קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על פינוי עסק שכירות מוגנת: השופטת מיכל רובינשטיין: 1. מבוא: ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופטת קפלינסקי) בת.א. 1707/98 לפיו נתקבלה תביעה לפינוי ולתשלום דמי שימוש ראויים. 2. העובדות : המשיבה 1 הינה הבעלים של נכס ברחוב העצמאות ביהוד (להלן: "הנכס"). ביום 28.12.54 הושכר הנכס בשכירות מוגנת למטרות מגורים למר ישראל. בפברואר 1987 המערער והמשיב 2 (אשר גם נגדו הוגשה תביעה, ובהסכמתו ניתן נגדו פסק דין של פינוי וחיוב על תנאי בתשלום דמי שימוש ראויים), רכשו את זכויות הדיירות המוגנת במושכר, וחתמו עם המשיבה 1 על הסכם שכירות-עסקית. על-פי ההסכם, שטח המושכר היה 50.50 מ"ר. המשיבה 1 עתרה לחיוב המערער בפינוי הנכס והחזרתו לחזקתה כשהוא פנוי מכל חפץ ואדם ולחיוב המערער בתשלום דמי שימוש ראויים למשיבה 1 בגין השימוש בנכס, בהתאם לתוספות אשר הוספו עליו בסך של 174,710 ₪, זאת לאור הטענה כי ההסכם הופר. לטענת המשיבה, בניגוד לתנאי ההסכם, המערער והמשיב 2 ערכו שינוי בנכס ובנו בו תוספות וזאת ללא ידיעת המשיבה 1 או אישורה בכתב. כמו כן נטש משיב 2 את המושכר ולא דיווח על כך למשיבה 1 וכך המערער מחזיק בנכס לבדו מבלי שנתקבלה הסכמת משיבה 1, דבר המהווה הפרה יסודית של ההסכם. לבסוף טענה המשיבה 1 כי ההפרה והתוספות עולות כדי עשיית עושר ולא במשפט. המערער טען כי הוא מחזיק בנכס לבדו מזה שש שנים ובכך יש לראות הסכמה מכללא של המשיבה 1. התשריט אשר הוצג על ידי המשיבה 1 אינו משקף נכונה את מצב המושכר. לחלופין, ביקש אישור להשיב את המצב לקדמותו על פי סעיפים 37(א)(5) ו-151 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1962. המערער הכחיש את הפרת ההסכם וטען כי הגשת התובענה נגדו מהווה לחץ בלתי הוגן לפינוי הנכס וכי למעשה כל שעשה הוא השבחת הנכס. גם אם קיימת עילת פינוי, המערער זכאי לסעד מן הצדק על פי סעיף 132(א) לחוק הנ"ל. 4. פסק הדין של בית משפט השלום : בית משפט השלום קבע כי גירסת המערער לא היתה עקבית. למושכר אכן הוספו תוספות ואין מחלוקת כי המערער לא קיבל לכך היתר מהמשיבה 1. המערער והמשיב 2 הפרו את סעיפים 6(א)(ב)(ה) להסכם השכירות. על פי סעיף 11 להסכם, הפרת אחד מן התנאים העיקריים בו תגרום לבטלותו, והמשיבה 1 תהא זכאית לתבוע מיד את פינוי הנכס. במקרה זה קמו מספר עילות פינוי ולא אחת. אשר לסעד מן הצדק, קבע בית המשפט כי בבואו להעניק סעד מן הצדק הוא שוקל את חומרת תוצאת הפינוי לעומת החומרה שבהפרה והסעד יינתן רק אם וכאשר שוכנע בית המשפט שתוצאות הפינוי עולות בצורה ממשית בחומרתן על חומרת מידת ההפרה. עוד מקובל בפסיקה כי מטעמים של מדיניות סוציאלית, יש להקפיד עם דייר של בית עסק יותר מאשר עם דייר של דירת מגורים. במקרה דנן, מדובר בבית עסק. עסקינן במספר הפרות מצטברות, אשר כל אחת מהן מהווה עילת פינוי. זאת ועוד, על אף הצהרותיו על רצונו להשיב את המצב לקדמותו, טרם נעשה דבר בעת הבאת הראיות, ולפיכך המערער איננו זכאי לסעד מן הצדק. חיוב המערער בדמי שימוש ראויים יהיה רק עבור שימוש שהמערער עשה במקרקעין שאינם חלק מן המושכר זאת משום שעל פי ההלכה כל עוד לא ניתן נגד דייר מוגן פסק דין של פינוי, עומדות לו זכויותיו כדייר מוגן, וביניהן הזכות לשלם דמי שכירות על פי החוק. יש מחלוקת בין השמאים מטעם שני הצדדים באשר לשיעורם של דמי השימוש הראויים מכיוון ששאלת שווי דמי שימוש ראויים הינו ענין שבהערכה ולא מדע מדויק, הורה בית המשפט למערער לפנות את הנכס והתוספות בתוך שישה חודשים ולשלם דמי שימוש ראויים בסך 42,000 ₪ סכום המהווה ממוצע של הערכות השמאים והוצאות משפט. 5. בפנינו טען המערער כי פסק הדין מהווה גזירה קשה מאד לפרנסתן של כ-10 משפחות ורק מן הטעם הזה ראוי היה ליתן סעד מן הצדק. מאזן הנוחות מורה על כך כי במקרה דנן לא היה מקום להורות על פינוי הנכס. הסיבות בגינן הסיק בית המשפט כי גירסת המערער איננה עקבית הן שוליות למכלול השיקולים שבהכרעה בסוגיה. המערער לא הפר את סעיפים 6(א)+(ב)+(ה) להסכם, והמשיבה 1 לא הניחה תשתית עובדתית ראויה להפרה כזו. עצם עזיבת המשיב 2 את הנכס איננה שוללת את זכות המערער לשבת בנכס. אמנם היה הסכם חלוקת שימוש בין המערער למשיב 2, אך חלוקת שימוש איננה הפרת חוזה. אף אם מתברר עובדתית כי המערער השתמש בשטחים מחוץ לנכס, הרי לכל היותר זכאית המשיבה 1 לסילוק יד של המערער משטחים אילו ולא קמה עילת פינוי לגבי הנכס. לענין דמי השימוש, טעה בית המשפט בקובעו למשיבה דמי שימוש. מדובר בקרקע שניתנה ברשות וכל עוד לא ביקשה המשיבה 1 תמורה, אין להחיל תמורה על השימוש. 6. דיון : ביחס לממצאי הערכאה הראשונה בסוגייה זו יש לציין כי: "כעיקרון לא בנקל יתערב בית משפט זה בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא כאשר אלה מושתתים על חומר ראיות שאומץ על ידי הערכאה הראשונה" (ראה ע"א 2989/95 קורנץ נגד מרכז רפואי ספיר פ"ד נא(4) 695, 687). במקרה זה אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית, ואין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו, העונה על מכלול השאלות שהתעוררו, לצד פסק דינה של הערכאה הראשונה, אלא עלינו רק להיווכח כי מה שהחליטה הערכאה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן ומהדין (ראה ע"א 323/89 קוהרי נגד מדינת ישראל פ"ד מה(2) 142, 168). יש לציין, שבמקרה שלפנינו ניתן משקל רב בהכרעת בית המשפט דלמטה, למהימנות העדים ולהערכת העדויות ולא בנקל יתערב בית המשפט שלערעור בממצאים אלו. ונוסיף; לענין הוספת השטח על ידי המערער בענין זה הוגשו שני תשריטים אחד ששיקף את המצב בעת עריכת הסכם השכירות אשר ציין שטח של 50.50 מ"ר ותשריט שני אשר שיקף את המצב לאחר ביצוע התוספות נכון למועד הגשת התביעה. המערער אשר הכחיש עובדות אלו ואת האמור בתשריטים לא הגיש כל תשריט אחר, למרות שעמד על זכותו לעשות כן, ולכן רשאי וגם נכון עשה בית המשפט משהסתמך על התשריטים שהוגשו על פיהם הוכיחו המשיבים את התוספות במושכר. כן הוכח כי המשיב 2 עזב את המושכר והעביר את זכויותיו למערער. הדבר עלה בחקירתו הנגדית של המערער ומהמסמכים שצירף המשיב 2. עוד הוכח כי חברה בשם חוויה בע"מ הופעלה במקום באמצעות המערער והמשיב מס. 2 וניהלה בנכס עסק מסחרי ללא דיווח וללא הסכמת המשיבה. גם אלה מהווים הפרה יסודית של ההסכם (סע' 6 להסכם). ועל כן בנסיבות אלו לא טעה בית משפט קמא ופסק הדין המבוסס על העובדות, הראיות והממצאים בדין יסודו. לענין הסעד מן הצדק: - בענין זה היה על המערער להניח תשתית עובדתית להוכחה כי הוצאות הפינוי עלו בצורה ממשית בחומרתן על חומרת מידה ההפרה. לא היתה בפני בית המשפט תשתית כאמור ולכן גם בענין זה לא נוכל להתערב בפסק הדין של בית משפט השלום, שכן בידי הערכאה הראשונה מסורה ההכרעה על פי עובדות וממצאים והתרשמות. מה גם שמדובר כאן בשכירות עסקית ולא בשכירות למגורים. 7. סוף דבר לאור האמור לעיל, לא מצאנו מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום והתוצאה היא כי הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה 1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ + מע"מ צמוד מהיום. הערבות הבנקאית תועבר למשיבה על חשבון ההוצאות האמורות. מיכל רובינשטיין, שופטת השופט יהושע גרוס, אב"ד - סגן נשיא : אני מסכים. יהושע גרוס, אב"ד סגן נשיא השופטת אסתר קובו: אני מסכימה. אסתר קובו, שופטת לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת מ' רובינשטיין. פינוי עסק / חנותערעורדייר מוגן (הגנת הדייר)שכירותפינוישכירות מוגנת