קביעת דרגת נכות, הינה בסמכות של הועדה הרפואית ולא בסמכות בית הדין לעבודה. רק שמוצא בית הדין טעות שבחוק בהחלטת ועדה רפואית לעררים מעמיד הוא בית הדין במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הועדה טעתה בשאלה שבחוק חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד, לד, 213). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על ועדה רפואית בבית דין לעבודה: בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לערערים מיום 10/9/03, אשר קבעה למערער 100% נכות קבועה מתאריך 1/1/03. במסגרת הדיון המוקדם נרשמו טענות הצדדים בערעור. המערער ביקש להשמיע טיעוניו ולסכם טענותיו בכתב, ועל כן התקיים דיון בערעור בפני מותב זה ביום 18/5/04. המערער הגיש סיכום טענותיו והמשיב חזר על טענותיו מהדיון המוקדם מיום 9/3/04. עניינו של המערער נדון בבית דין זה בפעם השניה. בפעם הראשונה הוגש ערעור כנגד החלטת ועדת העררים בתיק בל 10852/03, ובדיון המוקדם בפני כב' הרשמת פיינשטין בהסכמת הצדדים, הוחזר התיק לועדה על מנת שתבדוק את המערער בתחום האורולוגיה ותקבע את זכותו בנוגע לתחום זה, כן הוועדה התבקשה להתייחס לטענות המערער בנוגע לפסיקת נכות צמיתה. ביום 22/7/03 דנה הועדה הרפואית (באותו הרכב) שוב בעניינו של המערער. המערער השמיע טענותיו בפני הוועדה והציג בפניה את מכתב עו"ד פרט, רופא אורולוג וביקש כי תקבע לו נכות לצמיתות וכן בהיותו סיעודי. הועדה קבעה את נכותו האורולוגית של המערער בשיעור 70% לצמיתות. חזרה וקבעה הועדה את אותם אחוזי נכות באשר לנכות הנוירולוגית 50% ולנכות בעיניים 40%. סה"כ נכות לצמיתות 91% מיום 1/1/03. בשל היות המערער סיעודי, ביקשה הועדה דו"ח רשות לעניין תקנה 16 ומשזה התקבל קבעה הועדה למערער 100% נכות לצמיתה מ- 1/1/03 ביום 10/9/03. טענות המערער בערעור שהוגש ב- 24/4/03 על החלטת הועדה הקודמת, התבקשה הועדה לקבוע נכות לצמיתה לתקופה קודמת מיום 1/11/01 עד 1/1/03. למרות שהתיק הוחזר לועדה להתייחסות לעניין הנכות הצמיתה, לא קבעה הועדה את הנכות הצמיתה מיום קרות האירוע, אלא מ- 1/1/03. הועדה לא התייחסה לטיעון זה של המערער, ועל כן יש להחזיר את הדיון בעניינו של המערער לועדה אשר תקבע כי הנכות צמיתה מ- 11/1/01, קרות האירוע. לחלופין, מבקש המערער כי יוחזר עניינו לועדה אשר תפרט את סעיפי הליקוי לגבי תקופת הנכות הזמנית. טענות המשיב החלטת הועדה מדרג ראשון שקבעה נכות זמנית היא חלוטה שכן המערער לא ערער עליה ואין סמכות לדון בה במסגרת ערעור זה. אין קורלציה בין 100% נכות זמנית שקיבל המערער לבין הנכות שנקבעה בועדה האחרונה. הועדה בעת קביעת הנכות הזמנית משוחררת מלהסתמך בקביעתה על מבחני הנכות. הועדה היתה מוסמכת לפעול רטרואקטיבית בקביעת הנכות הקבועה עד לתאריך של החלטת הועדה הקודמת, היינו עד 12/02. ההלכה קביעת דרגת נכות, הינה בסמכות של הועדה הרפואית ולא בסמכות בית הדין לעבודה. רק שמוצא בית הדין טעות שבחוק בהחלטת ועדה רפואית לעררים מעמיד הוא בית הדין במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הועדה טעתה בשאלה שבחוק חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד, לד, 213). בחנתי בעיון את טענות הצדדים, הדין ואת החלטות הועדות הרפואית לעררים, לרבות הועדה אשר קבעה את הנכות הזמנית והגעתי למסקנה כי למצער, עלי לדחות את הערעור מן הטעמים הבאים: הועדה הרפואית לעררים אשר דנה בשנית בעניינו של המערער, פעלה באופן מפורש ומדוייק עפ"י הסכמות הצדדים שניתן להם תוקף של פס"ד בדקה ושמעה את המערער, במיוחד בעניין נכותו האורולוגית ואף הפנתה אותו לועדת הרשות בשל מצבו הסיעודי, ועל פי מכלול הנתונים שהיו פרוסים בפניה קבעה למערער נכות קבועה מיום סיום הנכות הזמנית שנקבעה לו היינו מ- 1/1/03. לא מצאתי כל טעות משפטית או פגם בהליכי הדיון, הבדיקה וההכרעה בעניינו של המערער אשר פעלה ובדקה במדוייק עפ"י הסכמות הצדדים בפסק הדין. אין לבית הדין סמכות לקבוע דבר באשר להחלטת הועדה שקבעה למערער נכות זמנית ביום 17/2/02, הן בשל העובדה כי המערער כלל לא ערער על החלטה זו לועדת עררים ולא כל שכן לבית הדין בנכות הזמנית, ואף לא לועדת העררים מיום 10/9/03. סוף דבר הערעור נדחה ללא צו להוצאות. רפואהועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתבית הדין לעבודה