קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על חלוקת מקרקעין: בבית משפט השלום הגיש המשיב מס' 1 תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין בנוגע לחלקה 31 בגוש 16632 הנמצאת באדמות הכפר טורעאן. בית משפט השלום קיבל את התביעה והורה כי החלקה תחולק בהתאם לתוכנית שסומנה ת/7 ובכפוף לתיקונים הבאים:   א. הגבול בין חלקתו של המערער לבין חלקתו של המשיב מס' 1, יתוקן לפי קו הגבול שנקבע בתוכנית ת/6;   ב. השטח המיועד לצרכי ציבור, כפי שנקבע בתוכנית ת/7, יתוקן ויותאם לתוכנית המפורטת שהיא בתוקף היום בכפר טורעאן;   ג. לאחר התאמת השטח כאמור יערוך המודד, תוך 4 חודשים, תוכנית חדשה לצרכי רישום וימציא עותק ממנה לצדדים;   ד. לאחר השלמת התוכנית יגיש ב"כ המשיב מס' 1 בקשה לבית המשפט למתן צו פורמלי לחלוקת החלקה;   ה. הוצאות המודד יחולו על כל הצדדים לפי חלקיהם במקרקעין.   השטח המיועד לצרכי ציבור ולדרך, בתוך החלקה, ייגרע מהשטח הכללי של החלקה לפני החלוקה. השטחים בחלק המערבי של החלקה, שהצדדים הסכימו שלא יחולקו, ירשמו במושע והמודד יערוך חלוקה של החלקים בין בעלי הזכויות לשם רישומם בלשכת רישום המקרקעין.   המערער, שהיה אחד הנתבעים בבית משפט השלום, מבקש לבטל את פסק הדין ולהורות כי חלוקת החלקה תעשה על פי המוצגים נ/8, נ/9 ונ/13. לדעת המערער בשלושה עניינים אלה היה על בית המשפט להכריע בכדי לסלול את הדרך למתן פסק דין לחלוקת החלקה:   א. האם החלקה חולקה בעין וכדין בשנים 1963 או 1964, בין בעליה המשותפים;   ב. היכן עובר קו הגבול בין המגרש המוחזק על ידי התובע [המשיב מס' 1] ובין המגרש המוחזק על ידי המערער;   ג. האם תעבור דרך ברוחב של 4 מ' בין המגרש המוחזק על ידי המערער לבין המגרש המוחזק על ידי המשיב מס' 2, דאהר מוסא סלאמה.   בית המשפט התייחס לשלוש השאלות הללו והשיב עליהן כדלקמן:   א. בשנים 1964-1963 נערכה חלוקה בלתי פורמלית, בעל פה, בהסכמת הצדדים. כל אחד מהבעלים קיבל מגרש, למעט חלקה המערבי של החלקה שנשאר בבעלות משותפת. היתה זו חלוקת שימוש בפועל בין הבעלים;   ב. באשר לשאלה השניה קבע בית המשפט כי הגבולות בין המגרשים לא היו קבועים ועקביים אלא השתנו בהתאם לתוכניות בניה שהגיש כל אחד מהבעלים;   ג. באשר לשאלה השלישית קבע בית המשפט כי במסגרת התוכנית המקורית לא הוקצתה דרך מעבר בין חלקתו של המערער לחלקתו של דאהר. המערער לא הניח תשתית איתנה על סמכה אפשר לקבוע כי אכן היה מעבר בין שתי החלקות. מסקנתו של בית המשפט היתה כי אין דרך בין שני המגרשים ובבואו לחלק את החלקה בעין לא התייחס כלל לדרך כזו.   עו"ד איברהים, ב"כ המערער, טוען כי בית המשפט טעה במסקנתו לעניין המעבר. עיינו בטענותיו של עו"ד איברהים, בסעיף 7 לסיכומיו, ובטענות ב"כ המשיבים אולם לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום. נזכיר כי בית המשפט ביקר בשטח ויכול היה להתרשם גם ממראה עיניים.   עו"ד איברהים טוען, כאמור, כי נפלה שגגה בפסק הדין בכל הנוגע לשאלה היכן עובר הגבול בין המגרש של המערער לבין המגרש של המשיב מס' 1, עבדו. בית משפט השלום קבע לעניין זה שיש ללכת על פי התוכנית ת/6, המבוססת על התוכנית ת/2. עו"ד איברהים מבסס את טענותיו כנגד מסקנה זו על נימוקים אלה:   א. ת/6 הוצג על ידי בא כוחו של המשיב מס' 1 [התובע] ונתקבל כראיה לא להוכחת אמיתות תוכנו אלא רק לעצם הכנתו;   ב. בית המשפט קבע כי ת/6 [הצעת חלוקה בעין של החלקה] מבוססת על ת/2 [תוכנית הגשה לבניה על החלקה], ואילו ת/7 [הצעת חלוקה בעין של החלקה] מבוססת על ת/6 ולכן, ת/7 נחשבת כאילו מבוססת על ת/2. יוצא כי גם ת/6 וגם ת/7 תוכנם אינו מוסכם כלל.   לאור זאת סבור ב"כ המערער כי בית המשפט טעה בקובעו בסעיף 18 לפסק הדין כי התוכנית המקורית [ת/2 או ת/7] תהווה בסיס לחלוקתה בעין של החלקה.   עו"ד נחאס, ב"כ המשיבים 2 עד 6, מבקש לתמוך את פסק הדין ולהשאירו על כנו. לדעתו, משקבע בית המשפט קמא כי ת/7 היא התוכנית המחייבת בהיותה מושתתת על ת/2, שהיא התוכנית המקורית שאומצה על ידי הצדדים, הרי קביעתו מוצדקת. באשר לגבול שבין המגרש של המערער לבין המגרש של המשיב מס' 1 סבור ב"כ המשיבים 2 עד 6 כי היה מקום להסתמך על ת/6 שהוא, כאמור, אימוץ של התוכנית ת/2.   גם עו"ד עתאמנה, ב"כ המשיב מס' 1, תומך בפסק הדין מנימוקיו של עו"ד נחאס ומוסיף כי היה מקום לאמץ את ת/7 כתוכנית מוסכמת וצודקת. בעבר גם המערער עצמו פעל על פיה.   לא מצאנו עילה להתערב במסקנותיו העובדתיות של בית משפט השלום גם בעניין הגבול שבין המגרש של המערער לבין המגרש של המשיב מס' 1. נוסיף בנקודה זו כי הפגמים שמוצא המערער בתוכנית החלוקה קיימים גם בתוכנית המוצעת על ידו ואחת ממטרותיו היא להעתיק את הגבול בסמוך לבית של המשיב מס' 1 באופן שרירותי, מה שהוא בעצמו מתנגד לכך כשהדבר נוגע לו.   התוצאה היא שיש מקום לדחות את הערעור בכפוף להערה אחת הנוגעת לתחולתו של חוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965. פסק דין החלוקה לא יאושר אלא אם ולאחר שהתוכנית תובא לאישורה של הועדה המקומית לתכנון ובניה.   הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 5,000 ₪ נכון להיום. ערעורמקרקעיןחלוקת מקרקעין