קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה קטנה נגד חברת תעופה: התובעים רכשו כרטיסי טיסה לריו-דז'נרו, מאת הנתבעת, שהינה חברת תעופה המבצעת טיסות סדירות מישראל לריו-דז'נרו, דרך מדריד. התובעים רכשו כרטיס טיסה לתאריך 23.1.01 ,שכן היה עליהם להגיע לריו-דז'נרו עד ליום 26.1.01, לטקס גילוי מצבה על קברו של אבי התובעת. בבוקר הטיסה נודע לתובעים על ביטול הטיסה וכשפנו אל הנתבעת והדגישו את הצורך להגיע לריו-דז'נרו במועד, הוצע להם שלא לטוס ביום המחרת, בהעדר טיסת המשך ישירה, אלא לטוס ביום 25.1.01, שאז תתאפשר טיסה ישירה ממדריד לריו-דז'נרו. סופו של דבר כי הטיסה ביום 25.1.01 יצאה באיחור ניכר, רק למחרת בבוקר, וביצעה בדרכה נחיתת ביניים באתונה. התובעים איחרו לטיסת ההמשך וכשהגיעו למדריד נמסר להם על ידי נציגי הנתבעת כי הטיסה הקרובה בה יוכלו להמשיך בדרכם לריו-ד'זנרו, הינה טיסה באמצעות חברת VARIG שתמריא רק בלילה. טיסה זו, לא היתה טיסה ישירה וביצעה חניית ביניים בסן פאולו. התובעים הגיעו לריו-דז'נרו, רק ביום 27.1.01. עוד טוענים התובעים ליחס בלתי נאות מצד עובדי הנתבעת לרבות הפרת הבטחה להודיע לקרובי המשפחה הממתינים בריו-דז'נרו על העיכוב בהגעת התובעים. הנתבעת טוענת כי ביטול הטיסות והעיכובים בהגעתן ויציאתן מהארץ, נבעו משביתת מתדלקים בשדה התעופה בן-גוריון, שגרמה לשיבוש בלוח הטיסות. כן טוענת הנתבעת כי חניית הביניים באתונה נעשתה לצרכי תדלוק עקב השביתה וכי האירועים האמורים הינם בבחינת "כוח עליון" שאינו בשליטת הנתבעת. הנתבעת טוענת ובצדק כי אחריותה צריכה להיבחן על-פי הוראות חוק התובלה האווירית התש"מ-1980 (להלן: החוק) וזאת על-פי עקרון יחוד העילה הקבוע בסעיף 10 לחוק כדלקמן: "אחריותו של המוביל עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר ולא תשמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על-פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו". החוק מחיל בעניין זה את הכללים שנקבעו באמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית מ - 1929 (להלן: "אמנת ורשה") שתוקנה בפרוטוקול המתקן את האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית שנחתם בהתאם בשנת 1955 (להלן: פרוטוקול האג). סעיף 19 ל"אמנת ורשה" קובע כי "המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה או טובין". סעיף 20 לאמנה ממשיך וקובע כי "לא ישא המוביל באחריות אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היתה בידיו או בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם". מוכנה אני לקבל כי עיכובים בלוח הטיסות עקב שביתת מתדלקים בשדה התעופה בן-גוריון תרמה לשיבושים בלוח הטיסות שאינם בשליטת הנתבעת כך גם הצורך בביצוע חניית ביניים באתונה לצורכי תדלוק. לו היה מדובר, על כן, באיחור בהטסת התובעים, הנובע אך ורק מעיכוב ביציאת הטיסה או בגין הצורך בחניית ביניים באתונה לצורכי תדלוק, היה מקום לקבל טענת הנתבעת כי לא היה בידה לנקוט באמצעים, למנוע איחור זה. בענייננו, היו התובעים אמורים לטוס ביום 23.1.01 וטיסה זו בוטלה. טענת התובעים בסעיף 4 (ב) לכתב תביעתם, כי פנו אל הנתבעת והדגישו בפניה את הצורך להגיע לריו-דז'נרו ביום 26.1.01 לטקס גילוי המצבה וכי נציגת הנתבעת הסבירה כי הטיסה ביום המחרת 24.1.01, אינה ודאית וטיסת ההמשך כרוכה בחניית ביניים ולפיכך יעצה להם לטוס ביום 25.1.01, אז תתאפשר טיסת המשך ישירה ממדריד לריו-דז'נרו - לא נסתרה. נציגת הנתבעת אף העידה כי ביום 24.1.01 התקיימה טיסה למדריד אלא שלטענתה, לא ניתן היה לארגן במועד זה טיסת המשך לשביעות רצון התובעים. בנסיבות העניין כשהתובעים הבהירו לנתבעת את הצורך להגיע לריו-דז'נרו לטקס האזכרה והזמינו טיסה מוקדמת ליום 23.1.01, על מנת להבטיח הגעתם במועד, היה על הנתבעת לנקוט בפעולות סבירות על מנת להבטיח הגעתם של התובעים לריו-דז'נרו, במהירות האפשרית, לאור ביטול הטיסה שנקבעה ליום 23.1.01. הנתבעת טענה בסעיף 7 לכתב הגנתה כי בהודעות שפורסמו נמסר כי צפויה שביתת מתדלקים בנמל התעופה בן-גוריון עד ליום 29.1.01. משכך, המלצתה של הנתבעת לתובעים לטוס ביום 25.1.01 ולא בטיסה שתוכננה ליום 24.1.01, לא היתה סבירה בנסיבות שכן על הנתבעת היה לצפות, כי גם במועד זה, עלולים להיווצר שיבושים בלוח הטיסות כפי שאכן קרה. לאור הנסיבות המיוחדות, שדרשו הגעת התובעים לרדיו-דז'נרו עד ליום 26.1.01, היה על הנתבעת, להמליץ בפני התובעים לטוס בטיסה שיצאה ביום 24.1.01 אף אם הדבר היה כרוך בשינוי טיסת ההמשך לטיסה בחברה אחרת, או בטיסת המשך שאינה ישירה כפי שקרה בסופו של דבר, בשל האיחור לטיסת ההמשך המתוכננת. למצער היה על הנתבעת להתריע בפני התובעים כי גם הטיסה ביום 25.1.01 אינה ודאית. התובעים העידו כי ביקשו לטוס עם חברה אחרת אך הנתבעת לא הסכימה לכך. בהתחשב בכך ששדה התעופה, היה פתוח לטיסות יוצאות מישראל, היתה הנתבעת יוצאת ידי חובתה לפעול באופן סביר, גם אם היתה מאפשרת לתובעים לדאוג לעצמם לתוכנית טיסה חלופית באמצעות חברות אחרות, כנגד החזר עלות הכרטיסים. טענה נוספת הראויה להתייחסות, הינה הפרת הבטחה שניתנה על ידי עובדי הנתבעת ונציגיה להודיע לקרובי המשפחה הממתינים בריו-דז'נרו על השינוי במועדי הטיסה והאיחור בהגעת התובעים. הנתבעת אינה מכחישה טענה זו ובמכתבה לתובעים מיום 26.3.01 שצורף כנספח ד' לכתב התביעה, התנצלה על אי ההודעה והציעה לפצות התובעים על הוצאות טלפון, על פי קבלות. למען הסר ספק, אדגיש כי בבואי לשקול את הפיצוי המגיע לתובעים, אינני מתחשבת בטענות המתייחסות לטרדה ועגמת הנפש שנגרמה לתובעים בגין האחור במועד יציאת הטיסה, בשל החריגה ממכסת שעות העבודה והמנוחה של הטייסים, או בגין הצורך בביצוע חניית ביניים באתונה - מקובל עלי כי אלה נכפו על הנתבעת בגין שביתת המתדלקים. כאמור, מצאתי לקבל טענתם של התובעים, רק בכל הנוגע להמלצת הנתבעת לטוס רק ביום 25.1.01, בלא שהתריעה בפניהם כי גם במועד זה עלולים להיווצר עיכובים עקב השביתה הצפויה וכן בגין הפרת ההבטחה להודיע לקרובי המשפחה על האיחור בהגעת התובעים, הבטחה שהתובעים הסתמכו עליה ונמנעו מלפעול בעצמם, להודיע לקרוביהם על העיכוב והצורך בדחיית טקס האזכרה. התובעים לא הוכיחו נזק של ממון שנגרם להם בגין הצורך בדחיית טקס גילוי המצבה אך מקובל עלי, כי נגרמה לתובעים עגמת נפש כתוצאה מהאיחור בהגעתם, הצורך לדחות טקס גילוי המצבה והעובדה כי קרוביהם לא קיבלו הודעה על העיכוב בהגעתם. בהתחשב בכלל נסיבות העניין, אני אומדת את הפיצוי בגין הנזק שנגרם לתובעים, בסך של 900 ₪ לכל אחד מהתובעים. בשולי פסק הדין אוסיף כי התובעים הגישו ביחד עם מכתב של משרד התחבורה שסומן ת/1, גם תקציר פס"ד בת.א (י-ם) 8644/01 ובשל השמטה הדבר לא צוין בפרוטוקול. לא ראיתי להתייחס להפניה האמורה, שכן מדובר בתקציר ולא בפסק הדין גופו. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 1,800 ₪. כן תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך של 200 ₪. הסכומים האמורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק-הדין ועד למועד התשלום בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום קבלת פסק-הדין. תעופהתביעות קטנות