קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לקבלת זכויות חכירה: מבוא   1. זוהי תובענה לפסק-דין הצהרתי, לפיו המבקשים הינם הבעלים של מחצית הזכויות בחלקה 55 בגוש 6661 (להלן - "החלקה"), והמשיב הינו הבעלים של המחצית השניה. ב"כ הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו ויתרו על חקירת המצהירים וסיכמו בכתב.   ההשתלשלות העובדתית   2. (א) המבקשים רכשו בשנת 1978 זכויות חכירה בחלקה הנ"ל, מהחוכרים המקוריים שלה, מוליה וראובן דבוש, שרכשו את זכויותיהם ממינהל מקרקעי ישראל (להלן - "ממ"י"). על-פי שטר מ- 15.10.64 בממ"י רשומות זכויות המבקשים כזכויות חכירה בשטח של 1,354/2 שטח מגרש, על-פי תרשים, ואילו בלשכת רישום מקרקעין רשומים הם, לכאורה, כבעלי מלוא הזכויות בחלקה הנ"ל.   (ב) על כל החלקה בנוי בית המבקשים וכן בית המשיב, ובמהלך שנים רבות, היתה חלוקה בפועל (גם אם לא חלוקה בעין) ברורה וידועה ומקובלת על הצדדים: המבקשים החזיקו במחצית החלקה, שילמו עבורה ארנונות ודמי-חכירה, הוסיפו תוספות בניה על בסיס חלוקה שווה ביניהם לבין המשיב, וכך גם עשה המשיב.   (ג) בשנת 2003 הגיש המשיב תובענה לבית-משפט השלום בכפר-סבא, ובה דרש שיפונה שטח המוחזק על-ידי המבקשים, באופן שהוא יחזיק ב- 60% מהחלקה והמבקשים יהיו זכאים ל- 40%. בתובענה זו התבסס הוא על מפה שנמצאה בתיקי החכירה המקוריים של החלקה. תביעה זו (להלן - "התביעה בשלום") הביאה להגשת התובענה דנן כדי שייקבע שהזכויות בחלקה הינן בחלקים שווים בין הצדדים, ולא כנטען על-ידי המשיב.   3. המחלוקת   מהי חלוקת הזכויות בחלקה - האם מחצית למבקשים ומחצית למשיב, כטענת המבקשים, או 60% למשיב ו- 40% למבקשים, כטענת המשיב.   4. דיון והכרעה   מאחר שהצדדים ויתרו על חקירות מצהירים, אתרכז בבדיקת ובבחינת הראיות שהוצגו לפני, ואעשה זאת, בשלב ראשון, באופן כרונולוגי:   (א) ביום 20.6.54 נחתם חוזה חכירת משנה בין קרן-קיימת לישראל בע"מ לבין ראובן ואמליה ראובן, לגבי מחצית ממגרש מספר 95 (זהו החלק השייך כיום למבקשים).   (ב) ביום 10.10.64 נחתם שטר חכירה בין קרן-קיימת לישראל בע"מ לבין ראובן ומוליה דבוש לגבי "חלק מהחלקה מס' 55 בגוש 6661 ...".   (ג) ביום 3.4.78 רכשו המבקשים את זכויותיהם של ראובן ואמליה ראובן. לחוזה המכר צורף שטר החכירה שנחתם, כאמור, ב- 10.64 ומתייחס לחלק מהחלקה. (ד) ביום 4.9.78 נרשמו זכויות המבקשים על שמם בלשכת רישום מקרקעין, על-פי חוזה החכירה שבהתאם לשטר החכירה.   (ה) ביום 23.6.93 הונפק למבקשים אישור ממינהל מקרקעי ישראל, ולפיו הם בעלי הזכויות ב- 1,354/2 חלקים בחלקה.   (ו) ביום 15.10.64 נחתם שטר חכירה בין קרן-קיימת לישראל בע"מ לבין סעידה יחיא לגבי "חלק מהחלקה מס' 55 בגוש 6661 בשטח 1,354 מ"ר והבנוי והנטוע ואשר יבנה ואשר ינטע על חלק זה אשר מסומן באות ב' בתרשים החלקה המצורף, כחלק בלתי-נפרד משטר חכירה זה - וחתום על-ידי הצדדים" (זהו החלק השייך, כיום, למשיב).   (ז) ביום 7.12.00 רכש המשיב את זכויותיו בחלקה מאהרון זהרה (אליה הועברו הזכויות מסעיד יחיא), והרכישה היתה בהתאם לנסח רישום שצורף לחוזה המכר. בנסח צויין, שהמכר נעשה בתנאי שטר מקורי 6428/1964/00 - לגבי חלק במקרקעין המסומן בתשריט בסימון ב', בעוד שלגבי זכויות המבקשים, אלה נרכשו בהתאם לשטר מקורי 6429/1964 שמפנה לסימון א' בתשריט.   (ח) ביום 30.4.00 הוצא על-ידי המינהל למשיב אישור בדבר מצב זכויות הנכס לפי המאגר הממוחשב, ובו צויין ששטח חלקו של המשיב בחלקה הוא 674 מ"ר (דהיינו - מחצית).   (ט) ב- 22.4.01 נחתם חוזה חכירה בין המינהל לבין המשיב - וחוזה זה מתייחס ל- 1,354/2 חלקים מהחלקה הנ"ל, תוך שצויין "חלק במקרקעין המסומן באות ב'". ביום 10.3.03 נחתם חוזה חכירה בין המבקשים לבין המינהל, וחוזה זה מתייחס ל- 1,354/2 מהחלקה הנ"ל, תוך שצויין "חלק במקרקעין המסומן באות א'". יחד עם זאת, נחתם במרץ 2003 שטר תיקון תנאי חכירה עם המינהל, ובו צויין "חלק במקרקעין המסומן א'".   (י) המשיב הגיש בשנת 2001 בקשה לקבלת היתר בנייה על חלקו בחלקה, וציין ברובריקה של "שטח" - 1,354/2. גם שטח הבניה המבוקש על-ידיו חושב כנגזרת של שטח החלק שלו בחלקה, דהיינו - 22.52% מ- 1,354/2, ובסך הכל - 152.48 מ"ר.   (יא) בשלבים שונים של ההתקשרויות הוכנו תשריטים. *תשריט צורף לשטרי החכירה המקוריים 6428/1964 ו- 6429/1964, וממנו עולה שקו הגבול בין חלקת המבקשים לחלקת המשיב עובר בקו ישר שממשיך את קיר הבית המשותף, עד גבול החלקה, ומחלק את החלקה לחלקים לא שווים. *מפה מצבית שהוכנה על-ידי המודד פורמנסקי ב- 1978 מתארת את קו הגבול באופן של המשך קו הגבול בין הבתים עצמם, ועד סוף החלקה. *מפה טופוגרפית שהוכנה על-ידי המודד לייפמן לאוניד ב- 2.01 ועודכנה ב- 1.03, וגם לפיה הגבול עובר בהמשך לקו הגבול המשותף בין הבתים.   (יב) בהתאם לקו הגבול האמור, ריצפו המבקשים את השטח שמול ביתם, וכך גם בנו סככה עד קו הגבול האמור. ואילו בעלת הזכויות הקודמת בחלקו של המשיב, בנתה מחסן בשטחה, שלכאורה, על-פי טענת המבקשים - שטח שלהם הוא - מבלי שמי מהצדדים השיג על המיקום.   5. עמדת המינהל היא, שלכל אחד מהצדדים יש מחצית מהזכויות בחלקה הנ"ל (סעיף 14 לתגובת עו"ד אייל אדר).   6. מהמקובץ עולה, שהצדדים, כל אחד בתורו, סבר שהינו בעל מחצית הזכויות בחלקה, ויחד עם זאת, סברו הם שמיקום הגדר בין חלקותיהם מבטא את הזכויות בפועל, דהיינו - מחצית לכל אחד מהם.   אלא, שמסתבר כיום, שהגדר, על-פי מיקומה בפועל, אינה מחלקת את החלקה בחלקים שווים, והחלוקה דה-פקטו היא 799 מ"ר למשיב ו- 555 מ"ר למבקשים. כלומר, המבקשים סברו שהחלוקה דה-פקטו מייצגת את החלוקה החוזית, ולפיה הם מחזיקים ב- 50% מהחלוקה, כפי שהינם זכאים.   המשיב, בעת שרכש את חלקו, סבר אף הוא שהחלוקה אותה הוא רואה בעיניו, משקפת את הזכויות, והיה משוכנע בחלקה יש לו ולשכניו חלקים שווים ביניהם. הוא אף לא התענין מעבר לכך, שכן, ראה את השטח אותו הוא קונה, על-פי תיחומו בפועל, והסתפק בו.   שני הצדדים, אם כך, האמינו שהם בעלי-זכויות שוות בחלקה, אך החזיקו בפועל שטחים שונים.   מהמסמכים עולה, שגם המינהל גרס, לכתחילה, שהוא מחלק את החלקה באופן שווה, ואף נמצא לכך תיעוד במסמכים שהוצאו על-ידיו, אך, בו-זמנית, הסתמך המינהל על תשריטים המבטאים חלוקה לא שווה של החלקה, והסתמכות זו, לה היו שותפים גם בעלי הזכויות, במהלך השנים, אף הופיעה בכתובים.   7. המסקנה המתבקשת היא, שהחלקה אינה בבעלות שווה של הצדדים, אלא, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במסמכים שלפיהם נרשמו הזכויות בלשכת רישום מקרקעין, דהיינו - על-פי התשריט המצורף הן לשטרי החכירה המקוריים (6428, 6429) והן לשטרות המאריכים את תקופות החכירה.   שטרי החכירה המקוריים בהם מופיעה החלוקה הבלתי-שווה, נעשו עוד בשנת 1964, ומאז, לכל אורך השנים, התשריטים הללו ליוו את בעלי הזכויות בחלקה, ללא הרהור וערעור.   ולפיכך, דין התובענה שבמסגרתה מתבקש סעד הצהרתי בדבר זכויות שוות - להידחות.   יחד עם זאת, נראה שהמבקשים יהיו זכאים לתשלומים שונים, בין בדרך של השבה ובין בדרך של פיצוי, ופתוחה בפניהם הדרך לתבוע סכומים אלה - כדין. 8. התובענה נדחית, אך בנסיבות הענין איני עושה צו להוצאות.חכירה