האם תאונה בזמן פריקה והעמסה של מטען ברכב נחשבת "תאונת דרכים" ? תיקון (מס' 8) לחוק, (תחילתו 30.9.90), קבע כי טעינת מטען על הרכב או פריקתו, כשהרכב עומד, אינם שימוש ברכב. ##(1) העמסה ופריקה של נגרר:## בת"א (שלום-עכו) 3145/85, עאסלה נ. "קרנית" ואח', נפסק כי העמסה ופריקה של נגרר לקראת נגררותו הן בגדר שימוש ברכב. אם אין מגע פיזי, רק השלב האחרון של ההרמה ולא הרמות קודמות. החלטה זו נתקבלה לפני תיקון מס' 8 לחוק. ##(2) פריקה באמצעות קומפרסור:## בת"א (שלום-ת"א) 6012/88, הלוי נ. "רותם" חברה לביטוח, תוך כדי פריקת מלט בתפזורת ממיכלית לתוך סילו דרך צינורות, קרס הסילו ופגע בתובע שעמד מחוץ למשאית. פעולת הפריקה בוצעה באמצעות קומפרסור שהונע על-ידי מנוע המיכלית. נפסק: הפעולה המשולבת של הקומפרסור והמנוע הופכים את הסילו והמיכלית למערכת אחת שכל אחד מחוליותיה ממלא תפקיד במהלך הפריקה. לפיכך כל תאונה הקורית בעיצומו של תהליך זה הינה תאונת דרכים. ההחלטה ניתנה לפני התיקון מס' 8 לחוק. ##(3) יש להתייחס רק לשלב האחרון של ההרמה כתאונת דרכים:## בת"א (שלום-ת"א) 38194/88, הסן נ. "מנורה" חברה לביטוח, פגיעה הקורית בעת פעולת הרמה של מטען כדי להעמיסו על משאית שעמדה בסמיכות הינה תאונת דרכים אף אם אין מדובר במהלך ההינף של המטען כדי להעמיסו. ההלכה לפיה יש להתייחס רק לשלב האחרון של ההרמה כתאונת דרכים. ולא להרמות הקודמות לשלב זה מתייחסת רק למקרה שהמשא הובא ממרחקים או בשלבים אך לא למקרה של הרמה שנועדה להטענת המשאית. ההחלטה ניתנה לפני התיקון מס' 8 לחוק. ##(4) השלבים של הבאת מטען לצורך העמסתו:## בת"א (שלום-ת"א) 2016/89, עמוס לוי נ. "תדיראן" ואח', נפסק כי השלבים השונים של הבאת מטען לצורך העמסתו על רכב אינם מהווים חלק מטעינת הרכב. לפיכך משנחבל הנפגע מבלון גז בעת שהועמס על עגלה שאינה רכב אין מדובר בתאונת דרכים. על-אף שהיה צורך בפעולה זו לצורך העמסת הבלון בסופו של דבר על המשאית. ההחלטה ניתנה לפני התיקון מס' 8 לחוק. ##(5) נפילה בזמן פריקת משאית:## בת"א (שלום-בת-ים) 831/91, "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ. יעקב, התובע נפל ארצה ונחבל בעת שעסק במסגרת עבודתו בפריקת משאית. התובע טען כי על-אף שמדובר בארוע שקרה לאחר תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד מדובר בשמוש ברכב שכן המילים "למעט טעינתו של מטען או פריקתו כשהרכב עומד…" בהגדרה המתוקנת של שימוש ברכב מתייחסות למשפט הקודם בהגדרה ואינן באות להוציא העמסה ופריקה מגדר שמוש כזה. בדחותו את טענת התובע פסק בית-המשפט: "מטרת התיקון כפי שעולה מדברי הכנסת היא לצמצם את הפרוש המורחב של "שימוש" למטרות תחבורתיות בלבד לפי התורה של סכון תחבורתי". פריקה והעמסה של מטען כשהרכב עומד אינה שימוש תחבורתי אלא פעולה הניתנת להגדרה כסבלות. אין כל דופי בכך שנוצר הבדל בין מי שעולה לרכב לצורך נסיעה שאז יהיה מבוטח מכח החוק לבין מי שעלה לצורך פריקה שאז דינו יקבע על-פי פקודת הנזיקין. ##(6) תאונה בזמן פריקת מקרר מרכב:## בת"א (שלום-נצ') 846/91, חורי נ. "צור שמיר" חברה לביטוח בע"מ ואח', התובע טען כי נפגע בעת פריקת מקרר מרכב ביום 30.9.90, התאריך בו פורסם תיקון מס' 8. בית-המשפט קיבל את טענת המבטחת כי אין מדובר בתאונת דרכים, ופסק: על-פי פקודת הפרשנות, שעת תחילת תוקפו של חיקוק הוא 00:01 של יום תחילתו. היות ובסעיף 3 של תיקון מס' 8 צויין כי הוא יחול על מי שנפגע לאחר פרסומו ומאחר והחוק פורסם ב-30.9.90 והתאונה קרתה בשעה 17:00, חל התיקון על המקרה הנדון. משמדובר בפגיעה בעת הפריקה, שעה שהרכב עמד, אין זה שימוש ברכב המהווה תאונת דרכים. ## (7) פריקה והעמסה של רכב אינם שימוש בו למטרות תחבורה:## בת"א (שלום-עפולה) 1453/91, מרעב נ. "צור-שמיר" חברה לביטוח בע"מ, בא-כוח התובע טען כי פריקה והעמסה הינם שמוש ברכב גם אחרי תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד כל עוד אין מדובר באדם שנפגע במסגרת עבודתו. בדחותו טענה זו פסק בית-המשפט: תיקון מס' 8 הוחק מתוך מטרה ברורה לצמצם את תחולת החוק לארועים הקשורים בשימוש ברכב למטרות תחבורה בלבד ולא לשום מטרה אחרת. פריקה והעמסה של רכב אינם שימוש בו למטרות תחבורה ועל כן אינם שימוש ברכב. ## (8) ירידה מרכב לאחר העמסה או פריקה כתאונת דרכים:## ת"א (שלום-חי') 2284/91, אבו-רעד נ. "ציון" חברה לביטוח בע"מ, התובע החליק מגגון של מכונית עליו עלה על-מנת לחזק ו/או להעמיס את המטען כדי שלא יפול. בית-המשפט דחה את טענת התובע כי מדובר בתאונת דרכים וקבע כי מדובר בארוע המהווה העמסה של רכב, וככזה אינו מהווה תאונת דרכים. באוביטר: לדעת בית-המשפט גם מקרים בהם קורה הארוע בעת ירידה מרכב לאחר העמסה או פריקה לא יהיו תאונות דרכים, שכן המחוקק, על-ידי תיקון מס' 8, הביע את דעתו שיש לתת למונחים "תאונת דרכים" ו"שימוש ברכב" פרוש מצמצם. ##(9) תאונה במהלך פריקת ברזל ממשאית על-ידי לחיצה על דוושת הדלק:## בת"א (שלום-עפולה) 2473/91, מוטלק נ. "הסנה" חברה לביטוח בע"מ, במהלך פריקת ברזל ממשאית על-ידי משיכה בידית "הייבר" ולחיצה על דוושת הדלק כדי לגרום לכך שארגז המשאית יתרומם והסחורה תרד, ארעה תקלה ודלתות הארגז לא נפתחו. משהתקרב התובע לארגז כדי לנסות לעזור ידנית בפתיחת הארגז עפה לפתע דלת הארגז ופגעה בתובע. בית-המשפט דחה את טענת בא-כוח התובע כי מדובר בתאונת דרכים ופסק: אלמלא קרתה תקלה כלשהי שמנעה מדלתות הארגז להיפתח כי אז היה ברור שיש באותן פעולות שעשה התובע משום השלמת הפריקה. העובדה שקרתה תקלה אינה משנה את המצב. מדובר בארוע שקרה במהלך הפריקה וככזה אינו מהווה תאונת דרכים לאחר תיקון מס' 8. באוביטר: כניסה לרכב ויציאה ממנו יחשבו לאחר תיקון מס' 8 כתאונת דרכים רק אם הן נעשו לתכלית תחבורתית, על-כן אם הרכב שימש כזירת משחקים ותוך כדי כך נפגע אדם מטריקת דלת הרכב הארוע לא יוכר כתאונת דרכים. ##(10) נפילה מרכב בסיום פריקה והעמסה:## בת"א (שלום-חי') 18106/91, אבו-שאח נ. "סהר" חברה לביטוח בע"מ, נפסק: נפילה מרכב בסיום פעולת פריקה אינה שימוש ברכב. "אמנם המונחים "כניסה וירידה" מן הרכב הם פעולות לואי של שימוש ברכב, גם עפ"י תיקון מס' 8 לחוק, אולם כאשר פעולת "הכניסה" לרכב או "הירידה" ממנו נעשית כחלק מפעולת הפריקה, הופכים הם לפעולות לואי של הפריקה ולא של השימוש ברכב." ## (11) נפילה מגג מיכלית ביוב לאחר פריקת מי ביוב:## בת"א (שלום-ת"א) 56323/91, יפרח נ. "כלל" חברה לביטוח בע"מ, התובע נפל מגג מיכלית ביוב שעה שניקה את המיכלית לאחר שרוקן מי גשמים וביוב שנאספו בה. (התאונה ארעה לאחר תיקון מס' 8). בית-המשפט דחה את הטענה כי מדובר בתאונת דרכים, ופסק: "לאחר שהחל התובע בפריקת מי הביוב שהצטברו במיכלית, הרי שכל הפעולות ההמשכיות, לרבות נקוי המיכל מהוות חלק בלתי נפרד מאותה פריקת מטען"… עבודת הפריקה היתה מסתיימת עם סיום שטיפת המיכלית וסגירת המכסה. כמו-כן "אין מדובר ב"טיפול דרך", שכן "דרך" אינה ציון מקום, אלא מצב בלתי-צפוי, ואילו במקרה הנדון מדובר בטיפול רכב ותחזוקתו במסגרת עבודתו של התובע שנעשה מדי יום לפחות. הערעור על החלטה זו נדחה ב-ע"א (ת"א) 1405/93. ## (12) הינתקות מטען-חפץ מהרכב בשעת פריקה או לקראת פריקה:## ת"א (שלום-בית-שאן) 461/92, ביטון נ. "סהר" חברה לביטוח בע"מ, שעה שנהג רכב שחרר את סוגר הדפנות כדי לפרקו פלטות בטון, החליקו הפלטות ופגעו בנפגע שעמד מחוץ לרכב. בדחותו את טענת התובע כי מדובר בתאונת דרכים, פסק בית-המשפט: תיקון מס' 8 הכיר בפגיעה כתוצאה מהינתקות מטען-חפץ מהרכב, אך לא בשעת פריקה או לקראת פריקה. לא מדובר בפעולה של ניתוק, אלא במהלך פעולה פיזית של הסרת סוגרים לקראת הפריקה ממש. הקובע לעניין תיקון מס' 8 הוא כי בוצע מעשה פיזי של פירוק, ודי בתחילת פריקה כדי לשלול מהנפגע פיצויים בגין תאונת דרכים על-פי החוק. עצם הדממת מנוע או היותו בפעולה אינה מעלה ואינה מורידה לעניין פריקה והעמסה, ואין לפעולת המנוע ככזו נפקות באשר למצב הרכב כרכב "עומד". ## (13) התהפכות רכב בזמן פריקת מטען:## בת"א (שלום-נהריה) 534/92, אליאס נ. הרצל לוי ואח', התובע העמיד את הרכב בשיפוע לשם פריקת מטען. תוך כדי הפריקה איבד הרכב את שווי משקלו והחל מתהפך. כדי להימלט קפץ התובע מהכיסא ונפגע. בקבלו את טענת התובע כי מדובר תאונת דרכים, פסק בית-המשפט: "התאונה לא היתה בפריקה והעמסה "קלאסית" אלא תאונה ברכב עצמו שהתהפך במהלך פריקה. הרכב איבד את שווי משקלו, התהפך, וזו תאונת דרכים גם לאחר תיקון מס' 8". ## (14) פריקה והעמסה שאינה מהווה תאונת דרכים:## בת"א (שלום-ב"ש) 2780/92, אל זיאדנה נ. ביטוח חקלאי בע"מ, התובע נפל מעגלת רכב תוך כדי טיפול בכיסוי מטען. בקבלו את טענת המבטחת כי מדובר בהעמסה שאינה מהווה תאונת דרכים, פסק בית-המשפט: פעולת ההעמסה כוללת בחובה מספר פעולות משנה ובכללן, כחלק אינטגרלי, כיסוי המטען. הפרדת פעולות ההעמסה לגורמים באופן שכל שלב יוגדר אחרת, היא הפרדה מלאכותית שעושה פלסתר את כוונת המחוקק. העובדה כי התובע עסק בפעולה המתחייבת מתקנות התעבורה, אינה מקנה אופי תחבורתי לפעולה עצמה. היות וכיסוי המטען הוא חלק אינטגרלי מפעולות ההעמסה, הרי שכל פגיעה הנגרמת בשלב זה של ההעמסה או עקב ההעמסה, מוצאת אף היא מתחולת החוק. ## (15) פריקה והעמסה שמהווה תאונת דרכים:## בת"א (שלום-ת"א) 3033/92, ביאסרי נ. סעדיה ואח', התובע נפל מארגז משאית בעת שעסק בסידור ברזנט, אך זאת לאחר שהמטען כבר נפרק מהארגז. בקבלו את טענת התובע כי מדובר בתאונת דרכים, פסק בית-המשפט: פעולת סידור הברזנט לא היתה המשך או חלק ממכלול פעולת הפריקה שכבר הסתיימה. מאידך, הסידור חיוני לעצם המשך נסיעה שלווה ובטוחה ועל-מנת לשמור שהברזנט לא יעוץ ולא יינזק. כמו-כן, ראוי שגם פעולת הכנה לקראת נסיעה שביצע התובע תהווה חלק משימוש ברכב. אם נפל התובע כתוצאה מטלטול הרכב על-ידי הפעלת בלם לאחר התנעת הרכב כפי שטען התובע, הרי שמדובר במאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכיני של הרכב, וגם אז מהווה הארוע תאונת דרכים. ראה ההלכה השונה ב-רע"א 2781/98. ## (16) פריקה וטעינה כשהרכב עומד:## בת"א (שלום-ת"א) 11852/92, בן שבת נ. "הסנה" חברה לביטוח בע"מ, נפסק: כל פעולה אשר מבוצעת עקב טעינה ופריקה ובקשר אליהם כשהרכב עומד – אינה מהווה שימוש ברכב מנועי לאחר תיקון מס' 8 לחוק. לפיכך, דחה בית-המשפט את טענתו של התובע כי מדובר בתאונת דרכים, שעה שפציעתו נבעה מכך שנפל בעת שכיסה את המטען במשאיתו. בית-המשפט פסק כי העובדה שהפעולה "בוצעה על-ידי הנהג במסגרת תפקידו אין בה כדי לשנות כהוא זה". הערעור על החלטה זו נדחה ב-ע"א (ת"א) 819/93. ## (17) כיסוי מטען בברזנט בסוף פעולת פריקה וטעינה:## בת"א (שלום-חי') 12893/92, שריקי נ. "הסנה" חברה לביטוח בע"מ, נפסק: 1. כיסוי רכב ומטען בברזנט, הן בסוף פעולת טעינה והן בתחילתה ואפילו בעת החניה של הרכב, גם אם החניה אינה במקום הטעינה, ייחשב לטעינה ופריקה, ועל-כן לא יהווה תאונת דרכים על-פי חוק הפלת"ד 2. כיסוי מטען בברזנט בעת חנייה אינו שימוש ברכב למטרות תחבורה. משטח המשאית אותה מכסים משמש אותה עת כמעין מחסן או מתקן אחסנה, ובשום אופן לא "מתקן תעבורתי" או "תחבורתי". 3. בין אם פעולת הכיסוי באה בתחילת הטעינה ובין אם בסיומה, אין היא פעולה עקב שימוש ברכב למטרות תחבורה. 4. כמו-כן, הכיסוי איננו שימוש לוואי לנסיעה. ## (18) נפילה מרכב בזמן פריקה וטעינה בגלל התנעה פתאומית:## בת"א (שלום-בת-ים) 832/93, שבו נ. "הפניקס" חברה לביטוח בע"מ, בית-המשפט קיבל את טענתו העובדתית של התובע כי נפל מהרכב בעת פריקתו כתוצאה מכך שהנתבע התניעו באופן פתאומי (התאונה ארעה לאחר התיקון מס' 8), ופסק: הניסיון שנעשה על-ידי הנתבע להפעיל את הרכב על-ידי הדלקת הסטרטר קשור קשר מובהק לשימוש ברכב, ואי-אפשר לבצע אותו, אלא ברכב מנועי. לפיכך, מדובר במימוש הפוטנציאל התעבורתי של הרכב, ומדובר בתאונת דרכים. ## (19) התנפצות זכוכית בזמן פריקה וטעינה כתאונת דרכים:## בת"א (שלום-ב"ש) 2915/93, פרץ נ. "מגדל" חברה לביטוח בע"מ ואח' (החלטת כב' השופטת דברת מה-4.9.94, ראה עמ' 2405). התובע עמד לסיים העמסה של פלטות זכוכית לרכב, וכשנשארה לו הפלטה האחרונה היא התנפצה לו ביד, וזאת מבלי שהיה מגע בינו לבין הרכב. בדחותו את טענת התובע כי מדובר בתאונת דרכים, פסק בית-המשפט: "נראה לי שאכן העדר המגע הפיזי בעת התאונה הוא אכן שעושה את ההבדל. שכן יש צורך לתחום מידה וקו גבול בין הטעינה או הפריקה לבין הנזק… סבורה אני שכדי שהתאונה תוכר כתאונת דרכים, הגורם לתאונה צריך להיות בגין השימוש ברכב ולא כאשר הרכב משמש באביזר לוואי בלבד, והימצאותו שולית לתאונה, והתאונה היתה קורית גם אלמלא הימצאותו של הרכב במקום זה או אחר. נראה לי שיש לפרש את הטעינה והפריקה פירוש מצמצם ומתייחס רק לשלב האחרון של הרמת החפץ למכונית עצמה, והורדתה ממנו, שאם לא נאמר כן לא יהיה גבול לדברים שניתן יהיה להכניסה להגדרה של טעינה ופריקה". הארוע התרחש לפני התיקון מס' 8 לחוק. ## (20) תאונה בזמן סגירת הדלת האחורית לאחר פריקה וטעינה:## בת"א (שלום-חי') 7853/94, עסאי נ. "הסנה" חברה לביטוח בע"מ, הנפגע ביקש לעזור לנהג משאית לסגור את הדלת האחורית של משאיתו לאחר פריקה ומעד על אבנים שהיו במקום. הנפגע לא היה נהג או נוסע במשאית אלא אדם מן הצד שעשה את הפעולה במסגרת עבודתו. נפסק: מדובר בפעולה הנלווית לפריקה, ומשמדובר באדם שפעל במסגרת עבודתו, הארוע אינה מהווה לגביו תאונת דרכים. שונה היה המצב אם המדובר היה בנהג או בנוסע. ##(21) להלן פסק דין בנושא נפילה ממשאית לאחר סיום טעינה ופריקה / תאונה לאחר סיום טעינה ופריקה:## 1. המחלוקת שבפניי היא אך ורק בשאלה האם האירוע המתואר להלן הינו תאונת דרכים, כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975, אם לאו. 2. התובע נהג במשאית של תנובה, והיה בדרכו חזרה למפעל תנובה באזה"ת נתניה על מנת להחזיר סחורה פגומה. הוא מיקם את המשאית באופן שפתח תא המטען מופנה אל פתח המחסן (ר' תמונות ת/3, ת/4). הוא דומם את המנוע, ירד מתא הנהג, ניגש אל תא המטען של המשאית, ופרק את הסחורה אל תוך המחסן. כשסיים את פריקת הסחורה, פנה ללכת אל תא הנהג, מאחר שהיה צריך לנסוע עם המשאית מספר מטרים קדימה, שכן, דלתות תא המטען אינן יכולות להיסגר במצב שבו המשאית צמודה לבמת הפריקה. אולם, בבמת הפריקה אין גרם מדרגות לצורך ירידה ממנה, ועל כן עשה שימוש בדלת הצדדית שבתא המטען של המשאית. תוך כדי ירידתו מהדלת הצדדית, באמצעות הסולם הדו-שלבי המותקן במשאית לשם כך (ר' תמונות ת/2, ת/3), וזאת, כאמור, לצורך עליה לתא הנהג, על מנת לנסוע מספר מטרים קדימה, נפל ארצה, ונחבל בקרסולו השמאלי. 3. השאלה הטעונה הכרעה היא - האם מדובר בפריקת מטען (אין מחלוקת שהרכב היה במצב עמידה), אם לאו. לטענת התובע, הוא סיים את פעולת הפריקה, ולאחר שסיים את הפריקה, ירד מהמשאית, בכדי לעלות לתא הנהג, לצורך המשך הנסיעה. לכן, לדעתו, אין לראות זאת כחלק או כשלב בפעולת ה"פריקה", אלא כירידה מהרכב, לצורך המשך הנסיעה, כלומר, יש לראות זאת כתאונת דרכים, כמשמעותה בחוק. 4. אינני תמים דעים עם התובע. נכון שהתובע ירד מתא המטען של המשאית, אולם, כפי שנקבע בפרשת רע"א 8548/96 פדידה נ' סהר פד"י נא(3) 825, בעמ' 829 - "פעולה של עליה לרכב או ירידה ממנו היא אחד משימושי הלוואי התעבורתיים. כדי שפעולה זו תיחשב לשימוש ברכב למטרות תחבורה, תנאי הוא שהיא תהיה קשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תעבורתיות. מכאן, שלא כל פגיעה בתאונה בעת עלייה לרכב או ירידה ממנו תיחשב לתאונת דרכים. כדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, נדרשת הקביעה לאלו מטרות היו העליה לרכב או הירידה ממנו". 5. במקרה שבפניי, מטרת הירידה מתא המטען של המשאית היתה - לעלות לתא הנהג, וזאת לא לצורך "נסיעה", אלא לצורך "הזזת" המשאית מספר מטרים קדימה, בכדי שניתן יהיה, לאחר שנסתיימה הפריקה, לסגור את הדלתות האחוריות של תא המטען. כלומר, הירידה מהמשאית נעשתה, במקרה זה, לצורך סיום תהליך הפריקה, תהליך המסתיים בסגירת דלתות תא המטען. 6. בענין רע"א 7617/97 קרנית נ' אלשעאר (צלטנר, 5962), דובר במשאית שהוטענה בסחורה, ומיד לאחר תום הטעינה, סגר התובע את הדופן האחורית של ארגז המשאית, דופן שנפתחה קודם לכן לצורך ביצוע הטעינה. הוא נפגע במהלך סגירת הדופן האמורה. ביהמ"ש העליון פסק - "אכן, השאלה בה עלינו להכריע היא, האם סגירת הדופן (או הדלת) האחורית של המשאית, אשר נפתחה קודם לכן לצורך טעינת המשאית, מהווה חלק מפעולת הטעינה, אם לאו. לדעתי, התשובה לכך חיובית. אין ספק, שפתיחת הדופן האחורית של המשאית לצורך טעינת המשאית, כמו גם סגירתה עם סיום הטעינה, מהוות פעולות לוואי של הטעינה. פתיחת הדופן נעשתה כדי לאפשר את הטעינה או להקל עליה; סגירתה בסמוך לאחר הטעינה באה להשלים את פעולת הטעינה על ידי השבת הרכב למצבו הקודם, הרגיל, קודם פעולת הטעינה. המדובר בפעולות המהוות חלק אינטגרלי של פעולת הטעינה של אותה משאית, ועל כן יש לראותן כפעולות לוואי של הטעינה וכחלק שלה". 7. דברים אלה יפים ומתאימים כמובן גם למקרה שבפניי, ואין נפקא מינה בכך, ששם התאונה אירעה תוך כדי סגירת הדלת האחורית של ארגז המשאית, וכאן אירעה התאונה בעת ירידה מהארגז, ירידה שתכליתה היתה להיכנס לתא הנהג, להזיז את המשאית קמעא קדימה, ואז לסגור את הדלת האחורית של ארגז המשאית. כאמור בענין פדידה, יש לבחון לאיזו מטרה היתה הירידה מהרכב. במקרה דנן, הירידה מהרכב נעשתה במטרה לסגור את הדלת האחורית של ארגז המשאית, פעולה אשר, כפי שנקבע בענין אלשעאר, מהווה חלק אינטגרלי מפעולת הטעינה/הפריקה של המשאית. 8. גם פסקי הדין האחרים, הנזכרים בסיכומי הנתבעת 1, תומכים באותה מסקנה, ואיני רואה צורך לחזור כאן על כולם. אסתפק בהפניה לת.א. (חי') 18106/91 אבר שאח עבדאללה נ' סהר חב' ישראלית לביטוח צלטנר 1471, בעמ' 1474, שם נאמר כי - "כאשר ה"כניסה" לרכב או ה"ירידה" ממנו נעשים כחלק מפעולת הפריקה, הופכים הם לפעולות לוואי של הפריקה, ולא של השימוש ברכב". ויצוין כי דברים אלה נאמרו, באותו מקרה, גם בהנחה שנכונה גירסת התובע (שם) כי הנפילה מהרכב אירעה כאשר עמד לרדת מהרכב לאחר סיום פעולת הפריקה עצמה. 9. אין נפקא מינה בכך שהתובע התכוון להסיע את המשאית מספר מטרים קדימה, והשווה, לענין זה, ת.א. (נהריה) 2802/94 ויצמן נ' איילון חב' לביטוח צלטנר 4215, שם, בפיסקה 12 לפסק הדין. 10. לסיכום אני קובע כי התאונה אירעה במהלך פריקת מטען מהרכב, בעודו עומד, ועל כן אינה מהווה תאונת דרכים. לפיכך אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת 1. התובע ישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד של הנתבעת 1 בסך 6,500₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ההליכים בתיק זה יימשכו נגד הנתבעת 2, עפ"י פקודת הנזיקין. ##(22) סגירת דלת לאחר פעולה של פריקה וטעינה:## בת"א (שלום-ת"א) 77896/97, בר-אל נ. "מנורה" חברה לביטוח בע"מ ואח, התובע, נהג המחלק סחורה במקצועו, פרק סחורה באמצעות עגלת הובלה, על-ידי פתיחת דלת הזזה צדדית של הרכב. הרכב היה ישן ולא מתוחזק. הדלת לא היתה תקינה ולא נסגרה כראוי. כאשר חזר לרכב העמיס את העגלה, ועת שניסה לסגור את הדלת, יצאה זו ממסלולה וידו הימנית נתפסה בתוך המשקוף ונמחצה בין הדלת ובין קורת הרכב. נפסק: שפעולות לוואי, כמו סגירת דלת לאחר פעולה של פריקה או טעינה, נחשבות לפעולות המשכיות, אינטגרליות ובלתי-נפרדות מפעולות הפריקה או הטעינה, כלומר נכללות במונח פריקה וטעינה, וזאת גם כשפעולות אלו נדרשות להמשך השימוש התחבורתי ברכב, כל שכן כאשר מדובר בסגירתה של הדלת הצדדית של רכב אשר ייעודה העיקרי הוא לאפשר את ביצוען של פעולות הפריקה וטעינה. לפיכך נדחתה תביעתו. ##(23) תאונה בזמן עצירה כדי לסדר מטען שהתהפך:## בת"א (שלום-רמלה) 4267/98, עופר דליות נ. "מנורה" חב' לביטוח בע"מ, במהלך נסיעתו של התובע התהפך מחשב, שמונח היה בתא המטען – הארגז של הרכב. התובע יצא מן הרכב ועלה לתא המטען על מנת לארזו. בעת שהרים את המחשב לצורך אריזתו מחדש, נפגע התובע בגבו. המחשב נותר – כל כולו, לרבות אריזתו – בתוך תא המטען. כך שעובדתית אין לאמר במקרה זה שכאן "התנתק מטענו של רכב ונפל", יתרה מזו, התובע לא נפגע כתוצאה מנפילה זו של המחשב, הוא נפגע כתוצאה מפעולה שלו, שנעשתה לאחר נפילת המחשב. מכאן שעובדתית ניתק הקשר הסיבתי בין שתי הפעולות. גם קשר סיבתי משפטי אינו קיים אפילו אם מדובר בקשר סיבתי עובדתי, שכן הנפילה של המחשב לא יצרה סיכון תעבורתי. תא המטען הוא תא סגור, ולמחשב שהיה מונח על רצפת המטען לא היה לאן ליפול. הסיכון מפניו חשש התובע היה סיכון למחשב, שלדבריו היה יקר, חשש שיגרם לו נזק – הא ותו לא. לאור האמור נדחתה תביעתו של התובע. ##(24) נפילה בירידה מטנדר בזמן פריקה וטעינה:## בת"א (שלום-ת"א) 68750/98, גפן נ. "אליהו" חברה לביטוח בע"מ, התובע הוביל בשר לכלב של בנו שכלל שקיות בונזו ועצמות. כאשר הגיע לביתו של בנו, ניסה להוריד את הבשר מהטנדר, מאחר ולא הגיע אליו "עלה על גלגל הטנדר כדי לאסוף ולקרב אותו קדימה", תוך כדי ירידה מהארגז נפל ונפגע. נפסק: אין ספק כי פעולתו של התובע קשורה בפריקתו של הבשר אותו הוביל לבנו אין לה קשר לשימוש ברכב למטרות תחבורה וקשורה בפעולה של פריקת מטען אותו הוביל והיא נכנסת להגדרה של "פריקה וטעינה" ולפיכך אין המדובר בתאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד. ##(25) החלת החריג של "טעינה או פריקה":## בת"א (שלום-בת-ים) 1370/00, עווידה נ. "קרנית" (בנעלי "הסנה") ואח', לאחר שעובדי החברה הנתבעת סיימו את העמסת ערמות של קרטונים ע"י משטח תוך ארגז המשאית, ניסה התובע נהג המשאית להזיז את המשטח מחלקו האחורי של ארגז המשאית, באמצעות עגלה, לעבר החלק הקדמי של ארגז המשאית ע"מ להרחיק אותו מן הפתח האחורי של ארגז ועל מנת לאזן את מרכז הכובד ושלא תהיינה בעיות שליטה על ההגה בזמן ביצוע פניות במהלך הנסיעה. מיד לאחר שסיים להזיז את המשטח האמור, קרסו ונפתחו במפתיע הסרטים (הבנדים) שקשרו את הקרטונים אל המשטח והם החליקו לעבר התובע ומחצו אותו תחתם וכתוצאה מכך נפצע. התאונה התרחשה בתוך ארגז המשאית. נפסק: יש להחיל את החריג של "טעינה או פריקה כשהרכב עומד" שכן פעולת הטעינה כוללת כחלק אינטגרלי הימנה, גם את סידורו, חיזוקו וקשירתו של המטען בתוך הרכב, בין אם נדרש הסידור כדי להבטיח הוספת מטען נוסף, ובין אם נדרש הוא כדי להבטיח את המטען ואת הרכב במהלך הנסיעה הצפויה. שונים היו פני הדברים אילו סידור המטען ע"י התובע היה מתרחש לאחר שכבר החל בנסיעה שכן אז היה מדובר כבר, במונחי החוק, ב"טיפול דרך". אין המדובר ב"הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו" שכן המטען קרס ונפל בתוך הרכב, כשהרכב משמש כזירה בלבד. אין המדובר גם ב"טיפול דרך ברכב" שכן הטיפול נעשה קודם ליציאה לדרך. יתרה מכך, גם אם נאמר שנפילת המטען היתה בבחינת "הינתקות" הרי היא טפלה לעיקר פעולתו של התובע שהיא פעולת הטעינה ונפילת המטען אגב טעינתו הינה חלק בלתי נפרד של הטעינה. אילו נגרמה ההינתקות בשל גורמים שאינם קשורים בטעינה, כגון בשל פגיעה חיצונית ברכב, היה מקום לשקול את הטענה לפיה ההינתקות היא העיקר והטעינה היא הטפל. הנפילה דנן אינה דומה להתהפכות הרכב או התדרדרותו שבמקרים רבים נובעות מהרכב ואשר בנסיבות מסוימות יכולות להראות כגוברות על החזקה הממעטת של "טעינתו של מטען". לאור האמור נפסק כי יש להחיל את החריג של "טעינה או פריקה" וכי התאונה לא היתה תאונת דרכים. ##(26) תאונה בזמן סגירת דלת דופן משאית אחרי טעינת סחורה:## בת.א. (שלום -ת"א) 26490/01 מנשה נ. "מגדל" חב' לביטוח בע"מ, התובע עזר לחברו לסגור את דלתות המשאית, לאחר שהועמסו עליה ארגזים לקראת נסיעתה מהמקום. תוך כדי סגירת דלת המשאית נתפסה האצבע החמישית ביד ימין של התובע בברזל במקום שבו נכנסת הדלת לברזל והדלת כרתה לו חלק מהאצבע החמישית. השאלה המשפטית שעמדה לדיון היתה:-מה דין סגירת דלת דופן של משאית, אחרי טעינת סחורה על גבי המשאית. וליתר דיוק, האם סגירת דלת המשאית הינה בבחינת פעולת לוואי ל"פריקה וטעינה" ואזי אין תחולה לחוק הפלת"ד, או שמא יש לראות את פעולת הטעינה כמסתיימת עם העמסת הארגזים על המשאית וסגירת הדלתות כבר איננה חלק מפעולת הטעינה והיא נועדה כדי לאפשר נסיעת המשאית מהמקום, קרי: היעוד התעבורתי של המשאית? נפסק: בהסתמך על התקדים ברע"א 7617/97 קרנית נ. אלשעאר- יש לראות בסגירת דופן משאית, כחלק אינטגרלי מפעולת הלוואי של הטעינה, שכן סגירת הדופן בסמוך לאחר הטעינה, באה להשלים את פעולת הטעינה ע"י השבת הרכב למצבו הרגיל, קודם לפעולת הטעינה, ולכן אין נפקא מינה אם התכוון חברו של התובע לקשור את המטען אם לאו. לכן יחול החריג להגדרת "שימוש ברכב מנועי" בדבר פריקה וטעינה. לפיכך נפסק כי אין לראות באירוע תאונת – דרכים במובן חוק הפלת"ד. ##(27) סידור ארגזים שנפלו במהלך נסיעה:## בת"א (שלום-קריות) 1580/01, בדיע נ. "הכשרת היישוב" חב' לביטוח בע"מ, במהלך נסיעת התובע במשאית עמוסה ארגזי בירה, נפלו חלק מהארגזים על הכביש וחלק אחר התפזר בתוך ארגז המשאית. התובע עצר את המשאית בצד הכביש ועלה על הארגז כדי לסדר את הארגזים על מנת שיוכל להמשיך בנסיעה, תוך כדי סידור הארגזים החליק ונפל מהמשאית. נפסק: אין המדובר בפריקה וטעינה אלא בפעולה המהווה חלק מתהליך הנסיעה ומקבילה לטיפול דרך. לפיכך הוחלט כי המדובר בת.ד. במובן חוק הפלת"ד. ##(28) ניקוי משאית לאחר פריקה וטעינה:## בת.א. (שלום-ת"א) 42102/01 בלו נ. "המגן" חב' לביטוח בע"מ, התובע נהג משאית המוביל בלוקים. המשאית היא בעלת ארגז שטוח עליו מועמסים הבלוקים במשטחים. בבוקר התאונה, התניע התובע את המשאית ועלה על המשטח כדי לטאטאו מאבנים קטנות אשר נופלות על המשטח כתוצאה מהתפוררות הבלוקים, כדי שלא יעופו תוך כדי הנסיעה ויסכנו את התובע ואת הנוהגים האחרים. התובע החל לנקות את המשטח באמצעות מטאטא, כשהוא הולך לאחור, כשהגיע לקצה המשטח, מסיבה לא ברורה, מעד, נפל מן המשטח ונפגע. השאלה במחלוקת היתה, האם נפילה מארגז המשאית, תוך כדי טאטוא של חלקיקי אבן שנותרו על המשאית, כתוצאה מהובלת הבלוקים יום קודם לכן, הינה בבחינת "תאונת דרכים" כמשמעותו בחוק בפלת"ד. נפסק: - פעולת טאטוא משטח המשאית, הינה פעולה חיונית לפני תחילת הנסיעה. תקנות התעבורה מחייבות את הנהג לקשור את המטען בצורה בטוחה, ולמנוע התעופפות של חלקי המטען מן המשאית תוך כדי הנסיעה. האבנים שנותרו על משטח המשאית, הם חלק מן המטען המוסע על ידי המשאית, ועל הנהג למנוע נפילתן תוך כדי הנסיעה. הדרך היחידה למנוע נפילת חלקי מטען אלו, היא על ידי טאטוא משטח המשאית וניקיונו משאריות הבלוקים שהתפוררו ונפלו על המשטח. אשר על כן, יש לראות בפעולת הטאטוא של המשטח משום פעולה חיונית לנסיעה, פעולה המתאפיינת בסמיכות זמן ומקום לנסיעה, והיא נעשית למטרות תחבורה, ועל כן היא נכללת בהגדרת "שימוש ברכב". אין לראות בפעולת הטאטוא של משטח המשאית משום חלק מפעולת הפריקה, המוחרגת מהגדרת השימוש ברכב. פעולת הפריקה הסתיימה לאחר שמשטחי הבלוקים הורדו מן המשאית. המטען הגיע ליעדו והמשאית נסעה ממקום הפריקה למקום החניה של המשאית. המשאית חנתה במקום החניה לילה שלם, ופעולת הטאטוא נעשתה רק למחרת בבוקר, כך שאין סמיכות זמן ומקום לפריקה. לאור האמור נפסק כי טאטוא המשטח כהכנתו לקראת הנסיעה, מהווה שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה ועל כן האירוע בו נפגע התובע מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפלת"ד. ##(29) פריקה וטעינה ברכב בעמידה:## בת"א (שלום-ת"א) 21186/97, גפן נ. "אליהו" חברה לביטוח בע"מ, התובע התחלק ונפגע על ארגז הטנדר שעה שאסף מטען שהתפזר בו וזאת כדי להורידו מהארגז. בדחותו את טענת התובע כי מדובר בתאונת דרכים ולחילופין כי הפוליסה מכסה את הארוע אף אם אין זו תאונת דרכים פסק בית-המשפט: 1. אין ספק כי הפעולה הנ"ל שבוצעה על-מנת לפרוק את המטען כאשר הרכב היה בעמידה, הינה פעולה של פריקה ועל כן פציעה במהלכה אינה מהווה תאונת דרכים. 2. הוראות הפוליסה אינן משנות את התוצאה וזאת מהסיבות הבאות: א. הפוליסה, כפי שנאמר בה, מכסה מפני נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים כמשמעותם בחוק הפיצויים. מכאן ברור כי את תחולת הפוליסה יש לפרש אך ורק לפי הוראות חוק הפיצויים. ב. הסעיפים בפוליסה המתירים למבוטח להוביל מטענים לשם עסקו באים אך ורק כדי לתת כיסוי למבוטח אם המטען גורם נזק תוך כדי הובלה. נפילת מטען תוך כדי נסיעה הגורם נזק, מהווה על-פי החוק תאונת דרכים, ועל כן ההוראות של הפוליסה באות להשלים את החוק ולאפשר למבוטח להוביל מטען. ג. אף אם היה בית-המשפט מקבל את טענת התובע כי הפוליסה מרחיבה את המושג "שימוש" על-ידי הסעיף המתיר הובלת מטען היה דין התביעה להידחות שכן מדובר במקרה הנדון בבקשה לתשלום תכוף ולגביה נקבע בסעיף 5(ב) לחוק כי בתשלומה יהיה חייב מי שחייב בפיצויים לפי חוק הפלת"ד ועל כן חיוב על-פי הפוליסה לא היה מזכה את הנפגע בפיצוי. (פסקי הדין לעיל פורסמו בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) תאונת דרכיםתאונת דרכים בזמן פריקה וטעינה