קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על פסק דין שאישר פסק בוררות: .1בפני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של השופט קסירר בבית משפט השלום בפתח-תקוה, בו אישר פסק בורר (עו"ד שטינלאוף). לטענת המבקשים, צדוק, שחר ואורן חבאני (להלן: חבאני), טעה בית-משפט קמא בכך, שלא קיבל טענתם כי אין לאשר את פסק הבוררות מאחר ונפלו בו פגמים עפ"י סעיף 24(4)(5), ו(10) לחוק הבוררות. .2בית משפט השלום, בהסכמת הצדדים, העביר לבוררות סכסוך, בגינו הגישו משה ומרגלית בן-שלום (להלן: בן שלום) כתב תביעה נגד חבאני לסלוק יד ולצו מניעה מפני השגת גבול. על פי הנטען בכתב התביעה, בן-שלום הם בעלי זכות החזקה הבלעדית במקרקעין וחבאני מפריעים להם בעשיית שמוש במקרקעין אלה ע"י ביצוע השגות גבול ושמוש שלא כדין במקרקעין. בכתב הגנתם, הכחישו חבאני כי הם מבצעים השגת גבול. לטענתם, הם מחזיקים בקרקע מכח חזקה נוגדת, למעלה מ- 40שנה. על פי הטענה, על חזקה זו חלה התיישנות על פי חוק הקרקעות העותומני ועפ"י חוק המקרקעין. .3לאחר שהועבר הדיון בסכסוך לבוררות בפני הבורר עו"ד שטינלאוף, חתמו הצדדים, ביום 1.10.96, על שטר בוררין, בזו הלשון: "הצדדים ממנים בזה את עו"ד אליעזר שטינלאוף לשמש כבורר, דן יחיד, בכל הסכסוכים שנתגלעו ביניהם בכל הקשור והכרוך: כמפורט בכתב התביעה בת.א. 1906/93ובכתב ההגנה שהוגש. וכן בתביעת הפיצויים בגינה ניתן רשות לפצל סעדים בהמרצה 944/94(החלטה מיום 1.5.94). ....." למעלה מן הצורך הוסיפו ב"כ הצדדים והצהירו, בישיבה הראשונה בפני הבורר, בה נחתם שטר הבוררין, כי: "הבוררות תתנהל מכח שטר הבוררין ועל פיו". .4כפי העולה משטר הבוררין ומהצהרת הצדדים, תוחמה המחלוקת, שנמסרה להכרעת הבורר, לזו העולה מכתבי הטענות שהוגשו לבית-משפט השלום, ולה בלבד. .5המחלוקת העולה מכתבי הטענות היא: א. בן-שלום טוענים כי הם בעלי זכות החזקה הבלעדית במקרקעין מכח חוזה חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל בעלי הקרקע (סעיף 2לכתב התביעה). ב. חבאני טוענים לזכויות במקרקעין מכח חזקה נוגדת במשך למעלה מ- 40שנה (סעיפים 4, 10, 12, 13לכתב ההגנה). .6הבורר העמיד, תחילה, לדיון את השאלה המשפטית, העשויה להכריע את גורל התביעה, והיא - האם ניתן, במקרקעין מוסדרים הרשומים על שם קרן קיימת לישראל, לרכוש זכות חזקה, רשיון (בר רשות), שכירות מכח חזקת השנים (התיישנות)? כדין עשה כך הבורר. שכן, טענת ההגנה היחידה של חבאני, היתה לזכות מכח חזקה נוגדת רבת שנים. אם לא ניתן לרכוש זכויות מכח חזקה כזו, אין לחבאני כל הגנה מפני התביעה, כפי העולה מכתב ההגנה שהגישו לבית-המשפט. .7לאחר שסיכמו הצדדים טענותיהם בסוגייה זו, החליט הבורר, בנגוד לטענות ב"כ חבאני, כי לא ניתן לרכוש זכויות במקרקעין מוסדרים, הרשומים ע"י הקרן הקיימת לישראל, מכח חזקה נוגדת רבת שנים. מאחר, כמבואר לעיל, לאור מסקנה זו קרסה הגנת חבאני, ניתן על-ידי הבורר פסק בורר על פי התביעה. .8נבחן להלן, האם נפלו בפסק הבורר הפגמים הנטענים ע"י חבאני, על פיהם ראשאי ביהמ"ש לבטל פסק בורר. לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו (סעיף 24(4) לפקודת הבוררות): .9משקבע הבורר, כי חזקה נוגדת רבת שנים אינה מקנה לחבאני זכויות במקרקעין - לא היה עוד צורך לשמוע ראיות המאששות או סותרות את הטענה בדבר חזקה רבת השנים של חבאני במקרקעין. וכי מה יועילו ראיות בענין זה? אפילו היה מגיע הבורר, לאחר שמיעת ראיות, למסקנה כי חבאני אכן מחזיקים במקום חזקה נוגדת רבת שנים - לא היה בכך, מבחינה משפטית, כדי לשמש הגנה מפני תביעת סילוק היד. .10גם חבאני ערים למצב זה. על כן, מעלים הם בבקשתם ובסכומיהם את הטענה, כי לא נתנה להם האפשרות להעלות בפני הבורר טענה חלופית למקור זכותם בקרקע והיא כי הם בעלי רשות בלתי הדירה בקרקע. .11לטענה החלופית, אשר חבאני קובלים כי לא ניתן להם להעלות בפני הבורר, אין כל זכר בכתב ההגנה, שהווה את מסגרת הדיון בררות. טענת ההגנה, היחידה, של חבאני, כאמור בכתב הגנתם, היא, כי יש לדחות את התביעה נגדם "בשל חזקה הנוגדת שמחזיקים הנתבעים בקרקע ובמבנה הישן הצמוד לבית התובעים במשך כ- 42שנה עפ"י המצויין לעיל". (סעיף 13לכתב ההגנה). על כן, לא היה לחבאני כל פתחון פה בבוררות לבעלות את הטענה החילופית. .12חבאני מטילים יהבם בטענתם כי לא היה להם יומם בפני הבורר, להוכיח טענתם החלופית, על הגדרת המחלוקת ע"י הבורר, דלקמן: "האם הנתבע מס' 1מחזיק כדין במקרקעין הנידונים? אם כן ממתי? ומכח איזה מקור? באיזה שטח מוגדר מהמקרקעין מחזיק הנתבע מס' 1". (ההדגשה שלי - ה.ש). לטענת חבאני, משקבע הבורר כי בגדר הפלוגתא הוא "מכח איזה מקור" מחזיקים חבאני במקרקעין, נפתחה בפניהם הדרך, להעלות טענתם בדבר החזקה מכח רשות, והיה על הבורר לאפשר להם להוכיח זאת. אינני מסכימה עם טענה זו. .13סמכותו של הבורר מוגדרת בשטר הבוררין ולא על בהגדרת הפלוגתאות על ידו. כאמור, שטר הבוררין מסמיך את הבורר לפסוק במחלוקות המותחמות ע"י כתבי הטענות שהוגשו לביהמ"ש. כמבואר לעיל, בכתבי טענות אלה, לא נטען כי חבאני הם בני רשות בקרקע. .14כדי להעמיד דברים על דיוקם, אינני סבורה כי הבורר הגדיר את המחלוקת בחריגה מהאמור בכתבי הטענות. לטעמי, כאשר בגדר המחלוקת הוגדרה אף המחלוקת בדבר מקור חזקתם של חבאני בקרקע, היא הוגדרה כך, מאחר ולטענת בן שלום, חבאני מחזיקים במקרקעין ללא כל זכות ולעומתם טענו חבאני כי הם בעלי זכויות מכח חזקה נוגדת רבת שנים. .15אם צודקים חבאני בטענתם כי בגדר הגדרת הפלוגתא, כפי שהוגדרה ע"י הבורר, נפתח פתח להוכחת טענתם כי הם מחזיקים בקרקע כבני רשות, אזי הגדרת הפלוגתא, שפתחה פתח כזה, נעשתה ע"י הבורר בחריגה מסמכות. שכן, על-פי שטר הבוררות הועמדה להכרעת הבורר אך ורק המחלוקת כפי העולה מכתב הטענות. וכמבואר לעיל, בגדר מחלוקת זו, לא קיימת הטענה כי לחבאני זכויות בקרקע כבני רשות. .16לטענת חבאני, לא היה עליהם לציין, בכתב הגנתם, כי הם מחזיקים בקרקע מכח היותם ברי רשות, מאחר ומדובר בטענה משפטית בלבד. אינני מסכימה עם טענה זו. האם יעלה על הדעת, כי בעל דין יכתוב בכתב טענותיו "אני בעל זכויות חזקה או שמוש בקרקע" ולא יפרט על איזו עובדה נסמכת טענה זו? זאת מהות טענתם של חבאני בבקשת רשות הערעור ואין צורך להרחיב את הדיבור על חוסר סבירותה. .17טענה בדבר מקור הזכות במקרקעין, היא, בראש ובראשונה, טענה שבעובדה. בעניננו, טוענים חבאני, כי הם בני רשות בקרקע. טענה זו היא טענה משפטית, אשר שואבת חיותה ממסכת עובדות, שיש לטענן בכתב ההגנה. אין כל טענת עובדה בכתב ההגנה כי בעלי הקרקע הרשו לחבאני להחזיק כברי-רשות. .18מאחר וחבאני אינם יכולים להעלות, במסגרת הבוררות, לראשונה, ומבלי שנטענה קודם לכן בכתב ההגנה שהוגש לבית המשפט, את הטענה כי הם מחזיקים בקרקע מכח היותם בני רשות, ממילא לא היה צורך בהבאת ראיות להוכחת טענה זו. הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסור להכרעתו (סעיף 24(5) לחוק הבוררות): .19הסכסוכים שנמסרו להכרעת הבורר, כאמור בשטר הבוררין, הם אלה שהוגדרו בכתבי הטענות בת"א 1906/93- היא התביעה לסלוק יד של חבאני מהמקרקעין ולצו מניעה נגדם ובתביעה פצויים של בן שלום נגד חבאני. פסק הבורר מתייחס לתביעה לסלוק יד ולצו מניעה. מאחר, וכפי הנלמד מהחלטת הבורר (עמ' 2לפורטוקול הבוררות), תביעת פיצויים טרם הוגשה. .20טענת חבאני, כי הבורר לא הכריע באחד הענינים, שנמסרו להכרעתו, אינה מתיחסת לתביעת הפיצויים, אלא נסבה על הטענה, כי להכרעת הבורר נמסרה השאלה מהו מקור החזקה של חבאני במקרקעין וממתי, וכי בטענה זו הוא לא הכריע. .21טענה זו, היא חזרה על הטענה כי לא ניתנה לחבאני אפשרות טעון והשמעת הראיות בטענה החלופית של היותם בני-רשות במקרקעין, טענה, אשר, כמוסבר לעיל, לא הועלתה בכתבי הטענות בפני בית המשפט ועל כן לא נמסרה להכרעת הבורר. קיימת עילה. על פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד (סעיף 24(10) לחוק הבוררות: .22לטענת חבאני, הבוררות נוהלה תוך פגיעה בעקרי הצדק הטבעי "במיוחד נוכח העובדה שהבורר לא איפשר למבקשים להשמיע עדים מטעמם, וזאת למרות שהעדים מטעם המשיבים נשמעו בבימ"ש קמא" . כפי שהוסבר לעיל, טענת ההגנה היחידה של חבאני, לזכות במקרקעין מכח חזקה נוגדת רבת שנים, נדחתה מטעמים משפטיים, בלבד, ללא צורך בראיות, לא היה מקום לאפשר לחבאני להשמיע עדים. לא היה בכל עדות להושיע לטענת ההגנה של חבאני, אשר קרסה מבחינה משפטית. .23גם טענת חבאני, כאילו לא היה שויון בין הצדדים בכך, שנשמעו עדויות התובעים בפני בית המשפט, אשר פרוטוקול הדיון בו היה מונח בפני הבורר, ונמנע מחבאני להשמיע עדיהם, אין בה כדי להצביע על עוות דין. פסק דינו של הבורר הושתת על טענות משפטיות, בלבד, ולא על ראיות. לצורך החלטתו, לא נזקק הבורר לראיות שהושמעו מטעם התובעים בפני בית המשפט. על כן לא הופר השוויון בין הצדדים בכך שלא נשמעו עדויות מטעם חבאני. .24לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום לתת רשות ערעור. חבאני ישאו בהוצאות הבקשה בסך -.000, 10ש"ח בצרוף מע"מ לטובת בן שלום. סכום זה ישא רבית והפרשי הצמדה כדין. הערבון שהופקד ע"י חבאני יועבר לבן שלום ע"ח ההוצאות שנפסקו לטובתם. יישוב סכסוכיםערעורבוררות