היא בפסק-הדין. 4. עם פתיחת הדיון בפנינו הסכימו המשיבים להצעתנו שלפיה יש לקבוע כי קביעות פסק-הדין בפרשת ארליך [1] הנוגעות לחבר-הכנסת בשארה ולבל"ד לא תחייבנה אותם, וזאת לכל צורך ומטרה שהם, נוכח העובדה שאינה שנויה במחלוקת, ולפיה חבר-הכנסת בשארה ורשימת בל"ד לא הוזמנו לדיון, לא נכחו בו, ולא ניתנה להם הזדמנות להסביר את המיוחס להם או להגיב על כך. על רקע הצהרה זו חזרו בהם העותרים מן העתירה ומבקשת הביטול. התוצאה היא כי דין בקשת הביטול (ע"ב 2600/99) והעתירה דנן (בג"ץ 2247/02) להימחק, ללא צו להוצאות. השופטת ד' דורנר אני מסכימה. השופטת א' פרוקצ'יה אני מסכימה. הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא ברק. ערעורבחירות