תביעת חברה זרה ממצרים נגד חברה ישראלית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת חברה ממצרים נגד חברה ישראלית: התובעת, שהיא חברה מצרית העוסקת בענף התיירות, עשתה עסקים עם הנתבעת 1, שהיא חברה ישראלית לתיירות. הנתבע 2 הוא בעל המניות העיקרי, או היחיד, של הנתבעת 1. לטענת התובעת, הנתבעת 1 נותרה חייבת לה סכום גבוה של 1,030,421 ₪ נכון ליום הגשת התביעה, ומכאן התביעה. התובעת מוסיפה ותובעת את הנתבע 2 בטענה כי הוא ערב אישית לחובותיה של הנתבעת 1. מתוך החומר שבפניי נראה כי בתיק יש שתי מחלוקות. האחת - לגבי קיומו וגובהו של החוב לתובעת, השנייה - לגבי חבותו של הנתבע 2 לפרעון החוב. בהחלטה מיום 11.1.10, קבעתי כי לנתבעת 1 אין הגנה מול הטענות שבתביעה וניתן כנגדה פסק דין על מלוא סכום התביעה. בסיכומי ההגנה של הנתבע 2 אין כל התייחסות למחלוקת הראשונה, וכל סעיפי הסיכומים מתייחסים רק למחלוקת בדבר חבותו של הנתבע 2. לפיכך, ניתן לקבוע כי גם הנתבע 2 מודה בכך שהסכום הנ"ל הוא החוב הנכון של הנתבעת 1 לתובעת. טענת התובעת בדבר חבותו האישית של הנתבע 2 נשענת על מכתב שכתב הנתבע 2 ביום 18.9.05. מכתב זה צורף כנספח ה' לתביעה והוא כתוב בשפה הערבית. התובעת הגישה תרגום של בא-כוחה (סעיף 35 לסיכומים). על פי תרגום זה כך נאמר במכתב, בקטע הרלוונטי למחלוקת דנן: "...ואתה יודע גם כי בעת שנפגשנו ביחד בברלין ובלונדון ובקהיר, הודעתי לך מספר פעמים כי החוב הנצבר על חברת "הר הזיתים" (הנתבעת 1 דנן - מ.א.) הינו חוב אישי שלי, וכי אני אפעל לשלמו לכם כמו שאני נוהג לשלם את כל חובות החברה אשר סירבנו להכריז עליה כפושטת רגל, וכי אני רוצה לשלם את כל החובות המוטלים והנדרשים מהחברה לכל מאן דהוא. כמו כן, העברתי אליכם סכומים מועטים על החשבון, אבל בתקופה האחרונה, לא העברתי לכם שום תשלום, וזאת בשל הנסיבות המיוחדות של החברה, אם כי, וכפי שהודעתי לך מקודם, אתם תקבלו את כספכם המגיע לכם מחברת "הר הזיתים" עד הדולר האחרון, חברה אשר נמצאת בבעלותי הבלעדית, וכפי שהתחייבתי לאחרים, הנני מתחייב גם לכם..." (הדגש שלי - מ.א.). הנתבע 2 מכחיש את טענת התובעת וטוען כי הוא מעולם לא התחייב כלפי התובעת לפרוע, באופן אישי, את חובות הנתבעת 1. התחייבותו במכתב היתה כי הנתבעת 1 תפרע את חובותיה וכי הוא יפעל לכך. הנתבע 2 לא הגיש תרגום מטעמו אלא הגיש תצהיר של עו"ד פראס חסונה, שבו נטען כי התרגום של התובעת אינו נכון. טענה זו מתייחסת רק למילים: "הינו חוב אישי שלי", המופיעות בתרגום של התובעת. לגירסת המצהיר מטעם הנתבע 2, התרגום הנכון הוא: "הוא זכות שיש לכם כלפי". בעדותו בפניי תרגם עו"ד חסונה את המילים הרלוונטיות כך: "הוא זכות כלפי" (עמוד 6 שורה 3). כיוון שאינני דוברת את השפה הערבית, שקלתי למנות מומחה מטעם בית המשפט כדי שייתן תרגום אובייקטיבי של המסמך. מאידך, מומחה כזה היה מטיל על הצדדים עלות כספית. כיוון שערבית היא שפה רשמית, לא מצאתי לנכון להטיל עלות זו על הצדדים וקבעתי כי מתורגמן בית המשפט יתרגם את המסמך, ללא תשלום, ומבלי לראות את הצעות התרגום של הצדדים. תרגום זה של מתורגמן בית המשפט דינו כדין תרגום המתבצע באולם בית המשפט, עבור בית המשפט. התרגום של מתורגמן בית המשפט הוא בזו הלשון: "האח היקר עאטף עבד אלטיף הנכבד. שלום רב, קיבלתי מטעמכם לפני כמה חודשים מכתב אשר דרשתם בו ממני ומהאח אבו עומר לשלם את סכום החוב הדרוש מחברת הר הזיתים התיירותית. והיה שאבו עומר קיבל העתקו לפניי והודעת לי על קבלתו, ביום שלאחרי קיבלתי את העתקי וציינתי בו שהבנק יפנה אל בתי המשפט ואחרים. ובשבוע שעבר שלחת מכתב אחר לאח אבו עומר אשר דרשת ממנו לפרוע את החוב. אחי עאטף: אתה יודע טוב מאוד שהאח אבו עומר יצא מחברת הר הזיתים התיירותית ולא נשאר לו או עליו כל זכות ראויה, ואתה יודע שנפגשנו יחד בברלין ובלונדון ובקהיר כמה פעמים, והודעתי לך שהחוב של הר הזיתים הוא חובה עליי, ושאני אתחיל לפרוע אותו לכם, כמו כן אני אשלם את כל החובות של החברה אשר סירבנו לפשיטת רגלה, ושאני מעוניין לשלם את כל החובות הדרושים מהחברה לכל אדם שיהיה ובפועל ביצעתי לכם העברה לחלק מהמסכומים הקטנים, אבל בפועל לא העברתי לכם שום סכום בתקופה האחרונה, וזה בגלל המצב המיוחד של החברה, אבל כפי שהודעתי לכם קודם, שלא יחסר לכם דולר אחד מחברת הר הזיתים התיירותית, אשר אני לבד הבעלים שלה, וכפי שהתחייבתי לאחרים אני מתחייב לכם. אני מבקש ממך אחי היקר שלא תחזור לבקש מהאח אבו עומר, ושהכספים והחובות לא יאבדו את הידידות והאחווה הבנוייה בנינו, ולידעיעתכם (כך במקור) אני העברתי את כל עבודתיי למצרים באמצעותכם." ביום 21.2.11 העברתי לתגובת הצדדים את התרגום של מתורגמן בית המשפט. התובעת הודיעה על הסכמתה לתרגום ואילו הנתבעים התנגדו לתרגום זה וביקשו להסתמך רק על עדותו של עו"ד חסונה. אני דוחה את התנגדות הנתבעים מן הנימוקים האמורים בהחלטתי מיום 23.11.10. מתורגמן בית המשפט לעניין זה הוא כזרוע הארוכה של בית המשפט ועיניו הן כעיני בית המשפט, כיוון שהשפה הערבית אינה ידועה לי. המילים הספציפיות שבמחלוקת כאמור לעיל, בין הצדדים נטושה מחלוקת על מספר מילים ספציפיות מתוך המסמך. על פי התרגום של התובעת, הנתבע 2 לקח על עצמו אישית את חוב הנתבעת 1, כיוון שלגרסתה התרגום הנכון של המילים הרלוונטיות הוא כאילו החוב של הנתבע 1 "הינו חוב אישי שלי", של הנתבע 2. הנתבע 2 מתרגם את אותם המילים, כי החוב של הנתבעת 1 "הוא זכות כלפי", כלפי הנתבע 2. המתורגמן מטעם בית המשפט מתרגם מילים אלה, כי החוב של הנתבעת 1 "הוא חובה עליי", על הנתבע 2. לאור התרגום של המתורגמן מטעם בית המשפט, אני מקבלת את גירסת התובעת כי נשוא המילים הסציפיות הוא: "חוב המוטל על" צד אחד, ולא "זכות לטובת" צד אחר, כפי התרגום שהציע הנתבע 2. פרשנות זו תואמת גם את הטקסט כולו בו מדובר בעיקר על "חוב" ועל "חובות", ולא על "זכויות". מאידך, יש הבדל גדול בין הנוסח שמציגה התובעת לבין התרגום של המתורגמן. בעוד התובעת מעמידה את החוב כ"חוב אישי שלי", של הנתבע 2, על פי המתורגמן, החוב הוא "עלי", על הנתבע 2. בעוד התרגום של התובעת לא משאיר ספק כי הנתבע 2 לקח על עצמו באופן אישי את חוב הנתבעת 1, התרגום של המתורגמן משאיר את הפרשנות על דרך הספק ומשמעותו יכולה להתפרש לכאן ולכאן. כך, ניתן לפרש מילים אלה כנטילת חבות אישית של הנתבע 2, כטענת התובעת, וניתן לפרש אותן כהתחייבות רק לכך שהנתבעת 1 תפרע את חובה, כגירסת הנתבע 2. יתר על כן, חשוב לפרש את הביטוי שבמחלוקת על רקע המסמך כולו, בלי לנתקו מן המכלול. לפיכך, ארחיב להלן את הדיון במסמך ומשמעותו. אולם, כבר בשלב זה אדגיש, כי התרגום של מתורגמן בית המשפט תואם יותר את המכלול של הטקסט שכן, אין בטקסט כולו אמירה אחרת המבססת את התרגום של התובעת, של נטילת אחריות אישית מפורשת. במילים אחרות - אם אכן היה התרגום של התובעת משקף את האמור במכתב, היו דברים אלה, או דומים להם, מתועדים במכתב במקומות נוספים. העדר ביטויים נחרצים שכאלה, שוללת את פרשנות התובעת. החלק העיקרי של המסמך החלק העיקרי של המסמך הוא זה אשר הודגש בתרגום של התובעת (סעיף 35 לסיכומים) ואותו הבאתי לעיל. הוא מתחיל במילים: "ואתה יודע גם כי..." ומסתיים במילים: "אני/הנני מתחייב (גם) לכם." (מצוטט לעיל). לגירסת התובעת קטע טקסט זה מעיד על כוונתו של הנתבע 2 לקחת את החוב עליו אישית ולפורעו באופן אישי. כאמור, הנתבע 2 לא הביא תרגום אחר לקטע זה, אלא למילים הספציפיות בהן דנתי לעיל. בין אם אקבל את התרגום של התובעת ובין אם אסתמך על התרגום של מתורגמן ביהמ"ש - לא ניתן להסיק מקטע זה, כפי שטוענת התובעת, כאילו משתמעת מן הטקסט כוונה מפורשת של הנתבע 2 לקחת על עצמו אישית לפרוע את חובותיה של הנתבעת 1. לשון הטקסט היא מעורפלת ויכולה להשתמע לכאן ולכאן. ערפול זה מכרסם בגירסת התביעה. יש לזכור כי ברגיל, החברה היא זו אשר חייבת בפרעון חובותיה ולא בעלי החברה. לפיכך, כאשר הלשון מעורפלת, יש לפרשה על פי הכלל הרגיל. כדי שניתן יהיה להסיק מתוך הטקסט תוצאה חריגה ולקבוע אחריות אישית על בעלי החברה, יש צורך במילים מפורשות המעידות על כוונת הכותב להגיע לתוצאה זו. לאחר ומאחר שדחיתי לעיל את התרגום של התובעת לביטוי: "הינו חוב אישי שלי", התוצאה היא שבטקסט דנן אין מילים מפורשות אחרות, כאלה שניתן להסיק מהן כוונה ברורה ומסויימת של הנתבע 2 לקחת על עצמו, באופן אישי, את חובות הנתבעת 1. ויותר מכך, קריאה מדוקדקת של הקטע הנדון מגלה שיש בו חיזוק ועיגון דווקא לגירסת הנתבע 2 כי התחייבותו לשלם לא היתה התחייבות אישית. באלה, אין פער בין התרגומים. ראשית, ההכרזה כי הוא מוכן לשלם את כל חובות החברה ולהימנע מלהכריז עליה כעל "פושטת רגל". הכרזה זו מעידה על כך שהשיקול של הנתבע 2 לשלם את חובות החברה, הנתבעת 1, הוא כדי למנוע את פירוקה. אם, כגירסת התובעת, הוא התכוון לפרוע את החובות באופן אישי, מה תועלת לו מהחזקתה של החברה בחיים. שנית, ההכרזה של הנתבע 2 כי הוא נוהג לפרוע את כל חובות החברה וכי בכוונתו לעמוד בהתחייבות זו כלפי כל מאן-דהוא. הכרזה זו מעידה על כך שהתובעת לא היתה במעמד יוצא דופן, אלא שמקומה, כמקומם של נושים אחרים של הנתבעת 1. מכאן, שאם אקבל את גירסת התובעת תהיה המשמעות, כאילו הנתבע 2 פרע באופן אישי חובות אחרים של הנתבעת 1, לנושים אחרים. טענה זו כלל לא נטענה והיא אינה נראית, על פניה, סבירה. שלישית, הנתבע 2 מתעד את העובדה כי לאחרונה הוא לא שילם תשלומים על חשבון החוב" "זאת בשל הנסיבות המיוחדות של החברה." אם היה ממש בגירסת התובעת כי הנתבע 2 לקח על עצמו לשלם באופן פרטי את חובות הנתבעת 1, הרי שנימוק זה, של עצירת התשלומים בגלל מצבה של הנתבעת 1, אינו נימוק תקף. סיכומו של דבר - מלשון הטקסט של הקטע עליו משתיתה התביעה את טיעוניה, לא ניתן להסיק כי הנתבע 2 אכן התכוון לקחת על עצמו אישית את חובותיה של הנתבעת 1. אמשיך ואבחן את המסמך כולו. המסמך כולו מלבד הקטע המודגש עליו נשענת התביעה, למסמך יש פתיח וסיומת, שהובאו לעיל כפי שתורגמו על ידי מתורגמן בית המשפט. יוער כי אין הבדל מהותי בין התרגום של המתורגמן לבין התרגום של התביעה (שבסעיף 35 לסיכומים). הן מן הפיסקה הראשונה למכתב והן מן הפיסקה התחתונה, משתמעת מטרתו של המכתב - לדאוג לכך שהתובעת לא תפנה אל השותף לשעבר, מר אבו עומר, לשם סילוק חוב הנתבעת. הנתבע 2 מבהיר כי מר אבו עומר עזב את החברה ואין לו כל זכויות בחברה ולפיכך בכל עניין יש לפנות רק אליו, אל הנתבע 2, אשר נשאר אחראי על החברה. זהו מהותו של המכתב - להבהיר לתובעת כי מר אבו עומר אינו קשור יותר לנתבעת וכי הנתבע 2 הוא אשר לוקח על עצמו את האחריות לענייני הנתבעת. הנתבע 2 אומנם לוקח על עצמו את האחריות על הנתבעת 1, אולם אין בכך כדי ללכת צעד נוסף ולהטיל עליו אחריות אישית. סיכום המכתב אשר מכוחו מבקשת התובעת להטיל על הנתבע 2 באופן אישי, לפרוע את חובות הנתבעת 1 לתובעת - אינו יכול לבסס את טענות התביעה. לא ניתן לקבוע כי במכתב זה מסכים הנתבע 2 לאפשרות כזו. נהפוך הוא, מקריאת המכתב ניתן להבין כי לא זו כוונת הנתבע 2, אלא שכוונתו היא להבהיר כי הוא לבדו אחראי על הנתבעת 1 וכי השותף, אבו עמר, אינו קשור יותר לנתבעת 1. לאור האמור, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 2. אין בכך כדי להשפיע על פסק הדין אשר ניתן כנגד הנתבע 1 על מלוא סכום התביעה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. משפט בינלאומיחברה זרה