הערעור דנן נסב על ממצאים עובדתיים אשר התקבלו בהליך משפטי ארוך. כלל הוא כי בית משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים אלה, אלא אם אין להם בסיס בראיות ואינם מתיישבים עם השכל הישר ונסיון החיים. (ע"א 1548/96 - בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח', פ"ד נד(2) 559, 568 וכן ע"א 1516/99 - מרים לוי ו-3 אח' נ' נזיה חיג'אזי ו-6 אח', תק-על 2001(2), 709, 718). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על ממצאים עובדתיים: 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופטת נ. קוצר) בת.א 6198/95 בו נקבע כי פסק הדין הראשון שניתן בפרשה זו ביום 2/6/99 לפיו נדחתה תביעת המערער, יישאר על כנו ולא ישונה משום שהעדות הנוספת אינה אמינה על בית המשפט בשל סתירות מסוימות שנתגלו בה, וזאת, לאחר שבית המשפט המחוזי ( הרכב בראשות הנשיא גורן) בפסק דינו בע"א 2551/99 מיום 11/5/00 החזיר את הדיון לבימ"ש השלום לצורך שמיעת עדות נוספת זו. 2. העובדות המערער ( להלן : "המערער" ) הגיש תביעה כנגד המשיב ( להלן: "המשיב") וכנגד אריה חברה לבטוח בע"מ ואבנר איגוד נפגעי תאונות רכב בע"מ ( להלן: "המבטחות") לפיצוי בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים שארעה לו בתאריך 6/5/95. התביעה הוגשה עפ"י הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ( להלן : "החוק"). לטענת המערער התאונה ארעה כאשר החליק ונפל עת ירד במדרגות המשאית של המשיב, שהיה נהג המשאית, בסיומה של נסיעה. ממקום הנפילה פונה המערער באמבולנס לבית החולים מאיר בכפר סבא. המשיבות מכחישות את הארוע כפי שתיארו המערער. הנפילה ארעה עת חנתה המשאית בסמוך למגרש הכדורגל בטייבה, שעה שנערך במקום משחק כדורגל בין הפועל כפר קאסם לקבוצה אחרת כאשר היה זה משחק רדיוס ללא כניסת קהל. נפילת המערער התרחשה במהלך המשחק. 3. פסק הדין של בית משפט השלום בית משפט השלום קבע לאחר שמיעת העדויות כי קיימות סתירות בעדויות מטעם המערער ולאור חוסר אמינותה של גירסת המערער דחה את התביעה. בית משפט השלום מציין עובדות ספציפיות בעדויות בהן הסתירות בולטות במיוחד. בית המשפט מציין כי בעדותו טען המערער כי מעולם לא נכנס למגרש כדורגל אולם בהמשך אמר כי הלך כמה פעמים למשחקים. בנוסף, לא ברורה עובדת הביקור שנערך על ידי חברי הנהלת הפועל כפר קאסם בעקבות פציעתו - בית משפט השלום קובע כי ביקור שכזה נעשה משום היותו של המערער אוהד או פעיל באגודה שכן אפשרות אחרת תגרור ביקור של חברי הנהלת הקבוצה אצל כל אחד ואחד מפצועי וחולי הכפר. סתירות אלה , נקבע ע"י בית המשפט , מתיישבות עם טענות המשיבות כי המערער אכן נפל מגובה רב, עת עמד על גג המשאית וצפה במשחק הכדורגל שהתקיים באותה עת. השופטת מציינת כי מוזרה העובדה כי המערער נמנע מלהעיד את המשיב, נהג המשאית, שהיה עד לתאונה וקובעת כי לאור הימנעות זו הרי שהיה בעדותו של המשיב להזיק לגרסת המערער יותר משהיה בה בכדי להועיל. בית משפט השלום קבע לאור כל העדויות כי גרסת המערער לאופן קרות התאונה אינה מהימנה ולפיכך לא עלה בידו להוכיח כי מדובר בתאונת דרכים על פי החוק. על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט זה ( ע"א 2551/99 ). בפסק הדין בערעור הוחלט כי התיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שזה יזמין לעדות את המשיב, נהג המשאית. בפסק הדין המשלים, לאחר שבית משפט השלום שמע את עדותו של המשיב, קובעת השופטת המלומדת כי עדות זו מחזקת את היותה של גרסת המערער מפוקפקת ובלתי אמינה וכי אין כל מקום לשנות את פסק הדין הראשוני. 3. הערעור בערעור דנן טוען המערער כי בית משפט השלום עשה כל שביכולתו על מנת למצוא סתירות בעדותו של המשיב, כל זאת בכדי להצדיק את החלטתו שלא לשנות את פסק הדין הראשוני שניתן על ידו. המערער מוסיף כי יש להתחשב בזמן הרב שחלף מיום קרות התאונה (כ- 5 שנים), משמע , היה צורך לרענן את זכרונו של המשיב, דבר שלא נעשה ולכן אין להסיק מכך כי עדותו של המשיב אינה מהימנה. עוד טוען המערער כי למרות עדותו ועדויותיהם של העדים מטעמו כי הנפילה ארעה בזמן הירידה מתא הנהג, ולא הובעה על ידי המשיבות כל ראיה שתסתור גרסה זו, החליט בית משפט השלום לאמץ את גרסת המשיבות, זאת למרות העובדה כי לא עלה בידי המשיבות להציג ראיה כלשהי להוכחת גירסתן. לבסוף טוען המערער, כי שגה בית משפט השלום בכך שפירש לרעתו את העובדה שהמשיב, נהג המשאית לא זומן על ידו למסור עדות בבית המשפט. לטענת המערער, בית המשפט צריך היה לפרש את עובדת אי זימונו של המשיב למסור עדות לרעת המשיבות 2 ו-3 שלא זימנו את המבוטח שלהן על מנת שעל בסיס עדותו תוכלנה המשיבות להפריך את עדויות המערער עצמו. מנגד, טוענות המשיבות כי השאלה היחידה שעמדה לדיון בבית משפט השלום היתה עובדתית - האם המערער נפגע בנסיבות המתוארות על ידו, נסיבות העונות על הגדרת תאונת דרכים או לחילופין, נסיבות התאונה היו שונות כפי שמתואר על ידן, מקרה בו המערער נפל מגג המשאית במהלך צפיה במשחק כדורגל מקרה שאינו עונה על הגדרת תאונת דרכים על פי החוק. לפיכך אין בפנינו אלא שאילות שבעובדה שנבחנו כהלכה ע"י בית-משפט השלום, כאשר הוכחו סתירות מהותיות בעדויות התביעה. בסופו של דבר לא על המבטחות מוטלת חובת הוכחת המקרה, אלא על המערער ודי בכך שעלה בידיהן לכרסם באמינותה של גרסתו, כפי שנקבע ע"י הערכאה הדיונית. 4. דיון הערעור דנן נסב על ממצאים עובדתיים אשר התקבלו בהליך משפטי ארוך. כלל הוא כי בית משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים אלה, אלא אם אין להם בסיס בראיות ואינם מתיישבים עם השכל הישר ונסיון החיים. (ע"א 1548/96 - בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח', פ"ד נד(2) 559, 568 וכן ע"א 1516/99 - מרים לוי ו-3 אח' נ' נזיה חיג'אזי ו-6 אח', תק-על 2001(2), 709, 718). כבוד השופטת קוצר מפרטת בפסק דינה את הסתירות הרבות בעדויות מטעם המערער, סתירות אשר כפי שצוין בפסק הדין מנעו מן המערער להוכיח את גרסתו לנסיבות קרות התאונה. יש לציין כי הערכאה הדיונית קבעה כי סתירות אלה הן אשר הכריעו את הכף בהחלטה שלא לקבל את תביעתו שהרי עליו מוטל היה הנטל להוכיח את קרות המקרה הביטוחי ואת העובדה כי עסקינן ב"תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק. כפי שצוין בתחילה, כאשר פסק הדין של הערכאה דלמטה נסמך, רובו ככולו, על עדויות שנשמעו בפניו הרי שבית משפט זה לא יתערב בהחלטתה של הערכאה הדיונית , שכן היא הערכאה אשר שמעה ושקלה בכובד ראש את העדויות והראיות שהוצגו בפניה ועל פיהם הגיעה לתוצאה אשר הגיעה. חשוב לציין כי על פי פסק הדין המפורט והממצה של כבוד השופטת קמא הרי שהתוצאה המתקבלת היא תוצאה הנכונה. כך מצינו כי: "בית משפט זה פסק לא פעם כי בדרך כלל אין הוא מוכן להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית המשפט בערכאה ראשונה. כך הדבר בעיקר בשל היתרון הטבעי של בית המשפט בערכאה ראשונה, שיש בידו להתרשם באופן בלתי אמצעי מן הראיות המובאות בפניו מכלי ראשון, ואינן מובאות בפני בית המשפט לערעורים אלא מכלי שני. אכן, יש גם מקרים חריגים, בהם בית המשפט לערעורים יהיה מוכן להתערב גם בממצאים עובדתיים. אולם, בכל מקרה, המבקש מבית המשפט לערעורים כי יתערב בממצא עובדתי שנקבע על-ידי בית משפט בערכאה ראשונה, עליו הנטל לשכנע את בית המשפט כי יש טעם מיוחד לחרוג מן הכלל השולל התערבות כזאת." ( ראה ע"א 4445/90 "עמיגור" ( ניהול נכסים )בע"מ נ' יצחק מאיוסט ו- 39 אח', תק-על 94(2), 674, עמ' 675 וכן י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, עמ' 807 ). כאמור, המערער מעלה את טיעוניו העוסקים בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום אך אין בטענות אלה טעם מיוחד המצדיק סטייה מן הכלל הידוע של אי התערבות בממצאים עובדתיים. המערער תוקף את החלטת כב' השופטת קמא שהתקבלה על סמך התרשמותה שלה מן העדויות ואינו מעלה כל טענה משפטית לגיטימית לצורך הוכחת גרסתו. מפסק דינה של הערכאה הדיונית עולה תמונה הממחישה את הסתירות הרבות בעדויותיהם של העדים מטעם המערער, אשר הם אלו שהטילו ספק בגרסתו לנסיבות קרות התאונה. יש לציין כי קביעתו של בית משפט השלום בפסק הדין המשלים במקרה דנן הינה נכונה, דעתה של השופטת כי עדותו של המשיב רק מחזקת את ההחלטה הראשונית מקובלת גם עלינו זאת בשל שינויים מהותיים וסתירות שנתגלו בגרסתו לנסיבות התאונה. לסיכום, המערער העלה את טיעוניו בפני בית משפט השלום אשר בחן אותם והוציא מתחת ידו פסק דין ממצה ביותר, וסבורים אנו כי מסקנתה של השופטת המלומדת בדין היא. במקרים מסוג המקרה נשוא הערעור "אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית. אין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו העונה, לפי הבנתנו, על מכלול השאלות שהתעוררו, לצד פסק הדין של הדרגה הראשונה. עלינו כאמור רק להיווכח כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן והדין..." (ע"א 323/89 קוהרי נ' מ"י, פ"ד מה(2) 142, 168; א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית מעודכנת, תשס"ג) 523). למעשה מבקש ב"כ המערער להעמיס על שכם המבטחות את נטל ההוכחה לגבי האירוע שהתרחש לטענתן, אלא שבכך מתעלם הוא מהכללים הבסיסיים בדיני הביטוח. כולי עלמא לא פליגי כי הנטל להוכחת קרות ה אירוע הביטוחי רובץ לפיתחו של התובע. כך מצינו בע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ פ"ד מז(1) 837, 843 כי בהיעדר הוראה בפוליסה לסתור, רובץ נטל השכנוע בדבר קרות "מקרה הביטוח" על המבוטח. נטל זה נשאר עליו עד הסוף. אך אם הראה לכאורה, כי קרה "מקרה הביטוח", תעבור חובת הבאת הראיות על המבטחת. אם "בסוף היום", לאחר שהובאו כל הראיות, לא השתכנע בית המשפט, לפחות על-פי מאזן ההסתברות, כי נכונה גירסת המבוטח, כי אז תידחה התביעה. כך אירע במקרה שבפנינו ומשום כך אין להתערב בפסק-הדין של בית-משפט השלום. אשר על כן דין הערעור להידחות. על המערער לשלם למשיבות 2 ו-3 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ + מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. הערבון יועבר לב"כ משיבות אלה על חשבון ההוצאות. ממצאים עובדתיים (ערעור)ערעור