קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תואר שני עובדת סוציאלית - תוספת שכר: 1. זוהי תביעתה של התובעת אשר הועסקה אצל הנתבעת כעובדת סוציאלית בתקופה שבין 9/01 ועד 31/10/09. התובעת עתרה לתשלום תוספת בשיעור 7% משכרה המשולב בגין תואר שני לתקופה הבאה: 11-12/05, שנת 2006, 1-4/07, שנת 2008, 1-9/09 זאת בהתאם להסכם קיבוצי כללי לדירוג עובדים סוציאליים, הסכם השכר הקיבוצי של העובדים הסוציאליים, הוראות חוקת העבודה החלה על העובדים ברשויות המקומיות ותקנות שירות המדינה בצירוף פיצויי הלנת שכר (להלןף תוספת בשיעור 7%). כמו כן, עתרה התובעת לתשלום פיצויי הלנת שכר בגין האיחורים בתשלום שכרה וזאת לתקופה הבאה: 5-12/06, 1-4/07, שנת 2008, 1-9/09. 2. במסגרת דיון שהתקיים ביום 25.7.11 הגיעו הצדדים להסכמה להסמיך את בית הדין לפסוק ביניהם לפשרה במחלוקות ביניהם, היינו זכאות התובעת לתוספת בשיעור 7% ופיצויי הלנה בהתבסס על החומר המצוי בתיק לרבות סיכומים בכתב בסוגיות אלה. עוד ציינו הצדדים בהודעתם הנ"ל כי הם מודעים לכך שבמסגרת זו יוכל בית הדין לקבל את התביעה במלואה או אף לדחות את התביעה ברכיב זה. להסכמה זו של הצדדים ניתן תוקף של החלטה מכח סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984 (להלן - חוק בתי המשפט), החל בבית הדין מכח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן - חוק בית הדין). 3. לטענת התובעת בסיכומיה, מאחר ומדובר בהלנה מתמשכת זכות התביעה הינה לתקופה בת שלוש שנים, מכוח הוראת סעיף 17 לחוק הגנת השכר, הנתבעת לא הוכיחה טענותיה כי היה מקום להפחתת פיצויי הלנה. יש לזכור כי שכרה של התובעת אינו משולם מקופתה הכללי של הנתבעת כי אם מהקצבות של חינוך ורווחה המשולמות לנתבעת מידי חודש אשר עפ"י חוק ייעוד כספי חינוך יש לנהלם בבנק נפרד. לעניין התוספת בשיעור 7% משכר משולב בגין תואר שני טענה התובעת כי התובעת ו/או מי מטעמה פנו ודרשו לקבלת התוספת. מנגד טענה הנתבעת במסגרת סיכומיה: באשר לפיצויי ההלנה - מתנהל תיק נוסף בפני השופט קוגן שעניינו פיצויי הלנה כאשר מן הראוי היה שלא להכריע בנושא זה אלא להחיל על התובעת את אשר ייפסק לגבי יתר העובדים. לגופו של עניין התובעת לא השכילה להוכיח כי נכללת בחריג לכלל וכי תקופת ההלנה נמשכה 3 שנים. לא הוצגו על ידה תדפיסי בנק המעידים על מועדי תשלום. הנתבעת נקלעה למצב כלכלי קשה ביותר, קיימים לה גרעונות בשיעור של למעלה מ-120 מיליון ₪, הוטלו עליה עיקולים ומכאן שיש להפחית פיצויי הלנה. הנתבעת עושה ככל יכולתה לשלם לעובדיה שכרם בזמן. לא יעלה בידי הנתבעת לעמוד ביעדי תוכנית ההבראה ככל שיוטלו עליה חיובים בפיצויי הלנה. באשר לרכיב התביעה הנוסף זכאות התובעת לתוספת גמול תואר שני בשיעור 7% התובעת לא הוכיחה כי פנתה לנתבעת בבקשה לקבלת התוספת ואף לא הוכח כי התואר עצמו הומצא לנתבעת הגם שהעתקו צורף לתביעה. האישור היחיד שצירפה התובעת בדבר פנייה מטעמה הוא מיום 28.12.08. כמו כן, נפלו טעויות מטעם התובעת באשר לחישוב התוספת. ולא נלקחה בחשבון תקופה בה שהתה התובעת בחל"ת בתקופה שבין 10/06 ועד 3/08. 4. עד כאן טענות הצדדים לגופם של דברים. כמבואר לעיל, בענייננו, הביעו הצדדים את נכונותם למצות את המחלוקת ביניהם, באמצעות פסק דין לפשרה. מעצם מהותו, כל הסכם פשרה יש בו משום "קנית סיכון" או "קנית דין" תוך ויתורים הדדיים [ראה: דב"ע נז/193-3 יששכר כהן - אלי לוגסי, עבודה ארצי כרך לא[2],113], והוא הדין בפסיקת בית הדין לפשרה, שהיא איננה פסיקה לדין. על השיקולים שינחו את בית הדין בפסיקתו לפשרה נפסק: "לאור משמעותו של המונח "פשרה" בין צדדים לסכסוך, הרי ש"פסיקה לפשרה" היא פסיקה בסכסוך, מטרתה להשיג את ה"פשרה", דהיינו - מיצוע הדין ו"ויתורים" מסויימים של שני הצדדים על מקצת מזכויותיהם... 'פסיקה לפשרה', על-פי מטרתה כאמור לעיל, חייבת, אפוא, להיות, בין השאר, סבירה, הוגנת, בלתי שרירותית, מתקבלת על הדעת ותוך שהיא מביאה בחשבון את כל יסודות הסכסוך שבין בעלי הדין ואת האיזון בין הציפיות של בעלי הדין כאשר הביעו נכונותם והסכמתם לפסיקה לפשרה על ידי בית הדין." [ראה: דב"ע נז/152-3 חיים אלרן - בנק הפועלים בע"מ, תקדין-ארצי, 97(4) 64 עמ' 65]. אי לכך, בבואנו להכריע לפשרה במחלוקת זו שבין הצדדים, שומה עליי ליתן ביטוי הולם לרוח הפשרה בה הלכו הצדדים, תוך השלמתה בשים לב לעקרונות שהותוו על ידי בית הדין הארצי כמבואר לעיל. 5. כעולה מטענות הצדדים בסיכומיהם, עסקינן במחלוקת עובדתית ומשפטית בשאלת זכאותה של התובעת לתוספת גמול תואר שני בשיעור 7% בצירוף פיצויי הלנה ופיצויי הלנת שכר בגין התקופה בה הולן שכרה. 6. להזכיר, עניינה של הכרעה זו בפסיקה לפשרה ולא בפסיקה לדין. משכך, בבואנו להכריע בסוגיות אלה בין הצדדים, לקחנו בחשבון את סיכוייהם וסיכוניהם ההדדיים של הצדדים להצליח בכל אחת מטענותיהם העובדתיות והמשפטיות, ואת משקלם המצטבר של הסיכויים והסיכונים של כל צד לזכות במלוא המבוקש על ידו. לעניין זה אף נתתי דעתי להבהרת הצדדים, לפיה הם ערים לכך שבית הדין יוכל לקבל את התביעה במלואה או בחלקה. זאת ועוד, על כך נוסיף, כי במסגרת הכרעתנו, לקחתי בחשבון גם את נכונותם של הצדדים להביא את המחלוקת בסוגיה זו לכלל מיצוי בדרך מוסכמת כאמור, באופן שחסך מאת הצדדים ומבית הדין את ההליכים הכרוכים בבירור סוגיה זו. 7. בסופו של יום, ולאחר ששיקללתי את הנתונים כאמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה במסגרת מיצוע הדין במחלוקת זו שנותרה בין הצדדים, כי יש לפסוק לתובעת כדלקמן: א. באשר לרכיב תוספת גמול תואר שני תשלם הנתבעת לתובעת סך של 5,087 ₪ כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14/10/09 ועד לתשלום המלא בפועל. ב. באשר לפיצויי הלנה - לא מצאתי שבמקרה דנן, יש לסטות מהתוואי שהתווה בית הדין הארצי בעניין הלכת לוד, אשר דן ואיזן בין הנזקים שיגרמו לעירייה שהינה גוף ציבורי, היה ותחויב בפיצויי הלנה לבין הנזקים שנגרמו לעובדים כדוגמת התובעת לאור האיחור בתשלום שכר. אוסיף כי אין אני סבורה שהנטל להוכחת מועדי התשלום במקרה זה חל על התובעת. אומנם התובעת לא צירפה דפי חשבון המעידים על מועדי תשלום אולם הראיות באשר למועדי העברת התשלום והרישום לגבי עובדי הנתבעת ובכללם התובעת מצויות בידי הנתבעת אשר בנקל היתה יכולה להמציא אלה ומשלא עשתה כן - אין לה אלא להלין על עצמה על כך כי לא סתרה טענות התובעת והטבלאות שצורפו על ידה לכתב התביעה. אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובעת פיצויי הלנת שכר בגין האיחור בתשלום שכר התובעת לתקופה שבין 10/06 ועד 9/09 בהתאם למועדים שפורטו בטבלאות התובעת שצורפו לכתב התביעה וזאת בשיעור שנתי של 25%, לפי הלכת לוד, בגין התקופה שבין המועד שבו השכר היה אמור להשתלם ועד למועד התשלום בפועל בניכוי רכיבים שאינם ברי הלנה. ג. באשר לשאלת ההוצאות לאחר שלקחתי בחשבון מחד את ההוצאות בהם התחייבה התובעת לצורך הגשת תביעה זו, ומנגד את הדרך המוסכמת בה ביקשו הצדדים למצות את המחלוקת ביניהם אני מורה כי הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך כולל של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ לתשלום בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל. 8. סוף דבר - אשר על כן, מכח הסמכת הצדדים כי אפסוק לפשרה ביניהם, ומכח סמכותי לפי סעיף 79 א (א) לחוק בתי המשפט, החל בבית הדין מכח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת כמבואר בסעיף 7 לעיל. עובדים סוציאלייםתוספות שכר