קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי עוזרת בית: 1. זוהי תביעתה של גב' X (להלן- "התובעת"), לתשלום הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים,דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית, ממעבידיה לשעבר בני הזוג X (להלן- "הנתבעים"). 2. בכתב התביעה טענה התובעת, כי עבדה אצל הנתבעים בעבודות ניקיון הבית, החל מחודש 4/1994 ועד לפיטוריה ללא הודעה מוקדמת בחודש 4/2007 סה"כ 13 שנים. לגרסתה:בין השנים 1994-2004 עבדה בהיקף משרה של פעם בשבוע כ-4 שעות בכל פעם, ובין השנים 2005-2007 עבדה פעם בשבועיים כ-4 שעות בכל פעם ושולם לה 120₪ לשבוע. לטענתה בכל תקופת עבודתה לא שולמו לה דמי הבראה וחופשה,לפיכך לטענתה היא זכאית לתמורת הודעה מוקדמת לפיטורים סך של 258 ₪ ,פדיון חופשה שנתית בגין 3 שנות עבודה אחרונות לסך של 1,956 ₪ (16.3 ימים), דמי הבראה בסך 265 ₪ עבור השנתיים האחרונות לעבודתה ופיצויי פיטורים בסך 5,934 ₪ . 3. מנגד טענו הנתבעים כי, התובעת עבדה אצלם עד חודש יולי 2002 ועד בכלל ולא כפי שנטען על ידה.לפיכך, לטענתם,היות והתביעה הוגשה בחלוף למעלה מ-7 שנים מיום הפסקת עבודתה אצלם, כל עילות התביעה התיישנו ומטרתה של התביעה, עשיית עושר ולא במשפט. לגרסתם: בשנה הראשונה לעבודתה עבדה פעם בשבוע ולאחר מכן עבדה פעמיים בשבוע ובשנה האחרונה עבדה פעם בשלושה שבועות ושולם לה 120 ₪ לשבוע. עבודתה בוצעה תמיד בימי שישי ובסה"כ עבדה כ-3.5 שעות בכל פעם . עוד נטען על ידם, כי התובעת לא פוטרה אלא הפסיקה את עבודתה מרצונה החופשי, ולכן היא לא זכאית לחלף הודעה מוקדמת ולפיצויי פיטורים. ובכל מקרה, אין היא זכאית לתשלום כלשהו בשל טענת התיישנות. הכרעה  4. בכתב התביעה טענה התובעת,כי תקופת עבודתה אצל הנתבעים היה מ-4/1994 ועד 4/2007, בסה"כ 13 שנים. ואילו הנתבעים,לא חלקו על מועד התחלת העבודה בשנת 1994,אולם טענו שהתובעת הפסיקה את עבודתה מרצונה החופשי, כבר בחודש יולי 2002 ולא בשנת 2007. ו   5. נקדים ונאמר, כי לאחר ששמענו והתרשמנו, מעדויותיהם של התובעת ואחותה כמו גם עדותו של הנתבע 1, החלטנו לקבל את התביעה,מהטעמים הבאים; 6. בעדותה חזרה התובעת על גרסתה והוסיפה והבהירה כי החלה לעבוד אצל הנתבעים בפסח 1994 ועד פסח 2007. התובעת נשאלה: מה קרה בחודשים או בשבועות שלפני חודש אפריל 2007 (עמ' 4 שורה 11 לפ'), והתובעת העידה: "אבי היה מתקשר אלי ואני הייתי מגיעה אליהם בהתאם להתקשרות,היה חג פסח כמה שזכור לי היה ב-9.3.07 ,הוא התקשר אלי ואמר לי ששרה מאוד חולה,מצאו אצלה סכרת,ואין לו עכשיו מצב לגבי ניקיון ואין לו אפשרות שהוא יצטרך הוא יתקשר אבל המתנה לפסח 100 ₪ אקבל" ש. ומה קרה אחר כך? ת. אני חיכתי לצלצול שלו,עברו שבועיים,התקשרתי אליו כדי לברר מה מצב הגברת כי הייתי ממש משפחה שלהם,רציתי לברר איך היא מרגישה,לא דברתי בכלל על עבודה,הוא אמר לי לא לדאוג והוא יתקשר אלי כשיצטרכו אותי. עוד פעם התקשרתי בחודש מאי ואמרתי שנשאר לי מפתח של הבית שלהם ומה לעשות איתו,הוא אמר לי לבוא ולזרוק את המפתח לתיבת הדואר,..." התובעת הכחישה את הטענה כי סיימה את עבודתה אצל הנתבעים ב-2002, ועל מנת לחזק ולבסס את גרסתה לפיה, גם לאחר שנת 2002 ,המשיכה לעבוד אצל הנתבעים ולמעשה לא נותק הקשר בשנים הללו עם הנתבעים, ציינה התובעת במסגרת עדותה אירועים שונים שקרו במהלך השנים לאחר שנת 2002, (עמ' 6 משורה 15 לפ') . מעבר לכך שעדותה לא נסתרה על ידי הנתבעים, התרשמנו מדבריה של התובעת שנאמרו בכנות, והיא הותירה עלינו רושם מהימן, עדותה הייתה סדורה וגרסתה אף קבלה תמיכה בעדותה של אחותה העדה מטעמה,שאף היא הייתה מהימנה, והותירה רושם כי תארה נכוחה את הדברים כפי שזכרה. 7. לעומת זאת, הנתבע 1 העיד כי בשנת 1994 אשתו -הנתבעת2, דווחה למוסד לביטוח לאומי על העסקת התובעת בביתה. לגרסתו, לאחר שקיבל את כתב התביעה דנן, הוא פנה למוסד לביטוח הלאומי,ובקש לקבל את הדו"ח של התובעת שעבדה אצלם, ונאמר לו כי "אין להם את התיק" (עמ' 12 משורה 19 לפ') . אולם, התובעת הציגה דו"ח שנמסר לה על ידי המוסד לביטוח לאומי הנושא תאריך 18.6.2009 (ראה: ת/1), עם שמות המעסיקים שלה מ- 8/1994 ועד 10/2007. עיון בדו"ח מגלה, כי התובעת לא דווחה על ידי הנתבעים כמי שהועסקה על ידם. והנתבע1, לא נתן כל הסבר להיעדר דווח על העסקת התובעת, למוסד לביטוח לאומי, למרות שטען כי אשתו דיווחה על העסקתה בשנת 1994. יתרה מזאת,אשתו של הנתבע 1, שהיא הנתבעת 2, נכחה באולם ונמנעה מלהעיד. כידוע, אי-הבאת עד שהיה עשוי לשפוך אור על הפרשה הנידונה, מחזקת את משקלה ומהימנותה של גרסת היריב, במיוחד כאשר מדובר בנתבעת שהיא בעלת דין, שיכלה למסור את גרסתה כנגד גרסת התובעת,והיא מצאה לנכון שלא לעשות כן מבלי שניתן הסבר סביר לכך. ניתן להסיק שאילו הייתה הנתבעת 2 מעידה, עדותה הייתה פועלת נגדה ולכן הימנעות זו כשלעצמה פועלת לרעת הנתבעים. 8. בכל הנוגע לנסיבות הפסקת עבודתה,בכתב התביעה עובר לעדותה,דבקה התובעת בגרסה,לפיה, עבודתה הופסקה בחודש 4/2007 לאחר הניקיון לפסח. ואילו הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי התובעת עזבה את עבודתה מרצונה החופשי. בעדותו העלה הנתבע1 שתי גרסאות לניתוק הקשר עם התובעת, בתחילה טען כי התובעת ניתקה את הקשר לאחר שיפוצים שעשו בביתם,ולאחר מכן טען שהקשר נותק עימה לאחר שאשתו חלתה והוא היה עסוק בטיפול באשתו. במסגרת חקירה ראשית, העיד כי לאחר שסיים שיפוץ בביתו בחודש 5/02 , נקתה את הבית, עוזרת אשר נשלחה על ידי אמא של אשתו (חמותו), ולאחר מכן "התובעת עבדה עוד פעם או פעמיים ובזה נגמר הסיפור" (עמ' 11 שורה 17 לפ'). ש. התובעת טוענת שפיטרת אותה? ת. לא נכון. ש. מה נכון? ת. בכנות ובגלוי,נותק הקשר,אשתי באמת חלתה בסכרת באותה תקופה בערך בשנת 2002 לא זוכר במדוייק.והראש שלי היה נתון בסיפור הזה,הקשר נותק וזהו" עדות הנתבע1 מדברת בעד עצמה. הנתבע לא חזר על הטענה שהועלתה בכתב ההגנה, לפיה, התובעת עזבה את העבודה מרצונה, אלא נטען כי "נותק הקשר", אמר הנתבע1 ולא פירש. לאחר מכן, העיד כי הקשר נותק בשל כך שראשו היה טרוד בטיפול באשתו שחלתה בסכרת. כלומר, התובעת לא נקראה להגיע לעבודה,ולמעשה הקשר נותק ביוזמת הנתבעים. בין אם הקשר נותק עם התובעת לאחר השיפוץ , או שנותק הקשר בשל מחלתה של הנתבעת2, כך או כך, עבודתה של התובעת הופסקה ביוזמת הנתבעים ולכן יש בכך משום פיטורים מהעבודה על כל המשתמע מכך. 9. לטענת התובעת בכתב התביעה ובעדותה, בין השנים 1994-2004, עבדה פעם בשבוע 4 שעות שבועיות,ובין השנים 2005-2007, עבדה פעם בשבועיים 4 שעות שבועיות. לעומת זאת, הנתבעים העלו מספר גרסאות סותרות. בכתב ההגנה נטען,כי בשנה הראשונה עבדה התובעת פעם בשבוע,לאחר מכן החלה לעבוד פעמיים בשבוע,ובשנה האחרונה עבדה פעם בשלושה שבועות. בפתח הדיון ב-4.11.10 בקש ב"כ הנתבעים "לתקן טעות הדפסה" בכתב ההגנה אשר הוגש לבית הדין ב-12.10.09, ובקש לרשום שלאחר שנה החלה התובעת לעבוד פעם בשבועיים ולא פעמיים בשבוע כפי שנרשם. בית הדין דחה את הבקשה לאחר ששמע את תגובת ב"כ התובעת לבקשה, וקבע בהחלטתו, כי המדובר בבקשה לשינוי עניין עובדתי אשר מצריך הגשת בקשה מפורטת בצירוף תצהיר כדין. בהמשך הדיון ולאחר ששמענו את עדותו של הנתבע1, הגענו למסקנה שבכל מקרה, אין לקבל את טענת הנתבעים בהקשר זה, שכן עולה מהפרוטוקול כי גרסת הנתבעים בעניין זה עמומה ולא עקבית, שכן במסגרת עדותו טען הנתבע1, כי בשנה האחרונה עבדה התובעת "אולי פעם בחודש" (עמ' 11 שורה 6 לפ'),ולא כפי שנטען בכתב ההגנה, או בבקשה לתיקון בפתח הדיון. ובהמשך נשאל העד: "אתה אומר שאחרי השנה הראשונה היא עבדה פעם בחודש,למה כתוב בכתב ההגנה שהיא עבדה פעם בשבועיים או שלושה שבועות"? והנתבע1 השיב: "אני לא זוכר אני מתנצל". משכך, מתקבלת גרסת התובעת שהייתה סדורה ועקבית וללא סתירות גם לעניין היקף משרתה אצל הנתבעים. 10. אין מחלוקת שהתובעת החלה לעבוד אצל הנתבעים ב-4/1994. כאמור לעיל, מהימנה עלינו גרסת התובעת ואנו מקבלים את טענתה, כי עבודתה אצל הנתבעים הסתיימה ביוזמת הנתבעים ב4/2007,ומבלי שניתנה לה הודעה מוקדמת. לפיכך, אנו קובעים כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים ודמי הודעה.יצויין כי הנתבעים לא חלקו על הסכומים שנתבעו אלא על עצם הזכאות, לפיכך,אנו קובעים שהנתבעים ישלמו לתובעת סך של 5,938 ₪ בגין פיצויי פיטורים ,וסך של 258 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת. 11. מתקבלת טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים כנגד התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, בהתאם להוראות סעיפים 17א ו- 20(ד) לחוק הגנת השכר התשי"ח -1958, הקובע כי, הזכות לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית הדין,תוך שנה מהיום שבו רואים את הפיצויי פיטורים כמולנים. 11. אין מחלוקת שהנתבעים לא שילמו לתובעת דמי חופשה שנתית בגין כל תקופת עבודתה. באשר לטענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבעים, הרי שבכפוף לסעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התובעת זכאית בגדר תקופת ההתיישנות לפדיון חופשה, בגין 3 שנות העבודה שקדמו להגשת התביעה (22.9.09). כלומר, התובעת זכאית לפדיון חופשה, בגין השנה האחרונה לעבודתה בעבור חודשים 9/06 עד 4/07 . על פי חישובים אותם ערכה התובעת,עליהם לא חלקו הנתבעים, היא זכאית ל 5.43 ימי חופשה בעבור השנה האחרונה לעבודתה במכפלת 120 ₪ שכר יומי. לפיכך זכאית התובעת לסך של 652 ₪, בגין פדיון חופשה, נכון למועד סיום העסקתה.  12. אין כל מחלוקת על כך,שהנתבעים לא שילמו לתובעת דמי הבראה,להם הייתה זכאית במהלך כל תקופת עבודתה אצלם. צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה, קובע, כי הזכאות לתשלום דמי הבראה לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד הינה לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת העבודה. הנתבעים לא חלקו על סכום התביעה, אלא על עצם הזכאות. לפיכך, התובעת זכאית לסך של 265 ₪ כפי שתבעה. 13. לסיכום: מכל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים שהנתבעים ביחד או לחוד,ישלמו לתובעת את הסכומים המפורטים להלן: א. פיצוי פיטורים בסך של 5,938 ₪ . ב. דמי הודעה מוקדמת בסך של 258 ₪ . ג. פדיון חופשה בסך של 652 ₪ ד. דמי הבראה בסך של 265₪ 14. הסכומים האמורים ישולמו לתובעת תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.5.2007 ועד מועד התשלום בפועל. 15. כמו כן, הנתבעים ישלמו לתובעת ,יחד ולחוד,הוצאות , בסך של 3000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. 16. לצדדים הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, וזאת תוך 15 יום מקבלתו. פיטורים