פיצוי על חרדה עקב תקיפה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על חרדה עקב תקיפה: תביעה זו הוגשה בגין אירוע של תקיפה. לטענת התובעים, התובע 1 נפצע מעציץ ופטיש שהביאה עמה הנתבעת אל ביתו וגרמו לו לפגיעות בראש, בפנים ובגוף. עוד לטענתם התובעת 2 נתקפה בהלם וחרדה כאשר ראתה את המכות. בתביעה זו דורשים התובעים פיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע 1 וההלם והחרדה בהם לקתה התובעת 2. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה נגדה שכן היא לא עשתה דבר מעבר להיותה קרבן תקיפה של התובע 1. עוד לטענת הנתבעת, התובע אינו טוען שהיא הכתה או תקפה אותו וגם מסיבה זו יש לדחות את התביעה נגדה. מהעדויות עולה כי לתקיפה אשר בגינה הוגשה התביעה קדם אירוע אחר אשר בו היו מעורבים התובע 1 ואחיה של הנתבעת. באותו מקרה כעס התובע 1 על אחיה של הנתבעת, X, אשר ירה, לטענתו, קפצונים לאוזנה של אחותו, וכפי שהוא העיד: "ת. אמרתי לו שיפסיק והוא לא הפסיק, אני רדפתי אחריו. תפסתי אותו ושאלתי אותו למה הוא עשה את זה הוא לא ענה לי ונתתי לו מכה בראש. ש. איך נתת לו מכה בראש ת. תפסתי לו את הראש ונתתי לו מכה עם הראש במדרכה. הוא התחיל לבכות ואני ואחותי ירדנו לבית, ראיתי שהוא התחיל לבכות והלך..." ביחס לאירוע נשוא התביעה העיד התובע 1 כי: "...אחרי חצי שעה דפקו לנו בדלת ואחותי פתחה היא אמרה לי שמחפשים אותי, כאשר יצאתי ראיתי את הילד ועוד שתי בנות גדולות הן שאלו אותי למה הרבצתי לו והתחילו לתת לי מכות. ש. מי נתן לך מכות ת. שתי הבנות" עוד הוא העיד ששתי הבנות: "נתנו לי סתירות בפנים" אביהם של התובעים העיד כי: "...כאשר אני נכנסתי לבית זה היה כמו סרט אימה, כל המטבח מרוסק לחתיכות, הכל היה שבור, צלחות על הרצפה והיא הייתה מגואלת בדם, אני קיבלתי את השוק של החיים שלי, חשבתי שנכנסו מחבלים..." הנתבעת העידה כי כאשר חזרה הביתה שמעה כי התובע 1 פגע באחיה, והיא הלכה אל התובע עם אחיה ואחותה על מנת לדבר עם הוריו. הנתבעת העידה כי: "אני הלכתי אל התובעים הביתה ולא היה לי שום דבר בידיים, לא הייתה לי כוונה ללכת מכות או לריב, אלא רציתי שהתובע יבקש סליחה ויתחייב לא לפגוע באחי." ובהמשך: "ת. רציתי ללכת אבל התובע תוך כדי קללות יצא לכוון אחי אמרתי לו שירגע ואז הוא התחיל לעשות לי תנועות בידיים ואז הלכנו מכות אני והתובע, אחי התחיל לצעוק ואז אחותי שחכתה בחוץ עלתה גם היא ואז התחילו להפריד ביני ובין התובע. לי ירד דם מהאף." הנתבעת העידה כי אחיה נבהל ולקח צלחות שהיו במקום והחל לזרוק אותן על התובע ואחת הצלחות האלה פגעה בתובע וגרמה לפציעה בראשו. הנתבעת הוסיפה כי: "אם הייתי יודעת שיקרה דבר כזה, לא הייתי הולכת לשם. אני הייתי בהריון בחודש חמישי." כמו כן הוסיפה הנתבעת כי: "ברגע שהלכנו הביתה אני לא יכולתי ללכת, אחותי הזמינה מונית ונסענו לשערי צדק לבית חולים ושם אמרו שיש לי התכווצויות ואשפזו אותי ועכשיו יש בעיות לתינוקת ואני לא יודעת אם זה בגלל המכות." התובע העיד כי הוא קיבל מכה מפטיש, אך לא ראה מי נתן לו את המכה. בגין התקיפה נפתחו במשטרה שני תיקים נגד התובע 1 ונגד הנתבעת ושני התיקים נסגרו. בהסכמת הצדדים הוזמנו תיקי המשטרה לביהמ"ש והוחלט כי עם קבלת תיקי המשטרה ינתן פסה"ד. לצערי הגיעו תיקי המשטרה לביהמ"ש רק ביום 23.1.03 ולכן התעכב מתן פסה"ד. 10.   בהודעתו במשטרה מסר התובע כי אחיה של הנתבעת הוא שזרק עליו את הצנצנות שפגעו בראשו והוא גם זה שפגע בו עם הפטיש והלכם בו בלסת ובגב. הנתבעת נחקרה אף היא במשטרה. בהודעתה היא מסרה כי לאחר שהתובעת 2 פתחה את הדלת, הגיע התובע 1 ודחף אותה החוצה, וכי תוך כדי דחיפות התובע שלח אליה ידיים, היא נתנה לו סתירה וכך התפתחה הקטטה. לאחר ששמעתי את עדויות שני הצדדים ועיינתי בהודעות שנמסרו על ידם במשטרה, אני קובעת כי בין התובע 1 והנתבעת אכן התפתחה קטטה, אך לא הנתבעת היא זו אשר פצעה את התובע וגרמה לו לנזקי הגוף, כפי שעולה מעדותו ומהודעתו במשטרה, ודי בכך כדי לדחות את התביעה נגד הנתבעת. אוסיף כי גם אם יש להטיל על הנתבעת אשם בשל התנהגותו והשתתפותה בקטטה, התנהגותו של התובע היא שהביאה לידי האשם של הנתבעת ובנסיבות המקרה מצאתי כי יש לפטור את הנתבעת מחבותה לפצות את התובע עפ"י סעיף 65 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הקובע כי: "נתבע שגרם לנזק באשמו, אלא שהתנהגותו של התובע היא שהביאה לידי האשם, רשאי בית המשפט לפטור אותו מחבותו לפצות את התובע או להקטין את הפיצויים ככל שבית המשפט יראה לצודק." על טיבה של התנהגות התובע, המצדיקה שלילת או הקטנת הפיצוי, עמד השופט ברנזון בע"א 668/71 בנימין מורגנשטרן נ' ברוך דימנשטיין ואח' פ"ד כו (2) 841 ,844: "זוהי התנהגות קנטרנית, העשויה לעורר אצל אדם רגיל את התגובה שהיתה במקרה הנדון, והיא אינה עוברת בנסיבות המקרה את גבול הסבירות והנחיצות." מהעדויות עולה כי המריבה כולה, כולל הקטטה שהתפתחה בבית התובעים החלה מהתנהגותו של התובע הן כאשר דפק את ראשו של X בקיר והן כאשר דחף את הנתבעת ואת X על מנת שיצאו מביתו. בחקירה במשטרה נשאל התובע מי התחיל את כל המריבה והוא השיב: "אני התחלתי עם האלימות אבל הוא התחיל עם הקפצונים" 14.   אל השיקולים אשר יש לקחת בחשבון בעת הפעלת סעיף 65 לפק' הנזיקין התייחס כב' השופט ח. כהן בע"א 667/77 מרים דדון, ו-2 אח' נ' עזר אטיאס ואח' פ"ד לב(2), 169. באותו פסק דין נדון מקרה תקיפה של שוטר, וביחס אליו כותב כב' השופט חיים כהן בעמ' 173-174: "בנסיבות אשר כאלה הסמכות בידי בית-המשפט לפטור את המשיב מחבותו לפצות את המערערת, או להקטין את הפיצויים, "ככל שבית-המשפט יראה לצודק". שאלתי את עצמי אם לא ניתן לקיים פסיקתו של השופט המלומד ולדחות את תביעת המערערת, בדרך הפטור מן החבות לפצותה, והוא בשל התנהגותה הרעה שהביאה לידי אשמו של המשיב ; אך הגעתי לידי מסקנה ברורה שלא יהא זה צודק לעשות כן. אם כי מצד אחד עומדת לפנינו אשה שהשופט המלומד כינה אותה "עצבנית ותוקפנית מאוד", ושכל הסימנים מעידים עליה שאין מעצוריה וכוח ריסונה העצמי מפותחים די הצורך, הרי מן הצד השני עומד איש הרשות, שומר החוק והסדר ומבצעם, אשר במקום הקלפי ביום הבחירות נודעת לו חשיבות יתירה ועמדה מיוחדת כמגלם אותה הממלכתיות אשר הבחירות לכנסת באות לסמל ; ואם בכל ימות השנה נדרשים אנשי המשטרה והממונים על הסדר הציבורי לשמש בהתנהגותם אות ומופת לכל קהל האזרחים, ביום הבחירות לכנסת לא כל שכן. לא יהא זה צודק לפטור איש המשטרה מחבותו בשל תוצאות התנהגותו הבלתי-חוקית והבלתי סבירה, אך באשר אזרחית תוקפנית ועצבנית ובלתי-מנומסת הצליחה להקניטו ולהרגיזו; מן המפורסמות והחיוניות היא שאנשי המשטרה חייבים לשמור על קור רוחם ונימוסיהם הטובים אף מול פני התפרצויות של פראי-אדם." להבדיל מהמקרה שנדון בע"א 667/77 הנ"ל במקרה הנדון אין מדובר בנתבעת אשר יש להחיל עליה סטנדרטים חמורים כפי שהחיל כב' השופט חיים כהן על הנתבע באותו תיק ולכן הגעתי למסקנה שדין התביעה נגדה להדחות. למעלה מהדרוש אוסיף כי תביעת התובעת 2 הוגשה בגין חרדה שנגרמה לה עקב תקיפת אחיה. הפסיקה הכירה בזכותו של קרוב משפחה לקבל פיצוי בגין נזק נפשי שנגרם לו בעקבות פציעה של בן משפחה, אולם הגבילה את הזכות לפיצוי רק למקרים אשר בהם נגרם נגרם נזק נפשי ממשי. כך נפסק ברע"א 444/87 אלסוחה נגד עזבון דוד דהן ואח' פ"ד מד(3), 397 עמ' 437-438 שם כותב כב' הנשיא שמגר: "מבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה לי כי ישנם טעמים כבדי משקל לצמצום הנזקים בני הפיצוי לתגובות נפשיות מהותיות (במובחן מתגובות אנושיות שליליות אשר מי שחש אותן מסוגל להתמודד ולהתגבר עליהן בכוחות עצמו), למשל, מחלת נפש כפשוטה (פסיכוזיס) ומקרים ברורים וקשים ואף משמעותיים מבחינת מישכם, של פגיעות נפשיות רציניות (נוירוזוס), גם אם אינן עולות כדי מחלת נפש. שאלה זו תחזור בוודאי ותתברר בבתי המשפט מעניין לעניין, בשים לב לנסיבותיו ולעדויות מומחים רפואיים אשר יובאו לעניין זה. אולם, ברור כי מקרים שאינם בגדר פסיכוזיס מוכרת יכולים לשמש יסוד לתביעה רק במקרים ברורים וקשים." מהעדויות עולה כי התובעת 2 אכן סבלה מחרדה, אולם מדובר בחרדה קלה וחולפת אשר אינה עומדת בקריטריונים אשר נקבעו ברע"א 444/87 הנ"ל. בנוסף לנימוקים אשר הביאו אותי לדחות את תביעת התובע 1, הרי את תביעת התובעת 2 יש לדחות גם מאחר והיא אינה עומדת בקריטריונים המקנים לה עילת תביעה. התוצאה היא כי אני דוחה את התביעה. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.משפט פליליאלימותפיצוייםחרדהתקיפה