המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלה מהו גובה הפיצוי המגיע לתובעים בגין הפרת תנאי הזמנה של חבילת נופש בחו"ל. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי כספי על חופשה בחו''ל: השאלה העומדת להכרעה בתיק זה היא: מהו גובה הפיצוי המגיע לתובעים בגין מחדליה של הנתבעת 1. עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים ואלו הן: התובעים, בני זוג, רכשו מהנתבעת 1 - באמצעות נתבעת 2 - חבילת תיור לעיר פראג שבצ'כיה בעלות של 728$. החבילה כללה כרטיסי טיסה הלוך ושוב ושהייה של 4 ימים בפראג. על מנת לנצל את השהות בפראג ניצול מקסימלי, אמורים היו התובעים לצאת את הארץ בבוקרו של יום 3/12/00 (בשעה 7:10) ולשוב ארצה ביום 6/12/00, בטיסה היוצאת מפראג בסמוך לחצות (23:50). למעשה, היציאה מנתב"ג התאחרה משך 4 שעות כך שהתובעים הגיעו למלון בפראג בסמוך לשעה 15:00. יתר על כן, ביום 6/12/00, בבוקרו של יום, הודיעה הנתבעת 1 לתובעים כי עליהם לעזוב את המלון בו שהו בשעה 9:45 ולהצטרף לטיסה שיועדה, לשעה 13:00, זאת בניגוד לתנאי ההזמנה לפיה אמורים היו התובעים לעזוב את המלון בשעה 20:40. כאמור, אין ולא היתה מחלוקת באשר לעובדות האמורות והנתבעת 1 הודתה באחריות למחדלים האמורים ואף היתה נכונה לפצות התובעים בגין כך. המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלה מהו גובה הפיצוי המגיע לתובעים בגין הפרת תנאי ההזמנה. בכתב תביעתם עתרו התובעים לחייב הנתבעת 1 להשיב להם את עלות החבילה וכן פיצוי בגין אובדן 4 ימי עבודה (5,000 ₪) ובנוסף פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם (5,000 ₪). לטענתם, בגין מחדלי הנתבעת הם איבדו, לשווא, ארבעה ימי עבודה (כל אחד מהתובעים) שעלותם מגעת לכדי 5,000 ₪. לו ידעו מראש - כך התובעים - כי שהייתם בפראג תארך אך יומיים לא היו רוכשים חבילת נופש, כלל ועיקר. מנגד טוענת הנתבעת כי הפיצוי הנכון המגיע לתובעים הוא החזר חלקי מעלות החבילה (35% בלבד) הואיל ולמעשה הם ניצלו חלק ניכר מחבילת התיור. ייאמר מיד כי אני דוחה על הסף את טענת הנתבעת 1 כאילו הנופש נפגע אך באופן חלקי כך שהתובעים זכאים להחזר חלקי של עלות הנופש. מקובלת עלי לחלוטין טענת התובעים כי יתרת ימי הנופש (שניים במספר) שונה בתכלית מהחבילה שהוזמנה על ידם, כך שההנאה מהנופש כולו נפגמה באופן מלא ויסודי. לא יעלה על הדעת שהנתבעת תעשה דין לעצמה ותקצץ במודע כמחצית מאורכו של הנופש תוך התעלמות מההסכם שבין הצדדים. ברי לי, כי התובעים לא היו מתקשרים בהסכם עם הנתבעת אלמלא סברו כי הנופש הינו בן - 4 ימים תחת היומיים שהוא ארך בפועל. מכאן, שהפיצוי החלקי המוצע על ידי הנתבעת אין בו כדי להוות פיצוי נאות בגין מחדליה. מאידך, לא קיבלתי את דרישת התובעים לחייב הנתבעת בגין אובדן 4 ימי עבודה בסכום כולל של 5,000 ₪. לא זו בלבד שהמדובר בנזק עקיף שאינו תוצאה ישירה מהפרתו של ההסכם, אלא שנזק כזה לא הוצג כלל ועיקר. לבד מהצגת אישור על ההכנסה השנתית של כ"א מהתובעים, לא הוכיחו אלה האחרונים אובדן הכנסה ספציפית ובודאי לא בגובה לו הם עותרים. זאת ועוד, עתירת התובעים לפיצוי של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש אינו עומד בשום יחס לנזק הממשי שנגרם להם. הפיצוי בגין עגמת נפש אם בכלל צריך וחייב להיות מידתי לגובה הנזק הממשי. לנוכח האמור והמפורט לעיל ולאחר שבחנתי הנסיבות כולן באתי לכלל מסקנה כי הפיצוי הנכון והראוי בנסיבות העניין הוא החזר מלוא עלות החבילה. הסכום האמור מהווה פיצוי בגין "הקיצוץ" בימי הנופש ובגין עגמת נפש שנגרמה לתובעים עקב הפגיעה הממשית בנופש כולו ובהנאה ממנו. סוף דבר, שאני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים סך של 3,065 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כן תשלם הנתבעת 1 לתובעים הוצאות משפט בסך 500 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. זכות בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. נופשסוכני נסיעות (תביעות)פיצויים