פציעה במהלך הופעה ממחסום ברזל - נזקי גוף

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה במהלך הופעה - תביעת פיצויים: [בפתח הדברים מתנצל אני בפני הצדדים על העיכוב בהוצאת פס"ד זה]. 1. התביעה תביעה לפיצוי בסך 8,000.- ש"ח, בעקבות פציעת התובעת ב29/06/97- באירוע מאירועי חגיגות ה3000- לירושלים. במהלך הופעה שנערכה בשטח "גן הקיפוד" נפגעה הנתבעת לדבריה ממחסום ברזל, אשר ננעץ ברגלה על ידי אחד המאבטחים, עובדי הנתבעת 1, אשר אבטחו את האירוע. האירוע נערך בחסות עירית ירושלים - הנתבעת 2, ואובטח על ידי נתבעת 1 (להלן: "מת"ן"). כתוצאה מן הפגיעה סבלה התובעת כאבים קשים ונזקקה לטיפולים רפואיים (כולל ניתוח עקירת ציפורן), היא נאלצה "לבלות" את התקופה אשר קדמה לגיוסה לצה"ל בצליעה ובטיפולים רפואיים במקום בטיולים כשאר חבריה ועד היום לא חזר מצב רגלה לקדמותו. 2. טענות הנתבעות הנתבעת 1: עירית ירושלים, טוענת בכתב הגנה ארוך ומפורט (למעלה מהדרוש ומקובל בערכאה זו !) כי יש למחוק את התביעה נגדה בהעדר יריבות והעדר עילת תביעה. הנתבעת 2 (מת"ן) : מודה בכתב הגנתה כי סיפקה מאבטחים לאירוע הנדון, אך מכחישה כי מאבטח מטעמה פגע בתובעת במהלך האירוע. היא מדגישה את העובדה כי התובעת הגיעה למד"א לצורך קבלת טיפול רק 4 שעות לאחר תום ההופעה ומבקשת ללמוד מכך כי היא לא נפגעה כלל באירוע, אלא במקום אחר. מת"ן ממשיכה וטוענת כי באותו אירוע נכחו כוחות משטרה רבים, סדרנים וכוחות אבטחה שונים, אשר כל אחד מהם יכול היה לגרום לפגיעה. 3. דיון (א) התובעת תיארה בעדותה את אופן פציעתה - כתוצאה מ"דחיקת" ההמון החוגג בין "גדרות הבטיחות". לשאלת בית המשפט כיצד יודעת התובעת מי אחראי לפציעתה, השיבה כי אחד המאבטחים פגע בה והיא יודעת זאת, מאחר והמאבטחים היו לבושים במדים של חברת שמירה. (ב) הסיבה בגללה לא פנתה ישירות למד"א היתה תקוותה שהכאב יחלוף מאליו, אולם משנוכחה לדעת כי הכאבים אך מתגברים, פנתה עוד באותו לילה לקבלת טיפול. 0ג) כאמור אין מחלוקת כי מת"ן סיפקה שירותי אבטחה לאירוע ולפיכך - כפי שאישר נציגה בעת הדיון - בהחלט קיימת אפשרות שמי משומריו הוא שפגע בתובעת. אלא, לטענת נציג מת"ן לא היו אנשיו אנשי האבטחה היחידים באירוע. נכחו שם אנשי משטרה, סדרנים ואולי אף שומרים מחברות אחרות. הוא קבל על כך שהתביעה הוגשה קרוב ל3- שנים לאחר האירוע ולאחר חלוף משך זמן כה רב אין עוד לאל ידיו לאתר את השומרים אשר הועסקו ולבחון כדבעי את אשר התרחש. (ד) שאלה זו אכן הטרידה את בית המשפט; מדוע השתהתה התובעת תקופה ארוכה בטרם הגישה תביעתה ולא טיפלה בעניין סמוך לאירוע. אלא, שהתשובה לכך ניתנת עת הציגה התובעת "סט" של מכתבים, הכולל תכתובת ארוכה בין עוה"ד של התובעת לבין חברת הביטוח של מת"ן - המלמדים על פניות חוזרות ונשנות של ב"כ התובעת אל "הפניקס הישראלי" - חברת הביטוח של מת"ן (להלן: "הפניקס"), בדרישה לפיצוי. תגובות הפניקס חזרו על עצמן בתשובות חסרות תוכן של "לך ושוב", "הטענה נבדקת". יודגש כי במהלך ההתכתבות לא הושמעה טענה מצד הפניקס, בדבר נוכחות מאבטחים נוספים וכו'. לא הוכחשה טענת התובעת לפיה עובדי מת"ן הם שאיבטחו את המקום. מעיון בתכתובת בין ב"כ התובעת לחברת מת"ן עולה, כי לאחר הפניה הרביעית (!) אל חברת הפניקס, התייאשה עוה"ד מטעם התובעת ופרשה מייצוגה. התובעת, אשר זמן רב חלף ממועד פציעתה והיא לא זכתה לפיצוי אלא אך לכאבים ולמורת רוח פנתה באופן עצמאי לבית המשפט לתביעות קטנות. מצב דברים זה "מוציא את הרוח" ממפרשי קובלנת ב"כ מת"ן. (ה) טענת מת"ן כי באותו אירוע נוכחו מאבטחים ממקורות שונים לא נתמכה בכל ראיה והושארה בגדר אמירה סתמית מפי נציג מת"ן, אשר לא יכול היה למקד ולציין מי עוד, מלבד עובדי מת"ן נמצא במקום. לפיכך, משאין מחלוקת כי מת"ן סיפקה שומרים ומאבטחים לאירוע ובהעדר כל ראיות המצביעות על המצאות שומרים אחרים באותו אירוע - ניתן להסיק, במידת הסבירות הנדרשת במשפטים אזרחיים, כי היה זה שומר מאנשי מת"ן אשר פגע ברגלה של התובעת. (ה) מכאן - שמת"ן אחראית לפיצוי התובעת בגין נזקיה, תוצאת אותה פציעה. (ו) אשר לעיריה - אכן לא הוכח כי לזו אחריות כלשהי למה שהתרחש באותו אירוע. לכל היותר (ואף זאת לא הוכח) נתנה העיריה חסותה לאירוע אך בכך, כשלעצמו, עדיין לא די להטלת אחריות למעשה נזיקין שאירע במהלך האירוע. 4. מכאן לנזקים: לטענת התובעת נזקקה לטיפולים במשך כשנה לאחר האירוע וסבלה כל העת מכאבים עזים. את פרק הזמן שבין סיום לימודיה לגיוסה נאלצה לבלות בטיפולים וב"צליעה" במקום לבלות בטיולים והנאות כמקובל על צעירים בתקופת ביניים זו. היא אף הוציאה הוצאות שונות לצורך הטיפול הרפואי. התובעת הציגה מסמכים שונים המעידים על ביצוע "כריתת ציפרון" וטיפולים נוספים; קבלות על הוצאות בסך כ475.- ש"ח ואף תצלומים של רגלה הפגועה ותארה בפני את סבלותיה במהלך השנה שלאחר הפגיעה ועד להחלמה. לאחר ששקלתי כל אלו אני קובע את נזקי התובעת, תוצאת פציעתה, כדלקמן: הוצאות רפואיות (שהוכחו בקבלות) 475.- ש"ח. נזק לא ממוני 5,000.- ש"ח. 5. סוף דבר: (א) אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת 5,475.- ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מ23/03/2000- וכן הוצאות משפט (אגרה וביטול זמן) בסך כולל 500.- ש"ח. (ב) התביעה נגד נתבעת 2 נדחית - בלא חיוב בהוצאות. ברזלמחסוםנזקי גוף