קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בכביש 40:   1.                   התובעת נהגה בכביש 40 מצפון לדרום. במקום מסויים חלף הנתבע ליד מכוניתה מצד ימין וגרם לה את הנזקים המפורטים בכתב התביעה ובנספחיו. התובעת הוסיפה ואמרה, שהנהג הנתבע התנצל במקום ההוא על המעשה, אמר שלא הרגיש שפגע בה, איפשר לה לדבר עם אחד ממנהלי החברה שבשליחותה נהג וזה אמר לה שהכל יסתדר בעזרת חברות הביטוח.   2.                   הנהג הנתבע אמר בעדותו בבית המשפט, שבמקום היו פקקים וכי הנסיעה התנהלה באיטיות וכי הוא לא חש בכל תאונה בינו לבין רכבה של התובעת. בשלב מסויים עקפה התובעת את מכוניתו מצד ימין, אותתה לו לעצור ואמרה לו כי פגע במכוניתה. אכן, הוא ראה שהרכב שלה פגוע אך לדבריו הוא לא היה מעורב בשום תאונה ביום ההוא (שורה 16 בעי' 1 לפרוטוקול). הוא אישר את גירסת התובעת, שכאשר עצרה אותו עבר למכוניתה ושם החליפו פרטים.   3.                   לבית המשפט היתה אפשרות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדויות.   4.                   ככלות הכל, "ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם ענין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971).   5.                   "התרשמות, היתה מאז ומעולם אחד מ'כלי העבודה' המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. חרף ההתקדמות הטכנולוגית בכל תחומי חיינו, עדיין לא נמצא המכשיר שיחליף אותה, וחרף כל המגבלות והקשיים שהיא מעמידה - אין לזלזל בערכה" (ע"פ 71216/01 + 71310/01 מדינת ישראל נ. דניאל בן מישל אזוגי וערעור שכנגד, מיום 30.9.2002; תקדין מחוזי 2002 (3) 1979).   6.                   בין גירסתו של הנתבע בבית המשפט לבין גירסתו בכתב ההגנה, שהוא התכחש לחתימתו עליו, היה פער בלתי ניתן לגישור או להסבר.   7.                   על יסוד האמור לעיל פוסק בית המשפט, שהוא דוחה את גירסת הנתבע בבית המשפט ומעדיף את גירסת התובעת באשר לנסיבות התאונה על פני גירסת הנתבע כפי שהיא באה לביטוי בכתב ההגנה של שני הנתבעים.   8.                   הנתבעים ישלמו אפוא לתובעת, ביחד ולחוד, את הסכום של 2,572 ₪ אולם תשלום זה כפוף להצגת אישור של חברת הביטוח של התובעת המפרט את הסכומים המפורטים בתיק במסמך של סוכנת ביטוח. התובעת תציג את המסמך לתיק לא יאוחר מ-5.6.2003 ובהיעדר מסמך כאמור יוחזר אלי התיק להחלטה.   9.                   עם הצגת המסמך אפשר יהיה לקיים את פסק הדין.   10.                   הסכום הנ"ל ישא ריבית כדין והצמדה מיום 25.7.2002 ועד לתשלום המלא בפועל.   11.                   כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעת, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 600 ₪. סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום הגשת התביעה ב- 13.11.2002 ועד לתשלום המלא בפועל.   הערות להתנהגותם של הנתבעים והמבטחת שלהם         בתיק זה לא היתה חברת הביטוח של הנתבעים צד לדיונים, אך היא זו שעסקה בניסוח כתב ההגנה שלהם (הנהג והחברה שבשליחותה נהג). הנתבע הגיש בעניין זה לתיק בית המשפט במו ידיו מסמך של החברה המבטחת אותו, מגדל בע"מ (מחוז הצפון, במקרה זה).         בתשובה לשאלת בית המשפט חזר הנתבע ואישר בבטחון, שהוא לא ראה את התובעת כלל עד לרגע שבו היא עצרה אותו בהמשך הדרך.         בתשובה לשאלה נוספת אמר הנתבע, שהוא אינו מזהה את חתימתו על כתב ההגנה שהוגש בשמו. כמו כן אמר, שאינו מזהה את החתימה על ההזמנה לדין (נמצאת בתיק), שנשלחה ב-13.11.2002 לנתבע ולנתבעת. הוא לא ידע לומר מי החותם. בסופו של דבר אמר עוד הנתבע, כי כלל לא קיבל את כתב התביעה.         עם זאת הודה הנתבע, כי חברת הביטוח שאצלה הוא מבוטח חקרה אותו על התאונה (שורה 7 בעמ' 2 לפרוטוקול).         בית המשפט ראה בעניין זה חשיבות רבה, משום שעולה מן הדברים שאו שחברת הביטוח ניסחה ביודעין כתב הגנה שקרי או שהתובע שיקר בבית המשפט וכל שאמר, כאילו לא ראה מעולם את כתב התביעה ואת כתב ההגנה לא היה אמת.         גירסתו של הנתבע בבית המשפט עמדה בסתירה מוחלטת לאמור בכתב ההגנה. בעוד שבעדותו התכחש שראה כלל את התובעת לפני שהיא עצרה אותו, בכתב ההגנה הוא מתאר את "נהיגתה הרשלנית.. [ו]חסרת הזהירות" ואת העובדה ש"סיכנה משתמשים אחרים בדרך", "הפרה חובה חקוקה", "נהגה בחוסר מיומנות, ללא זהירות וללא תשומת לב מספקת לנעשה סביבה" ו"לא היתה ערנית למצב התנועה."         השאלה פשוטה: אם הנהג העיד שהוא כלל לא ראה את התובעת, כיצד זה השכיל להעלות על הכתב טענות "עובדתיות" שכאלה?         כך או כך, בגירסות מנוגדות שכאלה, יש כדי להטעות את בית המשפט, יש שיבוש הליכים ויש בהן כדי לבזבז זמן יקר של בית המשפט בפרט ושל הציבור הממתין לבירור ענייניו בפרט, שכן במקום לדון בתביעות לגופן נאלץ בית המשפט לעסוק בבירור אמינותם של נהגים ואמינותם של כתבי טענות.         כדי לנסות ולהפחית תקלות מעין אלה, מורה בית המשפט למזכירות לשלוח פסק דין זה לחברת מגדל, המבטחת את הנתבעים וכן למפקח על הביטוח וללשכת עורכי הדין, לעיון. מכיוון שהתופעה של סתירות מהותיות בין כתבי הגנה שמנסחים אותם סוכני ביטוח או נציגים של חברות הביטוח וזאת בניגוד להוראות חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, סבור בית משפט זה שראוי שהגורמים האמורים יתנו את דעתם על התופעה.  כבישתאונת דרכים