ערעור על ועדה רפואית עליונה - משרד הביטחון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על ועדה רפואית עליונה - משרד הביטחון - קצין התגמולים: הערעור שלפני הינו על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 23.12.10 לפיה לא שונתה דרגת נכותו של המערער בשיעור 28%. טיעוני המערער 1. מדובר בערעור שלישי מטעם המערער לגבי אותו נושא. בע"א 3259/09 נקבע בפסק דינו של כב' השופט צ' זילברטל, כי על יסוד הסכמת הצדדים עניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית העליונה לצורך התייחסותה לשאלה האם ייתכן שמלוא שיעור הירידה בשמיעה בתחום תדירות הדיבור אשר נמצאה בשנת 2007 (לעומת בדיקה קודמת בשנת 2002), תיוחס לשנים 2005- 2007 (לאחר פרישתו מהשירות), ומדוע לא ייתכן שירידה בשמיעה זו, כולה או חלקה התרחשה דווקא בשנים בהן המערער היה עדיין בשירות. 2. הוועדה העליונה דנה בשנית בעניין ביום 19.11.09 וביום 4.3.10 וקבעה כי ההחמרה במצב היא ביטוי "לתהליך פאתופיזיולוגי הקשור בזמן ובגיל" ולא נובעת מן השירות. המערער שב וערער, ובפסק דינו (ע"א(ים) 33317-04-10) קבע השופט זילברטל כי הוועדה לא נימקה כראוי את ההחלטה בהיבט שאליו התייחס בפסק הדין הראשון, וכן ציין: "התוצאה היא ששוב נמצאה החלטת הוועדה כשהיא חסרת הנמקה והסבר לשאלה שהופנתה אליה בעבר: אם נקודת המוצא היא שהחשיפה לרעש הייתה ממושכת ולא חד פעמית, וחשיפה זו נמשכה גם בשנים 2002- 2005, על הוועדה לנמק מדוע לא ניתן לייחס את ההחמרה במצב (שנמצאה בשנת 2007), או את חלקה, לאותם שנות חשיפה נוספות, שלאחר 2002 (שאז בוצעה הבדיקה הקודמת). במצב דברים זה אין מנוס מהחזרת הדיון לוועדה העליונה פעם נוספת על מנת שתשוב ותבחן את נסיבות העניין ותיתן את דעתה המנומקת לשאלה שהוצגה לעיל, כאשר תינתן למערער זכות הטיעון בנושא". (שם, פסקה 3). 3. ביום 23.12.10 שבה הוועדה העליונה ודנה בעניינו של המערער לאור פסק הדין, ובסופו של יום לא שינתה את דעתה ודחתה את הערעור שלפניה, מכאן הערעור שלפני. 4. המערער טוען שאף הפעם לא ניתן מענה למבוקש מן הוועדה העליונה בתאם לפסקי הדין הנ"ל. כן טוען המערער כדלקמן: גם בפני וועדה זו לא עמדה כל ראייה כי הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור הופיע לאחר השחרור משב"ס. אם כן מניין לוועדה כי הפגיעה בתדירויות אלה הופיעה דווקא לאחר השחרור? המדידה של ירידת השמיעה מתבצעת כממוצע בין 3 בדיקות 500 הרץ, 1000 הרץ ו-2000 הרץ ועם קבלת הממוצע ניתן לבדוק בטבלת הנכויות את אחוז הנכות המגיע. הבדיקה מ-2009 מצביעה על אפיונים קשים שהם תוצאה של חבלת רעש, הוועדה קבעה כי הבדיקה מ-009 מהימנה מאוד. העולה מכך הוא כי עוצמת החבלה האקוסטית לא התקבעה ב-2002 אלא המשיכה להחמיר גם בשנים שלאחר מכן ותוצאותיה ניכרים גם בבדיקה מ- 2007 וגם מ- 2009. להחמרה זו בחבלה האקוסטית התלוותה גם פגיעה בתדרי הדיבור, דבר שהוא ידוע ומקובל בחשיפה נמשכת לרעש. לפיכך, משלא נערכה בדיקת שמיעה בין 2002 ל-2007 לא ניתן לקבוע בוודאות כי אותה ירידה בשמיעה אינה קשורה להחמרה בחבלה האקוסטית, ולכן היה זה רק צודק אם הייתה הוועדה קובעת כי יש לזקוף לפחות מחצית מן הפגיעה בתדרים אלה ע"ח השירות, אם לא את כולה. הוועדה לא נמקה כיצד יתכן שכל פעם הפגיעה בתדרי הדיבור היא תוצאה של תהליך תחלואתי טבעי, אם ב 2002, כשהיה המערער בן 51 לא סבל מתחלואה כזו כלל ואילו ב 2007 בהיותו בן 56 חלה לפתע ירידה דרסטית בכושר שמיעתו, בהפרש של חמש שנים בלבד, אך ורק על רקע גיל. הוועדה הרפואית העליונה לא הסבירה מה הקשר בין הירידה בתדרי הדיבור להחמרת החבלה האקוסטית - בתדרים הגבוהים עליהם כתבה הוועדה בעבר כי הם משקפים חבלה אקוסטית טהורה ולא תחלואה. כמו כן טוען המערער כי היה מקום שהרכב אחר ידון בעניינו. טיעוני המשיב 6. המשיב טוען כי אין כל נקודה משפטית הראויה לעלותה בערעור. הוועדה העליונה נימקה הפעם את החלטתה. אשר לטענת כי הוועדה לא יכולה לדעת כי הפגיעה בשמיעה הופיעה לאחר שחרורו דווקא דינה להידחות. בית המשפט הורה לוועדה לקבוע בסוגיה זו בהמשך לדבריו של המערער כי המשיך להיות חשוף לרעש בין השנים 2005- 2002. משקבעה הוועדה כי הפגימה בתדירויות אלו אינה משופעת ואינה נגרמת מרעש מזיק ענתה לשאלת בית המשפט. אשר לטענת המערער כי הוועדה שגתה בפירוש בדיקה. בעניין זה ברור כי מדובר בנושא רפואי מובהק, ואין לבית המשפט הסמכות או הכלים לדון בטענה מעין זו. כן טוען המשיב כי אין לקבל את טענת המערער לפיה יש להחליף הרכב הוועדה הרפואית העליונה, שכן בכך מטיל המערער דופי בחברי הוועדה, ללא כל טיעון ממשי, וכי "חזקה היא, כי חברי הוועדה שינם רופאים מקצועיים ומיומנים. עושים מלאכתם נאמנה, פתוחים לראיות שמובאות בפניהם, ונכונים לשנות את החלטתם אם סבורים ששגו. כל עוד חזקה זו לא נסתרה, יש לפעול על פיה". (עש"א (חי') 65/08 שאבסו קוג'אן נגד קצין התגמולים (21.9.09), וכן רע"א 9606/07 אולג סטרטייבסקי נגד קצין התגמולים (16.9.08 )). כמו כן אין מקום להחזיר שוב את הדיון לוועדה, כפי שצוין ברע"א 10698/04 עמנואל סזנה נגד קצין התגמולים (6.6.05), מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה, כדלקמן: "המבקש טוען כי ההחלטה להשיב את הדיון לוועדה הרפואית העליונה בשנית היא שגויה וכי היה על בית המשפט להורות על השבת ההכרה בנכות שבוטלה, כפי שהתבקש. המבקש טוען כי לאחר שהדיון כבר הוחזר לוועדה פעם אחת, והדיון בה היה עקר. אין כל טעם בדיון נוסף בפני הוועדה.... דין הבקשה להידחות... אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להחזיר את העניין לוועדה המקצועית על מנת שתשלים את בחינת העניין ותכריע בשאלות המקצועיות המחייבות הכרעה. בית המשפט אינו אמור להפעיל שיקול דעתו בעניין קביעת אחוזי הנכות של המבקש במקומה של הוועדה הרפואית העליונה". (שם, פסקה 4 ). דיון והכרעה 7. הוועדה, בישיבתה הנ"ל, שמעה את דברי המערער, וציינה בחלק 4 של הדיון כדלקמן: "הוועדה חזרה ועיינה בכל החומר שבתיק ומציינת בדיקת שמיעה מ 13.11.02 שמצביעה על חבלה אקוסטית דו צדדית סימטרית בשתי האוזניים עם פגיעה עיקרית בתדרים 4000- 3000 הרץ. אופי העקומהתומך בתלונותיו בטנטון דבר שכל הוועדות במרוצת השנים לא פקפקו וקבעו לו נכות מקסימאלית 10% לפי סעיף 72 ג 2. השמיעה בגלי הדיבור תקינים, ולכן לא קבל נכות עבור חדות השמיעה קבל 1% שבעצם השמיעה תקינה, 1% לפי סעיף 72 א 1. סף שמיעה לדיבור היה חמישה דציבל בכל אוזן ודיסקמינציה היה 95% משני הצדדים ערכים שמגדירים את שמיעתו כתקינה. בבדיקות מאוחרות יותר (2007/9) (השתחרר ב 2005) שנערכו נמצאה הירידה בטונים גבוהים לחבלה אקוסטית שעליה קבל 10% נכות, ובנוסף ירידה קלה בתדירות של 2000- 1500 שלא הייתה קיימת קודם לפני. לדעת הוועדה ירידה זו אינה קשורה לרעש מזיק. המעורבות של גל 2000 גורמת לירידה קלה בשמיעה עם סף שמיעה של 25 דציבל באוזן שמאל ו- 30 דציבל באוזן ימין. הוועדה מדגישה שוב כי הירידה בשמיעה אינה פועל יוצא של חשיפה לרעש". (שם, שם). בחלק 6 בפרק "תאור הפגימות", קבעה הוועדה: "1. פריקה של עצם הבריח מפרק אקרומיוקלביקרי ימני מלווה בהגבלה סעיף 35 4 ג 10%. 2. הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני סעיף 37 7 א 10%. 3. חבלה אקוסטית עם טנטון 72 4 ד 11 10%. 4. ליקוי שמיעה סעיף 72 1 1 א 1%. סה"כ 28% כולם על חשבון השירות". (שם, חלק 6). לאור כל זאת דחתה הוועדה העליונה את הערעור. 8. נראה בעיני, כי הוועדה הסבירה ונימקה הפעם את עמדתה, וכי מדובר בטענות עובדתיות ורפואיות שאין בית משפט זה דן בהם לפי סעיף 12א(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט- 1959. מדובר בבדיקות משנים עברו, והוועדה התבקשה לנמק את החלטתה ולפיכך אף לא נעשו למערער בדיקות עזר. לאור האמור, אין מנוס אלא לדחות את הערעור. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. צבארפואהערעורמשרד הביטחוןועדה רפואית (ערעור)ועדה רפואית