קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד בזק בינלאומי / תביעה בגין אחסון אתר אינטרנט: מבוא וטענות הצדדים התובעים הגישו נגד הנתבעת תביעה על סך 23,015 ₪. התובעת התקשרה הינה חברה בבעלותו של התובע 2, מר X, העוסק במוסיקה. התובעת התקשרה עם הנתבעת בשנת 2005 בהסכם לצורך קבלת שירותי אחסון אתר אינטרנט, שהקימה התובעת באותה עת. לטענת הנתבעת, בשיחות עם נציגי הנתבעת, הבהירה התובעת כי מדובר באתר המבוסס על טכנולוגית "פלאש", הכולל בין היתר סרטוני וידאו-קליפ וקבצי קול. לטענת התובעת, נציג הנתבעת הודיע לו כי נוכח טיבו של האתר, יש צורך לרכוש חבילת "streaming" (להלן: "החבילה"), וזאת לצורך צפייה אופטימאלית של הגולשים באתר בתכניו. עלותה של התוכנה הינה 120$ לחודש. התובעת טוענת כי היא סמכה על מומחיות נציג הנתבעת והסכימה לרכישת חבילה זו במסגרת ההסכם, החל מחודש ינואר 2006. בחלוף כשלוש שנים, נודע לתובעת כי אתר אינטרנט המבוסס על טכנולוגית פלאש אינו זקוק לחבילה ולפיכך הוא ביקש להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת. לשיטת התובעת, שילמה עבור החבילה סכום מצטבר של 4,440$ והיא דורשת כעת את השבתו, המסתכם בסך 26,353 ₪ נומינאלי. עוד דורשת התובעת נזקים בסך 2,000 ₪, וכן מציינת כי יש לקזז מסכום התביעה 5,353 ₪ בשל חוב לתובעת. הנתבעת מצדה גורסת כי אין שחר לטענות התובעת, כי היא חתמה על ההסכם באופן מודע והחליטה לרכוש את החבילה משיקוליה וכי היה צורך בחבילה לשם צפייה אופטימאלית באתר שהקימה. עוד טוענת הנתבעת כי ההסכם לא בוטל תוך זמן סביר וכי התובעת מנועה מלטעון למצגים כלשהן שלא נכתבו בהסכם. מטעם התובעת העידו מנהלה ובעל המניות בה, מר X, גב' סו ראזין, שהקימה את האתר לבקשת התובעת, וכן מר ניב ממן, מומחה מטעמה. מטעם הנתבעת העידו מר ערן שחורי ומר שמואל האן. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בכתבי הטענות - אני סבור כי דין התביעה להתקבל. האם היתה זקוקה התובעת לחבילה? גב' סו ראזין ציינה כי הכשרתה הינה מעצבת גראפית, כי נציג הנתבעת אמר לה כי יש צורך ברכישת החבילה על מנת שהאתר יפעל, והיא סמכה על דבריו (ראה עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 25-30). מר X העיד בהקשר זה כי נציג הנתבעת הציע לו את החבילה וכי לא הכיר את המונח streaming לפני כן (ראה עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 27). עוד ציין מר X כי "האתר עובד כמה שנים נפלא בלי סטרימינג, בלי בעיה" עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 30-31. בהמשך הוסיף כי "היום האתר עובד באותה מהירות והציג סרטונים. אני לא מקבל שירות סטרימינג מאף אחד היום" (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 1-2). בנוסף לכך, העיד מר ניב ממן, שהגיש חוות דעת מומחה מטעם התובעת. מר ממן ציין כי הוא בעל תואר בתיב"ם בהצטיינות (תכנון בעזרת מחשב) וכן ברובוטיקה, וכן סיים תואר ראשון בהצטיינות במדעי המחשב באוניברסיטת בר-אילן. מר ממן העיד כי תחום עיסוקו הוא בבניית אתרי תכנות והוא מתמחה בתחום ה- streaming (ראה עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 24-27 וכן עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 1). בעדותו חזר מר ממן על חוות דעתו, ולפיה אין כל צורך בשירות ה- streaming באתר של התובעת. מר ממן נתן הסבר טכני מפורט, משכנע, שהוא מקובל עליי במלואו (ראה עדותו המפורטת בעמ' 12-13 לפרוטוקול). עדותו של מר ממן היתה רציפה וקוהרנטית, ניכרה בה מומחיותו בתחום, והיא מקובלת עליי. מאידך, העידו מטעם הנתבעת מר שחורי ומר האן. מר שחורי הסביר בתצהירו כי שימוש בחבילה מאפשר לכמות משתמשים גדולה לגשת לתכני מדיה בו זמנית, בשל "כובד הקבצים". בחקירתו הנגדית סיפר מר שחורי כי יש לו השכלה תיכונית, הוא לא למד מחשבים, אך עשה קורסים מקצועיים בתחום אחסנה ואירוח אתרים (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 28-29). אין בידי לקבל את עדותו של מר שחורי, בכל הקשור לשאלה שבמחלוקת, קרי האם יש צורך בחבילה באתר של התובעת. לא התרשמתי כי מר שחורי הינו בעל מומחיות בתחום ועדותו היתה כללית, ואין בכוחה לסתור את עדותו המקצועית של מר ממן. אשר לעדותו של מר האן, הרי שזו, מבחינה מקצועית, עשתה עליי רושם אף פחות מעדותו של מר שחורי, שכן התרשמתי שמדובר בעד שלא עוסק בתחום התכנות והמחשוב ולא יכול לתרום לשאלה שבמחלוקת, ואכן הן תצהירו והן חקירתו התמקדו בבדיקת תיק הלקוח ותלונותיו, ותו לא. בהינתן האמור, מסקנתי הינה כי לא היה כלל צורך בחבילה לצורך הפעלת האתר בצורה סבירה. מסקנתי זו נובעת הן מעדות המומחה של מר ממן, אותה אימצתי כאמור, והן מהעובדה הפשוטה כי לאחר ההתנתקות מהחבילה פועל האתר כפי שפעל לפני כן, ללא התקשרות ורכישת שירות מעין זה. חוסר תום הלב, ההטעיה או הרשלנות מצד הנתבעת והמצגים שערכה כעת לשאלה האם נוכח מסקנתי העובדתית לעיל זכאית התובעת לסעד המבוקש על ידה. הנתבעת טוענת כי בכל מקרה התובעת איננה זכאית לסעד, שכן התובעת היתה סוברנית לבחור האם לרכוש את החבילה אם לאו, והחליטה לרכשה. לפיכך, טוענת הנתבעת כי התשלום חל על התובעת בכל מקרה אפילו אם הוכח כי אין צורך בחבילה לצורך הפעלת האתר. דעתי איננה כדעתה של הנתבעת. מצופה מנציג הנתבעת כי במקרה שפונה אליו לקוח, שאינו מבין בעניינים מקצועיים הכרוכים בנושא, כי יהיה בעל ידע דיו ליתן לו את התשובה האם יש צורך בשירות מסוים אם לאו, ולא ייעץ לרכוש חבילה שאינה דרושה כלל, ולמצער, ינקוט גישה אדישה ורק ישמש כנציג מכירות, שתפקידו לשווק ככל יכולתו שירותים שונים. דומני כי הנתבעת כשלה בתפקיד זה. נציג הנתבעת לא העיד בפניי ולא יכולתי לברר האם ידע אל נכון אודות העדר הצורך בחבילה. הנתבעת נמנעה מלהביא את אותו נציג לעדות, והימנעות זו מהבאתו לעדות פועלת לחובתה ויש להניח כי אם הוא היה מובא לעדות, עדותו היתה פועלת לחובת התובעת (ראה למשל, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595). פשיטא, המסקנה הראייתית מהלכה זו הינה, כי אם נציג זה ידע אודות העדר הצורך בחבילה, אך הטעה את התובעת וגרם לה לרכוש אותה ללא צורך. ממילא, תוצאת ההטעיה הינה חיובה של הנתבעת להשיב לתובעת את הסכומים ששולמו על ידה עבור החבילה. לעניין היקפה של חובת תום הלב במשא ומתן, נפסק זה מכבר כי: "הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב יכולה ללבוש צורתו של מחדל או של אי-גילוי עובדות, כאשר על-פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם, המנהל משא ומתן, יגלה אותן לצד השני. הגילוי המתחייב מסעיף 12 אינו דווקא גילוי כתוצאה משאלותיו של הצד השני. אלא יש נסיבות, בהן מתחייבת מסירת פרטים יזומה של מידע, שהוא חיוני למי שנמצא במשא ומתן לקראת כריתת חוזה..." (ראו ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673, 696-697 (1983), (להלן:"פסק דין פנידר"). (ההדגשות שלי- י.ש.). ובהמשך פסק דין פנידר נקבע עוד כי: "...ובמיוחד כאשר ברור לבעל המידע שבין מנהלי המשא ומתן, שקיים פער ממשי בין הכוונה של הצד השני לבין מה שהוא בר השגה על-פי המצב המשפטי והעובדתי לאמיתו. חובת תום הלב כוללת את החובה לגלות ולהבהיר עובדות מטריאליות לפני כריתת החוזה, אם הדבר מתחייב לאור מהותה של העיסקה או לאור נסיבותיו של המקרה. חובת הגילוי היא תולדה של האמון המתחייב בין צדדים המנהלים משא ומתן, ומקורו של זה בחובה המשפטית, העולה מסעיף 12. אגב, לעתים יכול אי הגילוי אף לעלות כדי הטעיה במובן סעיף 15..." (ראו פנידר בעמ' 697). (ההדגשות שלי- י.ש.). אמנם, קיימת מחלוקת בפסיקה באשר להיקף חובת הגילוי של צד כאשר לצד השני ישנה האפשרות לגלות את המידע (ראו לעניין זה ע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי פ"ד לב (1) 231 (1977); ע"א 282/89 רוטנברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' פ"ד מו (2) 339 (1992)), ברם, אני סבור כי יש לנקוט בגישה לפיה יש לגלות לצד השני גם עובדות שיכול היה לגלות בעצמו, וזאת כאשר מדובר בגילוי אשר עלול להשפיע על התקשרותו בעיסקה, וזאת מכח סעיף 12 לחוק החוזים, אשר קובע את חובת תום הלב, וכן מכח סעיף 15 לחוק החוזים אשר עוסק בהטעיה. הנתבעת הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה - ואף הציגה מצג שהוכח כי אינו נכון, ובכך פעלה בחוסר תום בשלב הטרום חוזי וכן הטעתה את התובעת. בכל מקרה, גם אם לא פעלה הנתבעת בהטעיה כלפי התובעת, הרי שסבורני כי היא חבה כלפיה מכח עוולת הרשלנות הקבועה בחובת הנזיקין (נוסח חדש). כפי שבואר לעיל, במסגרת חובת הזהירות המושגית והקונקרטית, מצופה מנציגי הנתבעת ליתן עצה אמינה ונכונה בדבר הצורך בשירותים הנמכרים על ידה, ללקוחות שפונים אליהם, ובכך כשלה הנתבעת. בנסיבות העניין, הנתבעת צריכה היתה לצפות את הנזק שנגרם לתובעת בשל מחדלה זה, בדמות התשלום המיותר בגין החבילה במשך למעלה משלוש שנים. הוראות ההסכם - האם חוסמות את התובעת מהעלאת טענותיה הנתבעת טוענת כי סעיף 2.1 להסכם ההתקשרות הכללי בין הצדדים משתיק את התובעת מלטעון למצגים כלשהם מצד הנתבעת. הנתבעת מציינת כי סעיף זה קובע כי הנתבעת "לא תהא מחוייבת על פי כל הצהרה או הסכמה שאינן כלולות בהסכם". לפיכך, חתימת התובעת על ההסכם (נ/3 לתצהיר מר האן מטעמה) חוסמת את התובעת, לטענתה, מלטעון למצגים כלשהם שכן המדבר בטענה נגד מסמך בכתב. דעתי אינה כדעת הנתבעת בענין זה. ראשית, לא מדובר בהצהרה או הסכמה. מדובר במצג טרום חוזי - להבדיל מהצהרה או הסכמה תוך חוזית - המיוחסת לנתבעת, וכפי שקבעתי לעיל, הוכח ע"י התובעת כי נעשה מצג מעין זה. שנית, לשון ההסכם היא נקודת המוצא לפעילות הפרשנית שבאה להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית של החוזה, ואובייקט הפרשנות הוא הטקסט של החוזה. וכך הסביר כב' המשנה לנשיא (כתוארו אז) א' ברק בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מ"ט (2) 265, בעמ' 299-300: "השלב הראשון (גזירת אומד הדעת הלשון הברורה) עשוי להיות נקודת מוצא של ההליך הפרשני. אסור לו שיהא גם נקודת סיום. הפרשן צריך לעבור לשלב השני (גזירת אומד הדעת מתוך נסיבות חיצוניות) ולחזור לשלב הראשון וממנו לשני, הלוך וחזור, ללא כל מגבלות של "לשון ברורה" או "לשון עמומה", שתנוח דעתו כי עלה בידו לגבש את אומד דעתם של הצדדים לחוזה. עם "נתון" חיוני זה ייגש לשליפת המשמעות המשפטית ממגוון המשמעויות הלשוניות של הטקסט. רק אז תנוח דעתו, כי לשון החוזה היא ברורה."              עוד נאמר בעניין זה, כי:   "נקודת המוצא לכל פרשנות - בין זו של הנורמה הסטטוטורית ובין זו של הנורמה ההסכמית - היא בלשון הנורמה. אמת, הפרשנות אינה מוגבלת אך למילים, אך המילים מגבילות את הפירוש. השאלה הראשונה היא איפוא, מהו "הטקסט" - בין אם הוא כתוב ובין אם הוא בעל-פה, בין אם הוא מפורש ובין אם הוא משתמע - שעליו הסכימו הצדדים. משנקבע "הטקסט", קמה ועומדת השאלה בדבר משמעותו של "טקסט" זה ובדבר תחומי התפרסותו..." (ראו ע"א 554/83 "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עזבון המנוח זולוטולוב ז"ל, פ"ד מא (1) 282, 304).    יחד עם זאת, אין הפרשן מסתפק בלשון החוזה, אלא נעזר גם בנסיבות החיצוניות לו. בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מ"ט (2) 265), אשר עסק בבדיקת התכלית הסובייקטיבית של החוזה, קבעו בדעת רוב, השופטים ד' לוין וא' ברק (כתוארו אז), כי אין להגביל את השופט אך ללשונו של החוזה לשם עמידה על תכליתו, וכי רשאי הוא להתייחס למכלול נתונים פנימיים וחיצוניים ולפרש את הוראות החוזה תוך התחקות אחר אומד דעת הצדדים בהתייחס לנסיבות חיצוניות לחוזה, להנחות היסוד שלו, למבנהו הפנימי ולהגיונו הפנימי, אף אם אלה מצריכים שינוי לשונו. בפסק-דינו הדגיש השופט ברק (כתוארו אז), כי אין לחלק את ההליך הפרשני לשני שלבים נוקשים, כפי שסבר השופט מצא, ואין מקום ליצור "תחנת מעבר" בין החוזה לבין הנסיבות (ראה גם דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות - אגודה חקלאית שיתופית נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) ; עקרונות פרשניים אלה לא השתנו באופן מהותי עם התיקון האחרון שנערך בסעיף 25 לחוק החוזים. כפי שנקבע לעיל כמימצא עובדתי, הנתבעת הציגה בפני התובעת מצג ברור, שהתברר כשגוי, כאילו התובעת זקוקה לחבילה. אומד דעת הצדדים, איפוא, כפי שהוכח בפניי, מתגבר על לשונו של ההסכם ביניהם, השותק בענין זה. אין סתירה בין לשון ההסכם לבין אומד דעת הצדדים והמצגים שהוצגו טרם חתימתו - יש מצגים שהוצגו, מול העדר התייחסות לענין בהסכם. המדובר איפוא, בפגם בגמירות הדעת של התובעת, שהוטעתה לחשוב כי יש צורך בחבילה. פגם זה נולד בשל הטעיה ולמצער מחדל של הנתבעת, ולכן היתה רשאית התובעת לבטל את ההסכם בכל הנוגע לחבילה. הודעת הביטול הנתבעת טוענת כי הודעת הביטול מצד התובעת ניתנה בזמן בלתי סביר, בניגוד לסעיף 20 לחוק החוזים. הנתבעת טוענת כי טענת התובעת כי שלוש שנים לאחר חתימת החוזה, בשנת 2009, גילתה את הענין, לא יכולה להתקבל ולכן מדובר בביטול בזמן לא סביר. הנתבעת טוענת כי התובעת היתה יכולה לגלות את הענין לפני כן וזאת במיוחד על רקע העובדה שהוברר כי המומחה מטעם התובעת הינה חבר של מנהל התובעת ואף היתה ביניהם שותפות עיסקית. איני מקבל טענה זו. בסעיף 11 לתצהירו מספר מר X כי בראשית שנת 2009, בשיחה אקראית עם חברים, נודע לו כי אין צורך בחבילה כי בסמוך לאחר מכן בירר את הנושא מול הנתבעת. בסעיפים 12 - 18 לתצהיר מתאר מר X את השתלשלות העניינים לאחר מכן, שכללה פניות רבות לנציגי הנתבעת, ללא שקיבל תשובה, כולל בקשה בחודש ינואר 2009 לבטל את שירותי הסטרימינג, ומשלא נענה וראה כי ממשיכים לחייבו, בקשה נוספת בחודש מאי 2009. מר X חזר על הדברים בחקירה נגדית (ראה עמ' 10 ש' 23- 30). אני מקבל את עדותו של מר X, שלא נסתרה בחקירה הנגדית. הזמן הסביר הקבוע בחוק החוזים לביטול חוזה הוא משנודע על עילת הביטול - ובמקרה זה, נודע עליה רק בראשית שנת 2009. פשיטא, כי ביטול תוך שבועות ספורים, ולמצער, תוך חודשים ספורים לאחר מכן, בכתב, הינו סביר, במיוחד לאור אי הענות נציגי הנתבעת להשיב לפניותיו, כפי שהעיד בתצהירו ובחקירתו הנגדית. הסעד סוף דבר, זכאית התובעת לקבלת הסכומים ששולמו על ידה בגין החבילה המיותרת שנרכשה בסך 26,353 ₪ נומינלי בצירוף רבית והפרשי הצמדה כמפורט בטבלה מס' 5 לכתב התביעה. אציין כי ההסכם נכרת מול התובעת 1 בלבד ולא מול התובע 2 - ולכן תובע זה אינו זכאי לקבל מאת הנתבע סעד כלשהו. אשר לרכיב הנזק בסך 2,000 ₪ שנתבע בסעיפים 33-34 לכתב התביעה, הרי שרכיב זה נתבע באופן סתמי ולא הוצגה כל ראיה בקשר לסכום זה, מה גם שלא צורפה כל קבלה מאת המעצבת בהקשר זה. לפיכך, התביעה בגין רכיב זה נדחית. נוכח העובדה שבכתב התביעה ציינה התובעת כי היא מפחיתה מסכום התביעה חוב לנתבעת בסך 5,353 ₪, הרי שהתובעת תשלם לנתבעת סך של 21,015 ₪ (סכום התביעה פחות הסך של 2,000 ₪ כאמור), בצירוף אגרת המשפט ששולמה, בצירוף רבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני פוסק שכ"ט לתובעת בסך 7,000 ₪. סכום זה יישא אף הוא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. מחשבים ואינטרנטאחסנהדיני אינטרנט