קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה ברכב לימוד נהיגה מאחור: 1. זוהי תביעה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 13.6.00 ברח' מוריה בחיפה. איפשרתי לתובע להמציא לתיק ביהמ"ש קבלות על תשלום למוסך, והתיק הגיע היום - 25.03.01 - אל שולחני, למתן פסק דין, לאחר שהומצאו מסמכים. 2. התובע הינו מורה לנהיגה, ובעת התאונה, נהגה ברכבו תלמידה והתובע ישב לידה. אין מחלוקת, כי הנתבעת פגעה, מאחור, ברכב התובע, לאחר שזה בלם בפתאומיות. 3. התובע טוען כי פגיעת הנתבעת בו גרמה נזק לפגוש האחורי, כפי שמפורט בחוות דעת השמאי מטעמו. 4. הנתבעת טוענת כי היתה זו פגיעה קלה ביותר, "נשיקה", וכי לא נגרם לרכב התובע כל נזק. לדבריה - לאחר התאונה, ראתה שהחלק הצדדי השמאלי של הפגוש האחורי ברכב התובע משוחרר, אולם אז ראתה שגם בצד הימני הפגוש משוחרר, ואמרה לתובע "אתה תגיד שגם את זה אני עשיתי". בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי הנהגת ברכב התובע היתה "נערה צעירה תלמידה". עוד טענה הנתבעת כנגד כך שהתובע לא איפשר לה לבדוק את רכבו בעצמה או ע"י שמאי מטעמה, וכי קיים חשש כבד, כי התובע זוקף לחובתה נזק אשר היא איננה הגורם לו. עוד הצביעה הנתבעת על כך, היה לתובע די זמן לזמן אותה לבדוק את הרכב, בין יום התאונה - 13.6.00 - לבין מועד סיום תיקון הרכב במוסך - 24.07.00 - אולם הוא לא עשה כן. 5. הנתבעת הביאה כעד מטעמה אדם, אשר לדבריה, היה נוכח באקראי במקום, ואשר ניסה לתמוך בגירסתה. 6. לאחר ששמעתי את הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה. אני מאמינה לתובע, כי הנזק בפגוש רכבו נגרם כתוצאה מהתאונה. חוות דעת השמאי, אשר צירף התובע לתביעה, הינה סבירה ביותר, וכוללת תיקון של הפגוש, וניתן להתרשם ממנה כי הנזק אשר תוקן היה נזק קל ביותר. הנתבעת לא המציאה כל חוות דעת נגדית מטעמה. בטענת הנתבעת כי היה על התובע לזמנה לבדוק את הרכב, אין כל ממש. הנתבעת היא זו שהיתה צריכה לפנות אל התובע בדרישה לבדוק את רכבו, אילו רצתה לעשות כך. משלא פנתה אל התובע, אין לה להלין אלא על עצמה. דברי הנתבעת, בנוגע לעוצמת המכה, וכן דברי הנתבעת והעד, אשר העיד בפני מטעמה, בנוגע לנזק אשר נראה בפגוש רכב התובע, לא היו אמינים בעיני כלל וכלל, ונוצר אצלי רושם ברור, כי שניהם ניסו להפחית, ככל יכולתם, בנזק אשר נראה בפגוש. עיון בהודעות אשר מסרו השניים במשטרה תומך בדעתי הנ"ל. בהודעתו של העד, במשטרה, מסר העד, בשורות 11-13: "אני הסתכלתי וראיתי שהפגוש האחורי של רכב מורה הנהיגה אין לו שום פגם מאחורה, אבל מהצדדים של הרכב הפגוש נפתח באופן מהותי". לעומת זאת, בעדותו בפני, אמר העד, בעמ' 2, שורות 5-7: "... התובע... והראה לה, שהצדדים של הפגוש האחורי נפתחו קצת מהמסגרת של הרכב. הסתכלתי וראיתי את הפגוש של רכב התובע ישר, בלי שום סימן". 7. הנתבעת מסרה בהודעתה במשטרה, שורות 14-16: "ראיתי כי בשני כלי הרכב אין כל נזק בכלל. המורה לנהיגה הלך לדופן שמאל, והצביע על נזק והכוונה בליטה קלה של קצה הפגוש האחורי שבדופן שמאל ואמר לי אז מי עשה את זה...". 8. לא יכולתי לתת אמון בגירסאות השונות אשר נמסרו ע"י הנתבעת והעד, בהודעותיהם במשטרה, ועדותם בפני, והתרשמתי, כאמור, כי שניהם מנסים למזער את הנזק אשר נגרם לרכב התובע. אציין כי, ממילא, הנזק ברכב התובע הינו קל ביותר, ונזק זה, כפי שכבר ציינתי, יכול היה להגרם גם ממכה קלה יחסית, וחבל שהנתבעת מתכחשת לנזק זה, כאשר ברור שהיא האשמה בתאונה. לא התרשמתי, שהתובע ניסה "להלביש" על המקרה נזק קודם, או כי הוא זוקף לחובתה נזק, שהיא איננה הגורם לו. התובע לא טען, בשום שלב, כי נגרם לפגוש נזק מעבר לאותו כיפוף, כפי שמפורט בחוות דעת השמאי. אילו רצתה הנתבעת לסתור טענתו של התובע, כי הנזק המפורט בחוות דעת השמאי מטעמו, יכול היה להגרם, ואף נגרם, כתוצאה מפגיעתה בו, היה על הנתבעת לפנות אל התובע בבקשה לבדוק את הרכב ע"י שמאי מטעמה, ולהביא בפני ביהמ"ש חוות דעת נגדית, וזאת לא עשתה. 9. לענין הנזק - התובע המציא לבית המשפט קבלה אשר הוצאה ע"י מוסך אדי באסם מזאווי בע"מ, לפיה שילם למוסך זה, בחודש נובמבר 2000, סכומים שונים המסתכמים בסך כולל של 2,250 ₪, וכן מכתב החתום על ידי המוסך לפיו תיקן המוסך את רכב התובע עפ"י דו"ח השמאי אשר צורף לתביעתו, וכי התיקון שולם במסגרת הקבלה הנ"ל. כמו כן צירף התובע, כבר לכתב תביעתו, חשבונית מטעם המוסך על הסכום אשר בחוות דעת השמאי. לאור זאת, אני קובעת, כי התובע, אמנם, תיקן את רכבו ושילם את הסכום האמור. לפיכך, אפסוק לתובע, בגין תיקון רכבו, את הסך האמור בחשבונית, אם כי ללא מע"מ באשר רכב התובע הינו רכב לימוד נהיגה, והתובע רשאי לקזז את המע"מ. אציין כי התובע, בהגינותו, לא תבע, כלל, את המע"מ בגין תיקון הרכב. טענת הנתבעת בנוגע לשכר טירחת השמאי מקובלת עלי. לא ייתכן שבגין תיקון בסך של 970 ₪ ייגבה שכר טירחת שמאי בסך של 450 ₪, שהינו כמחצית עלות התיקון. לפיכך, אפסוק לתובע שכר טירחת שמאי בסך של 250 ₪ (ללא מע"מ) בלבד. התובע לא הוכיח בפני הפסד יום עבודה או את השתכרותו, ולפיכך לא אוכל לפסוק לו פיצוי בגין כך. 10. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 1,025 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4.11.00 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע, ביחד ולחוד, הוצאות המשפט בסך של 250 ₪, מהיום. זכות לבקש רשות ערעור בבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום. פגיעת רכבלימוד נהיגהמשפט תעבורהרכבנזק לרכב