תביעה לתשלום על שירותי אדריכלות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום על שירותי אדריכלות: 1. תביעה לתשלום 14,962.- ש"ח בעבור מתן שירותי אדריכלות; עפ"י הנטען בכתב התביעה פנה נתבע מס' 1 שהציג את עצמו כשליח ובעל תפקיד בנתבעת 2, אל התובעים והזמין מהם שירותי אדריכלות לשיפוץ בית כנסת במבשרת ציון. הוסכם ששכר טרחת התובעים יהיה 10% מהעלות הכוללת של עבודות השיפוץ אך לא פחות מ2,500.- $, והנתבע 1 התחייב אישית להבטיח תשלום השכר לתובעים. התובעים אכן החלו בעבודתם והכינו סקיצה אדריכלית ואומדן עלות, אותם העבירו לנתבעים ובד בבד עם אלו העבירו גם נוסח זכרון דברים בו העלו על הכתב את המוסכם בעניין שכר טרחתם. אלא שאז, לפתע - ולאחר שהתובעים ביצעו כ70%- מהעבודה (כך נטען בכתב התביעה), הודיעו הנתבעים כי החליטו שלא לבצע את שיפוץ בית הכנסת וביקשו מהתובעים להפסיק את מלאכתם. בשלב זה הוסכם כי שכר התובעים ישולם עפ"י שעות העבודה שהושקעו עד לאותו שלב. משהוגש לנתבעים חשבון שהוכן עפ"י הסכמה זו שוב סירבו לשלמו והציעו לשלם סך 2,000.- ש"ח בלבד. לא נותר לתובעים אלא להגיש תביעתם זו. עד כאן עיקרי כתב התביעה. 2. בתאריך 30/07/2000 התקיים דיון ראשון בתביעה, בפני עמיתי כב' השופט (בדימ.) בן-הדור. במועד זה חזרו בהם התובעים מתביעתם כנגד נתבעת 2 וניתן פסק דין כנגד הנתבע מס' 1, בהעדרו. לאחר זאת הגיש הנתבע מס' 1 בקשה לביטול פסק הדין בטענה שכלל לא הוזמן כדין ולא הומצא לו כתב התביעה, ובמקביל הגיש גם כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. 3. פסק הדין נגד הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") בוטל בהחלטתי מתאריך 07/11/2000 לאחר שלא נסתרה טענתו כי בשעתו לא קיבל את כתב התביעה וההזמנה לדין. 4. לעיצומן של טענות התובעים, מעלה הנתבע שורה של טענות ואדון באלו כסדרן; טענה ראשונה, דיונית, על פיה אין בית משפט זה מוסמך להיזקק לתביעה, שכן התובעת מס' 1 איננה "יחיד" כמשמעו בסעיף 60 של חוק בתי המשפט וכידוע ערכאה זו מיוחדת לתביעות "יחיד" בלבד. אין לי צורך להיכנס לעומקה של טענה זו, שכן באה על פתרונה משהציג התובע מס' 3 מסמכים המעידים על כי התובעת מס' 1 פורקה ועפ"י ההסכם שבין שותפיה יוחדו הזכויות בנושא תביעה זו לתובע מס' 3 - והוא, לפיכך, התובע היחיד בהליך שבפני. 5. טענה נוספת: לא היה כל מקום לתבוע את הנתבע באופן אישי, שכן ככל שפעל עשה כן מטעם קרן מ.י. כהן ולא באופן אישי, על כן אין יריבות בינו לבין התובעים. גם טענה זו אין לקבל: לא הוצג בפני כל מסמך ולא הובאה כל ראיה על כי הנתבע הוסמך לפעול בשם אותה קרן וכל מה שעשה, עשה בשמה. אין ספק כי הנתבע הוא מי שפעל בפועל, ואילו ביקש להסיר מעל עצמו את האחריות הנובעת מפעולותיו חייב היה להצטייד באישור תקף וכשר של אותה קרן המעיד על שפעל בשמה וכי זו נוטלת על עצמה אחריות למעשיו וחבות לתשלומים שיחוייב בהם, אם יחוייב. בהעדר כל אישור כזה אין כל מנוס אלא לראות בנתבע עצמו את בעל דברם של התובעים. 6. הטענה העיקרית שבפי הנתבע - ומר גור אשר טען בשמו - היא כי למעשה לא היתה כל התקשרות מחייבת, בין הנתבע, הקרן, או עמותת בית הכנסת לבין התובעים. הקרן ובית הכנסת אמנם שקלו ביצוע עבודות שיפוץ בבית הכנסת ואכן נוצר קשר בין הנתבע לבין התובעים (אותם הכיר מעבודת אדריכלות אחרת שביצע תובע 3) התובעים התבקשו להגיש הצעת עבודה והצעת מחיר, שרק לאחר קבלתה יוחלט אם אכן תוטל עליהם משימת התכנון; בסופו של דבר לא יצא השיפוץ אל הפועל מסיבות שאינן קשורות כלל בצדדים; הנתבע סבור כי ההצעה כפי שהוגשה ע"י התובעים לא היתה אלא הצעה ראשונית בלתי מגובשת שניתנה, כאמור, קודם שהוסכם דבר בעניין שכר טרחתם ועל כן אין התובעים - וכיום התובע 3 - זכאים לכל תשלום. 7. אין אני מוכן לקבל טענות הנתבע כלשונן; מהראיות שבפני ברור בעיני כי אכן התקיימו דיונים בהם עלה נושא שכר טרחת התובעים והנתבע אישר כי הוא ידאג להסדרת העניין. עובדה זו אושרה דווקא בעדות מר בידינגר מנהל העמותה הנתבעת 2, אשר העיד (באי רצון בולט ...) : "נכון שבפגישה האחרונה יגאל כהן זרק משהו בנושא כגון שתיתנו לו פירוט של השעות של מה שעבדתם עד עכשיו והתשלום המגיע לכם" (עמ' 4 לפרו' ש' 6) ועוד קודם לכך אישר (עמ' 3 לפרו' ש' 32) ש"כל הדיונים הכספיים" נעשו בלא קשר לעמותה - ומכאן, שהיו "דיונים כספיים". דברים התומכים בגירסת התובע ואינם מתיישבים עם דברי הנתבע. יש להסיק מכל אלו שאכן דובר על תשלום לתובעים והנתבע קיבל על עצמו להסדיר נושא זה. ואף "כלל מן החיים" הוא שאין בעל מלאכה נוהג לעבוד בחינם וזכאי לתמורה בעבור מלאכתו. כך דרכו של עולם ואף הצדדים שבפני לא התכוונו לסטות מכך - ואך צודק הוא שיהא כך. 8. יחד עם כל זאת אין אני מוכן לקבל את חישוב הסכום שנתבע; כאמור לא דאגו התובעים להצטייד בהסכם שכר טרחה ברור ומוסכם קודם תחילת עבודתם. משהכינו הסכם - וזאת כבר לאחר שהכינו את הסקיצות והצעת העלות, לא הסכימו הנתבעים להתקשר באותו הסכם. לפיכך זכאי התובע 3 (הבא בנעלי התובעים) רק לשכר ראוי בעבור העבודה אשר בוצעה בפועל. התביעה מבוססת על חישוב שעות העבודה שהושקעו בהכנת הסקיצות ועלות הוצאות נילוות. הסקיצות הוצגו בפני ואף שאינני מתיימר להיות בעל מקצוע ומומחה בתמחור ובעבודות אדריכלות החישוב נראה לי מופרז, הגם לוח הזמנים הצפוף מאז קיבלו על עצמם התובעים להכין הצעה ומאז מדידת האתר ועד להגשת ההצעה איננו "מסתדר" עם לוח שעות העבודה המפורט בדרישה. לפיכך, לא נותר לי אלא לפסוק את התשלום המגיע לתובעים על פי שיקול דעתי ונסיוני. לאחר שחזרתי ובחנתי את הסקיצות ושקלתי כל טענות הצדדים בפני, אני קובע כי השכר הראוי המגיע לתובע מס' 3 הינו 4,000.- ש"ח בצירוף מע"מ. 9. הנתבע הגיש תביעה שכנגד על סך 7,500.- ש"ח שעיקרה פגיעה בשמו הטוב והיא מבוססת על הטענה כי פסק הדין, לאחר שניתן (כאמור, בהעדר הנתבע), הודבק על דלת ביתו גלוי לעין כל נשזף לעין עוברים ושבים. עוד נטען שהתובע הוליך שולל את בית המשפט משהצהיר שבוצעה מסירה כדין של כתבי בי-דין, כאשר מסירה כזו לא בוצעה כלל - ואף בכך הסב פגיעה וגרם להכפשת שמו הטוב של הנתבע (התובע שכנגד). אין כל יסוד לטענות אלו; המצאת כתבי בי-דין לבעל דין בדרך הדבקה על פתח הבית היא המצאה כשרה ומוכרת עפ"י תקנות סדר הדין האזרחי. משקיבלתי טענת הנתבע כי כתבי בי-דין לא הגיעו אליו בשעתו, ועל כן ביטלתי את פסק הדין שניתן בהעדרו, לא קבעתי בכך שהמסמכים לא הודבקו על דלת ביתו, כנטען ע"י התובעים, אלא כי לא הגיעו לידיו (ייתכן, כפי שהנתבע עצמו טוען בכתב טענותיו, שעפו ברוח). בנסיבות אלו אין כל עילה לתביעה שכנגד ויש לדחותה. 10. התוצאה מכל האמור: אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע מס' 1 לשלם לתובע 4,000.- ש"ח בצירוף מע"מ וכן הוצאות משפט בסכום כולל 400.- ש"ח. התביעה שכנגד נדחית. אדריכלות