תביעה נגד מארגן תערוכה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד מארגן תערוכה: המדובר ב- 9 תביעות שהוגשו ע"י 9 תובעים שונים (להלן: "התובעים) כנגד נתבעת אחת (להלן: "הנתבעת"). בהחלטתי מיום 25/07/02 הוריתי על איחוד התיקים בכל הנוגע לשאלת החבות. הנתבעת מפיקה אירועים שונים. בחול המועד פסח תשס"ב ארגנה הנתבעת תערוכת מיסטיקה ואלטרנטיבה. הנתבעת הפיקה תערוכות דומות בשנתיים הקודמות. התובעים נרשמו לתערוכה ושלמו לתובעת תשלומים שונים כנגד השתתפותם בתערוכה. הכנסות התובעים היו אמורות להיות ממבקרי התערוכה. הכנסות הנתבעת היו בעיקרן מהשכרת ביתנים למציגים וממכירת כרטיסים למבקרים בתערוכה. מטבע הדברים, הכנסות שני הצדדים היו תלויות בעיקרן בכמות המבקרים. לטענת התובעים, התערוכה הייתה כשלון חרוץ. הנתבעת לא ערכה פרסום בהיקף כפי שהתחייבה - דהיינו, פרסום בהיקף רחב מזה שפרסמה בשנים הקודמות, יחסי הציבור לתערוכה היו כושלים ופיגוע שארע בת"א יום לפני תחילת התערוכה גרמו לכשלון התערוכה. לטענת הנתבעת, בכתב הגנתה ובעדותה של הגב' X מטעמה, היקף הפרסום היה נרחב יותר מבשנים הקודמות והיא פעלה ככל שיכלה בכל הנוגע ליחסי הציבור. אין מחלוקת בין הצדדים כי כמות המבקרים הייתה נמוכה. 350 מבקרים בלבד, בעוד שבשנה הקודמת היו 6,000 מבקרים. לטענת הנתבעת, היקף הפרסום השנה היה גדול ב- 50% מהיקף הפרסום בשנה הקודמת. להוכחת טענתה צירפה הנתבעת גרפים והעתקי המודעות שפורסמו . באשר לשאלה מדוע לא בוטלה התערוכה בשל המצב הביטחוני, נטען ע"י הנתבעת כי החליטה שלא לבטל את התערוכה, שכן המצב הביטחוני לא היה בשליטתה ומבקרים פוטנציאליים היו אמורים להגיע. כן נטען, כי משתתפים אחרים בתערוכה היו מעונינים בקיומו של האירוע והייתה לנתבעת מחויבות כלפיהם. לטענת התובעים, בבדיקה שערכו באשר לפרסומים ב"מעריב" עולה, כי היקף הפרסום היה קטן באופן משמעותי מהיקף הפרסום שנטען ע"י הנתבעת ואף קטן מהפרסום שנעשה בשנים הקודמות. יצוין, כי התובעים בדקו את היקף הפרסומים בעיתון מעריב בלבד על שלוחותיו ולא בדקו את כמות הפרסומים האחרים. לבקשת הנתבעת, אפשרתי לה להמציא לתיק ביהמ"ש עד ליום 30.07.02 צילומי כל הפרסומים שפורסמו בעיתון מעריב, ואשר מהם ניתן יהיה להיווכח לדעת מה אככן היו כמות הפרסומים, תאריכי הפרסום ולחילופין להמציא אישור מעיתון מעריב על מועדי הפרסום. אישורים אלו לא הומצאו במועד שנקבע כמו גם, עד למועד מתן פסה"ד. בנסיבות אלו, אין מנוס מלקבוע כי טענת הנתבעת באשר להיקף הפרסום במעריב אינה נכונה וכי ממצאי בדיקות הנתבעים הם הנכונים. שוכנעתי כי לנתבעת היה שיקול דעת לפרסם במגזין "ניו לייף" ולא במגזין "חיים אחרים". הנתבעת לא שילמה ולא הייתה אמורה לשלם דבר בגין פרסום במי מהמגזינים הללו ועל כן לא היה לה אינטרס כספי לפרסם דווקא ב"ניו לייף". באשר ליחסי ציבור - שליטת הנתבעת בתהודה בכלי התקשורת האלקטרוניים והעיתונות הכתובה מוגבלת ושוכנעתי כי פעלה באופן סביר. באשר למצב הביטחוני - אני קובע כי שני הצדדים היו ערים לסיכון שנטלו על עצמם ולנתבעת היה נתון שיקול הדעת באם לקיים את התערוכה אם לא. אין ספק כי הנתבעת ניצבה בפני החלטה קשה וכי בכל אחת מהאפשרויות צפוי היה כי יגרם נזק כספי ניכר. באשר לפרסום במעריב - מהגרף (נספח 8) לכתב ההגנה עולה, כי היקף הפירסום בעיתונות הכתובה בוצע, לכאורה, בעיקר בעיתון מעריב. כן הוכח, כי פורסמו 5 מודעות בלבד בעוד אשר לטענת הנתבעת פורסמו 10 בלבד- טענה שכאמור לא הוכחה למרות שניתנה לנתבעת האפשרות להוכחת טענתה. בנסיבות אלו ברור הוא כי הנתבעת הפרה את התחייבותה. יחד עם זאת, יש לקבוע מהו הנזק שנגרם לתובעים בגין הפרסום החלקי וזאת בהתייחס למצב הביטחוני.אין לי ספק כי מיעוט המבקרים נגרם בעיקר עקב המצב הביטחוני ולא עקב מיעוט הפרסום.יחד עם זאת הנתבעת לא עמדה בהתחיבותה. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן:בת. ק 6520/02 - X -2,000 ₪. בת.ק 6538/02 - X - 1,900 ₪. בת.ק 6535/02 - X - 2,300₪. בת.ק 6536/02 - X - 2,000 ₪. בת.ק 6534/02 - X - 2,000 ₪ וזאת בנוסף לסך שנפסק בפסה"ד החלקי שניתן ביום 25.07.02. בת.ק 6524/02 - X - 1,800 ₪. בת.ק 6523/02 - X - 1,800 ₪. בת.ק 6522/02 - X - 2,000 ₪. בת.ק 6521/02 - X - 1,800 ₪. בנוסף, תשלם הנתבעת לכל אחד מהתובעים בנפרד הוצאות משפט, לרבות אגרה, בסכום כולל של 600 ₪ לכל תובע. כל הסכומים צמודים למדד ונושאי ריבית כחוק מיום 3/6/02 ועד התשלום המלא בפועל. רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי. תערוכות