נטען, כי התובעת לא עבדה אלא התנדבה בעמותה, ללא שעות קבועות וללא התחייבות לתשלום שכר. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שכר מתנדב בעמותה: 1. התובעת הגישה תביעה זו לתשלום שכר עבודתה אצל הנתבע ב"בית נופית" שהוא מתקן חלופת מעצר לנוער. לטענתה, הנתבע הוא מפעיל ומנהל המקום. התביעה מתייחסת לשכר עבודה בחודשים פברואר ועד מאי 2003 בסך כולל של 9,450 ₪ ופדיון חופשה שנתית עבור 3.2 ימים בסך של 656 ₪. לטענת התובעת, יש להפחית מהסכומים האמורים סך של 1,500 ₪ ששילם הנתבע לתובעת. 2. ביום 2.11.03 התייצב הנתבע לדיון וטען כי בית נופית מופעל באמצעות עמותה שהוא אינו מנהלה ואין בסמכותו להתחייב בשמה. עוד טען, כי התובעת לא עבדה אלא התנדבה , ללא שעות קבועות וללא התחייבות לתשלום שכר וכי נתן לתובעת שיק אישי שלו בסך 1,500 ₪ בתור מחווה מאחר והתובעת טענה כי מצבה הכלכלי קשה. לאור טענות הנתבע, צירפתי את העמותה ששמה "נופית פרוייקטים בקהילה" כנתבעת נוספת. 3. ביום 7.12.03 הוגש לתיק בית הדין כתב הגנה מטעם שני הנתבעים. בכתב ההגנה צויין כי הנתבע 1 הינו מנהלה של הנתבעת ומועסק על ידה בתפקיד זה מאז הקמתה וייסודה של העמותה. 4. השאלות הצריכות הכרעה הינן: האם התחייב הנתבע כלפי התובעת כי תועסק בבית נופית תמורת סך של 3,500 ש"ח לחודש, ובשעות מוגדרות, האם בהמשך אכן הבטיח ששכרה ישולם והאם הסך של 1,500 ש"ח ששילם לה היה על חשבון שכר עבודתה או מחווה אנושית מחמת מצבה הכלכלי הקשה. עוד יש להכריע במחלוקת שהתעוררה בין הצדדים האם התובעת היתה זו שהפסיקה עבודתה מאחר ושכרה לא שולם, כטענתה, או שהנתבע, או מי מטעמו, הורה לתובעת להפסיק פעילותה , ומאיזו סיבה. 5. מקובלת עליי גירסת הנתבע כי ביקש להעסיק את התובעת בבית נופית תוך כוונה כי עלות העסקתה תמומן ע"י משרד העבודה והרווחה. עם זאת, מקובלת עליי גרסת התובעת כי הנתבע התחייב כלפי התובעת כי תקבל שכר של 3,500 ש"ח ועל יסוד התחייבותו התחילה לעבוד. התובעת התחילה לעבוד כמתנדבת מספר שעות מצומצם ואולם, על יסוד ההסכמה עם הנתבע החלה לעבוד בהיקף של כ- 20 שעות בשבוע וזאת החל מ - 16.2.03. בעיני התובעת לא היתה משמעות לשאלה באיזה אופן תקבל שכרה - אם במישרין ממשרד העבודה או בדרך אחרת בעקבות הזרמת כספים לעמותה ממשרד העבודה. 6. מעדויות הצדדים התרשמתי כי התובעת אכן עבדה במקום בשעות עבודה מוגדרות ומסודרות. לא סביר כי התובעת תגדיל באופן משמעותי את שעות עבודתה כמתנדבת, משעתיים בשבוע ל- כ- 20 שעות בשבוע ללא קבלת תמורה. העובדה כי התובעת הגדילה באופן כה משמעותי את שעות עבודתה תומכת בגרסתה כי היתה התחייבות מצד הנתבע כי תקבל עבורן שכר וזאת במיוחד לנוכח העובדה שגם הנתבע והעדה מטעמו אישרו כי מבחינתם מקום עבודתה של התובעת מובטח לה. זאת ועוד, אם אכן עבדה התובעת בהתנדבות, כגירסת הנתבע, מה היה לנתבע לבקש מהתובעת להפסיק פעילותה במקום, וכלשונו : "מי שאמר לה להפסיק את העבודה מיידית זה גם אני וגם איילת מאחר ולא סיימה את הלימודים ולא חתמה על חוזה". עובדה נוספת התומכת בגרסתה של התובעת כי עבדה ולא התנדבה היא דווקא טענת הנתבע כי התובעת היתה במצב כלכלי דחוק. האם במצב כזה תגדיל התובעת את שעות התנדבותה להיקף של חצי משרה ולא תחפש לעצמה מקור פרנסה? 7. עדויות הנתבע והעדה מטעמו בנוגע לתקן שהובטח למשרתה של התובעת סתרו זו את זו. לפי גרסת הנתבע, אושר התקן לתובעת. הדבר נאמר עוד בישיבת בית הדין מיום 2.11.03. הנתבע טען כי העכבה היחידה להעסקתה של התובעת היתה העובדה שהתובעת טרם השלימה לימודיה כעובדת סוציאלית וטרם חתמה על החוזה. גם בעדותו טען הנתבע כי משרד העבודה והרווחה הודיעו לו שהם מאשרים את התקן (עמ' 6 לפרוט'). מגירסה זו חזר בו הנתבע בכתב ההגנה בו נאמר כי בעקבות פנייתו למשרד העבודה והרווחה בקשתו נענתה באופן חלקי בכך שהסיוע הכספי יינתן אך ורק לאחר אישור התקן. גב' איילת זהבי העידה כי למעשה לא היה תקן של מטפלת בנופית. לדבריה: "כשראיתי שהחוזה לא קורה ואין שום תקן של מטפלת בנופית ישבנו מיטל ואני ודיברנו וחד משמעית אמרתי לה שלא תבוא יותר, זה גם ממני…אמרתי לה להפסיק לבוא ולא זכור לי בדיוק מה היה אופי השיחה, זה מה שקרה…" 8. סתירה נוספת בגרסת הנתבע מתגלית למקרא כתב ההגנה על פיו הפסקת עבודתה של התובעת היתה לאחר העלאת דרישת תשלום מצידה. לעומת זאת, הגב' זהבי העידה כי התובעת התבקשה להפסיק להופיע ל"עבודת ההתנדבות" לאחר שהסתבר כי אין תקן, ולא מחמת דרישתה לקבל את שכרה. 9. אם מאושר היה תקן, כפי שטוען הנתבע, מן הסתם נמצא היה עובד סוציאלי אחר אשר יאייש תקן זה ואולם מעדויות הנתבע מסתבר כי אין כיום עובד אשר עובד דרך משרד העבודה והרווחה. הצהרותיו הסותרות של הנתבע בכל הנוגע לתפקידו אצל הנתבעת אף הן אינן מוסיפות משקל למהימנות גרסתו. 10. התובעת צירפה לתביעתה פניות כתובות אל הנתבע ובהן דרישה לתשלום שכרה. הפנייה הראשונה שצורפה הינה מיום 23.6.03. לאחר פנייה זו משלם הנתבע לתובעת סך של 1,500 ש"ח בשיק הנושא את שמו. מקובלת עליי גרסת התובעת כי שיק זה היה תשלום על חשבון השכר המגיע לה כפי שעולה גם ממכתבה הנוסף לנתבע מיום 26.8.03 ובו דרישה לתשלום יתרת השכר, לאחר קיזוז הסך של 1,500 ש"ח. 11. לאור כל האמור, מקובלת עליי גרסת התובעת הן באשר להבטחה שקיבלה מהנתבע לתשלום שכר עבור עבודתה בסך של 3,500 ש"ח לחודש בהיקף משרה כפי שסוכם וכפי שעבדה התובעת והן באשר לנסיבות הפסקת עבודתה מחמת אי קבלת שכר מהנתבע. העובדה כי הנתבע שילם לתובעת חלק מן השכר באופן אישי מעידה על כך כי הוא זה שחב בתשלום שכרה. 12. מאחר וקיבלתי טענת התובעת כי הנתבע התחייב להעסיקה תמורת סך של 3,500 ש"ח ואף הנתבע עצמו טען כי אינו מוסמך להתחייב בשם העמותה - הנתבעת 2, ולאור העובדה כי לתובעת שולם על חשבון שכרה בשיק אישי של הנתבע, אין מקום לחייב את הנתבעת 2 בתשלום שכרה של התובעת והתביעה כנגדה נדחית. 13. אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. שכר עבודה לחודש 2.03 בסך של 1,750 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.03 ועד התשלום המלא בפועל. ב. שכר עבודה לחודש 3.03 בסך של 3,500 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.4.03 ועד התשלום המלא בפועל. ג. שכר עבודה לחודש 4.03 בסך של 3,500 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.5.03 ועד התשלום המלא בפועל. ד. שכר עבודה לחודש 5.03 בסך של 700 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.6.03 ועד התשלום המלא בפועל. ה. פדיון חופשה כנתבע בסך של 656 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.6.03 ועד התשלום המלא בפועל. מהתשלומים כאמור יש להפחית סך של 1,500 ש"ח ששולם לתובעת ביום 4.8.03. כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ש"ח + מע"מ כחוק. 13. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין. התנדבותעמותות