לטענת התובעת, מונית עצרה באמצע הכביש לפתע ונפתחה הדלת הימנית של המונית על מנת שנוסעת תרד מהמונית, ואז אופנוע עקף ונכנס בדלת ונפל על רכב התובעת וגרם לו לנזקים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פתיחת דלת רכב - פגיעה ברוכב אופנוע: בפני תביעה בגין נזקי תאונת דרכים שארעה ביום 30/12/99 ברחוב שינקין בתל אביב (להלן: "התאונה")? התובעת טענה, כי רכבה מסוג פולקסווגן פולו מס' 73-922-18 (להלן: "רכב התובעת") חנה ברח' שינקין 38 בתל אביב. לטענת התובעת, מונית מס' 42-308-25 (להלן: "המונית"), הנהוגה ע"י הנתבע 1 עצרה באמצע הכביש לפתע ונפתחה הדלת הימנית של המונית על מנת שנוסעת תרד מהמונית, ואז אופנוע מס' 12-160-01 (להלן: "האופנוע") נהוג ע"י הנתבע 3 עקף את רכב הנתבע 1 מימין, נכנס בדלת ונפל על רכב התובעת וגרם לו לנזקים. 3. הסכום הנתבע הוא בסך 2,776 ₪. נזק: 1,905 ₪. ירידת ערך: 335 ₪. ריבית והצמדה 36 ₪ הפסד זמן, שכ"ט, עוגמת נפש: 500 ₪. שאלת האחריות: הנתבעים 1 ו-3 טוענים כל אחד, כי האשמה אינה מוטלת עליהם אלא כל אחד מטיל את האשמה על השני. הנתבע 1 תמך למעשה בגרסת התובעת וטען כי האשמה היא על הנתבע 3. הנתבע 1 טען כי מאחר ולאורך רח' שינקין חנו כלי רכב מצד ימין, הוא נצמד ככל שניתן לצד ימין על מנת שהנוסעת שנסעה במונית תוכל לרדת מהמונית. הנתבע העיד כי כאשר נפתחה הדלת, הגיע האופנוע מצד ימין של הכביש ונכנס בדלת המונית. הנתבע 3 טען, כי המונית עמדה קרוב לצד שמאל של הכביש ואילו הוא רכב על האופונע במהירות אפסית לפני עצירה מוחלטת, ואז נפתחה באופן פתאומי דלת המונית והאופנוע הועף לכוון מכונית התובעת. הנתבע 3 טען כי נזקי התובעת מופרזים ביותר. לא הוכח כי הנזקים נגרמו מהתאונה וכן התובעת לא הקטינה את נזקיה. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה לפיה האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 3 בשעור 80% ועל הנתבע 1 בשעור 20% מהנימוקים כדלקמן: עדות הנתבע 1 עדיפה בעיני מעדות הנתבע 3 מבחינת אמינותה והגיונה. הן התובעת והן הנתבע 1 העידו כי המונית הנהוגה בידי הנתבע 1 עצרה סמוך לצד ימין של הכביש ולא סמוך לצד שמאל כפי שציין הנתבע 3. אמינה בעיני גרסת התובעת והנתבעים 1 ו-2 ולפיה הקטנוע, אשר היה נהוג בידי הנתבע 3 עקף את המונית מימין, נכנס בדלת המונית ונפל על רכב התובעת. גרסה זו צוינה למעשה ע"י התובעת בסע' 3 לכתב התביעה, ולמעשה גירסת התובעת היא גירסה שאיננה אינטרסנטית כלל, שכן אין נפקות מבחינתה לשאלה מי מהנתבעים ישא באחריות ובנזק, ובלבד שמי מהנתבעים שיקבע ע"י ביהמ"ש יפצה אותה בגין התאונה. ב. תמונות הנזק תומכות אף הן בגרסת התובעת והנתבעים 1-2 וטענת הנתבע 3 לפיה: "אני טוען שהנזק לא נבע מהתאונה שלי" (עמ' 5 שורה 22 מהפרוטוקול) אין לה על מה לסמוך ולא הוכחה, ולו לכאורה. ג. על יסוד כל הראיות שהונחו בפני שוכנעתי כי הנתבע 3 הוא האשם העיקרי והאחראי לנזקי התובעת, שכן עבר על תקנות 47 (א) ו-60, 61 לתקנות התעבורה ולא נהג כפי שהיה מצופה מנהג זהיר. יחד עם זאת, גם לנתבע 1 יש אחריות מסוימת בקרות התאונה, שכן גם אם עצר את המונית סמוך למכוניות שחנו בצד ימין של הכביש, הרי שהיה עליו לעצור סמוך למדרכה ובאופן זה לאפשר עצירה בטוחה. הנתבע 1 טען כי מכוניות חונות לא איפשרו לו לחנות סמוך למדרכה וגם אם טענה זו נכונה, היה מצופה ממנו להמשיך בנסיעה עד אשר יוכל לעצור באופן בטוח, גם אם צעד שכזה היה פחות נוח לנוסעת. אשר על כן, אני מעריכה את חלקו בתאונה בשעור של 20%. גובה הנזק: א. התובעת צרפה חוו"ד שמאי ולפיה הנזק הוא בסך 1,904.76 ₪ כולל מע"מ וצורפה חשבונית המעידה על תשלום בפועל. ב. ירידת ערך בסך 335 ₪: דו"ח השמאי כלל רכיב זה ואני מקבלת את התביעה בגין רכיב זה. הפסד זמן, טרחה ועוגמת נפש, סך 500 ₪. התובעת לא הוכיחה כי נגרמו לה הוצאות בסכום זה והיא זכאית להוצאות משפט כפי שיפורט בהמשך. ד. סכום הנזק שהוכח הוא בסך 2,230 ₪. 80% מסכום החוב 1,784 ₪ יחול על הנתבע 3. 20% מסכום החוב בסך 446 ₪ יחול על הנתבעים 2-1. 10.לסיכום: הנתבעים 1-2 ישלמו ביחד ולחוד לתובעת סך 446 ₪ נושאי הפרשי הצמדה וריבית מיום 17/2/2000 (מועד החשבונית) ועד לתשלום בפועל. הנתבע 3 ישלם לתובעת סך 1,784 ₪ נושאי הפרשי הצמדה וריבית מיום 17/2/2000 ועד לתשלום בפועל. מאחר והנתבעים 1-2 חויבו בהוצאות משפט בעת הדיון שהתקיים ביום 6/11/2001 לא מצאתי לנכון לחייבם בהוצאות משפט נוספות. הנתבע 3 ישא בהוצאות התובעת בסך 300 ₪. רכבדלת רכבאופנועפתיחת דלת רכבנזק לרכב