תביעה נגד שוכר חנות בתל אביב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לדמי שכירות חנות בתל אביב / תביעה נגד שוכר חנות בתל אביב: 1. בפני תביעה לתשלום חוב דמי שכירות, דמי ניהול ופיצוי בגין נזקים שנגרמו למושכר.   בין התובע לנתבעת, נחתם ביום 26.4.99, הסכם על פיו שכרה הנתבעת מהתובע חנות בבניין בית גיבור ברחוב קויפמן 6 בתל-אביב (להלן: החנות).   2. בתביעה זו עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסכומים הבאים:   א. דמי שכירות עבור החודשים נובמבר 2001 עד אפריל 2002 בסך של 8,358 ₪ המסתכמים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ומע"מ בסך של 10,655 ₪.   ב. דמי ניהול עבור חודשים פברואר - אפריל 2002 בסך כולל של 1,980 ₪.   ג. דמי שכירות ודמי ניהול עבור חודש מאי 2002 בסך כולל של 2,328 ₪, שכן לטענת התובע החנות הושארה לאחר מועד הפינוי כשהיא מלוכלכת ומלאה בריהוט וחומר משרדי כך שלא ניתן היה להשכירה.   ד. סך של 410 ₪ בגין ניקיון החנות.   3. הנתבעת טענה כי שכרה החנות במשך שנתיים וכי בשנת השכירות השניה, חלו שיבושים בכך שחברת הניהול של הבניין, לא אפשרה לנתבעת גישה סבירה לצורך טעינה ופריקה של חוברות בטאון שמוציאה הנתבעת לאור. לפיכך טוענת הנתבעת כי נגרמו לה נזקים הנובעים משיבוש בהפקת הבטאון והפצתו וכי הינה זכאית לקזז נזקים אלה מסכום החוב.   כן טענה הנתבעת כי החנות הוחזרה לתובע בתום תקופת השכירות, במצב טוב יותר משנמסרה לנתבעת וכי השוכר החדש ביצע במושכר עבודות שיפוץ כך שלתובע לא נגרם כל נזק בגין מצבו של המושכר בעת החזרת החזקה בו לידי התובע.   נציג הנתבעת, מר קסלסי, טען כי דמי הניהול וכן דמי השכירות עבור חודשים נובמבר-דצמבר 2001 שולמו על ידי הנתבעת בהתאם להמחאות שהוגשו וסומנו נ/1 ו - נ/2.   כן טען נציג הנתבעת כי הנתבעת "הקפיאה" את תשלום דמי השכירות, שכן לא התאפשר לה לפרוק את הבטאונים אותם היא מוציאה לאור וכי נשלחה לתובע המחאה ע"ס 4,000 ₪ על חשבון חוב דמי השכירות.   4. על-פי החלטתי מיום 9.2.03, היה על נציג הנתבעת להגיש אישורים בדבר פירעון ההמחאות נ/1 ו - נ/2 - אישורים כאמור לא הוגשו עד עצם היום הזה.   מאידך, הודיע התובע בהתאם להחלטתי, כי ההמחאה ע"ס 4,000 ₪ נפרעה ולפיכך יש לקזז סכום זה מסכום החוב הנתבע. כן צרף התובע להודעתו מיום 19.2.03 עותקי קבלות על-פיהן דמי הניהול לחודשים פברואר-אפריל 2002 ומאי 2002 שולמו על ידי התובע.   5. לאחר ששמעתי ובחנתי עדויות הצדדים טענותיהם והראיות שהוגשו, הגעתי למסקנות הבאות:   א. דין טענת הנתבעת כי לא שילמה את דמי השכירות, בגין העדר אפשרות לטעון ולפרוק את חוברות הבטאון המופץ על ידה ובשל קיזוז הנזקים שנגרמו לה עקב כך - להדחות.   טענה זו נטענה על ידי הנתבעת, בהתדיינות קודמת שהתנהלה בין הצדדים ונדחתה על ידי כב' השופטת א. כהן, בפסק דינה מיום 21.11.01 בת.ק. 11766/01 בבית משפט זה (עותק מפסק הדין צורף כנספח ז' לתביעה).   עדותו של העד לופו ראובן, כי לא ניתן היה להיכנס ולפרוק סחורה ולפיכך נאלץ להכניס הסחורה באופן ידני אינה אמינה, שכן הסתבר כי העד אינו נהג חיצוני ועד נייטרלי, אלא חבר במערכת הבטאון המוצא על ידי הנתבעת. מה גם שהעד לא העיד כי לא פרק את החוברות כלל אלא כי נאלץ לעשות זאת באופן ידני.   זאת ועוד, הטענה בדבר הפסדים שנגרמו לנתבעת בגין העדר אפשרות לטעון/או לפרוק את הבטאון, נטענה כטענה בעלמא ולא הוכח כל הפסד שנגרם לנתבעת בעניין זה ואשר הינה זכאית לקזזו מדמי השכירות על פי ההסכם.   אשר על כן ומשלא הוצג על ידי הנתבעת אישור בדבר פירעון ההמחאה שעותק ממנה הוגש וסומן נ/2, על הנתבעת לשלם לתובע את חוב דמי השכירות בגין החודשים נובמבר 2001 עד אפריל 2002 בסך של 10,655 ₪ בניכוי סך של 4,000 ₪, ששולמו על חשבון החוב, נותרה יתרת חוב דמי שכירות בסך של 6,655 ₪.   ב. הנתבעת לא הציגה אישור על תשלום דמי הניהול עבור החודשים פברואר - אפריל 2002. מאידך הוגשו על ידי התובע קבלות המאשרות תשלום דמי הניהול על ידי התובע.   לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע את דמי הניהול עבור החודשים פברואר-אפריל 2002 ששולמו על ידו בסך כולל של 1,980 ₪ כנטען בתביעה.   ג. אין מחלוקת בין הצדדים כי החנות פונתה על ידי הנתבעת ב - 30.4.02. הטענה כי בחנות הושארו לאחר מועד הפינוי, פרטי ריהוט וחומר משרדי רב באופן שנמנעה האפשרות להשכירה בחודש מאי 2002 - לא הוכחה שכן לא הוגשו תמונות או ראיות כלשהן המעידות על מצב החנות לאחר פינויה.   ממכתב חברת הניהול אל הנתבעת, מיום 5.5.02 (ת/5) עולה כי כמות גדולה של חוברות הושארו על ידי הנתבעת במסדרון הציבורי ולא בתוך החנות.   זאת ועוד, לא הוצג בפני הסכם שכירות עם שוכר חדש, לחודש מאי 2002 שמימושו נמנע בשל מצב החנות, לפיכך לא מצאתי כי התובע זכאי לפיצוי בגין דמי שכירות ודמי אחזקה לחודש מאי 2002.   ד. אשר לניקיון החנות, אכן על פי ההסכם, על השוכר להשיב החנות בתום תקופת השכירות, במצב תקין ומסודר. לכן זכאי התובע להחזר סך של 410 ₪ שהוצאו על ידו עבור ניקיון המושכר, ביום 15.5.02, על פי קבלה שעותק ממנה צורף לתביעה.   ה. בנסיבות העניין ולאור הפרת ההסכם מצד הנתבעת, למרות התדיינויות קודמות שנוהלו בין הצדדים, בגין אותן טענות כנטען וכמפורט בכתב התביעה על נספחיו, מצאתי כי התובע זכאי לפיצוי בגין הוצאות ועגמת נפש שנגרמו לו בגין הפרת ההסכם המתבטאת באי תשלום דמי השכירות ודמי הניהול. אני מעריכה הפיצוי בגין בזבוז הזמן ועגמת הנפש בסך של 500 ₪.   6. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובע סך של 9,545 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה, 5.8.02 ועד מועד התשלום בפועל.   כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק-הדין ועד מועד התשלום בפועל.שכירותתל אביב