בית המשפט פסק כי נעשה כאן תרגיל "עוקץ" כלפי התובעת. הוקמה חברה, שלא היה לה שום פרויקט שעבורו היא צריכה ברזל, והיא קונה ברזל ומוכרת אותו לחברון, כאשר השיקים מטעמה חוזרים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה על תרגיל עוקץ: 1. התובעת טוענת כי נעשה עליה תרגיל "עוקץ" מסחרי. הנתבעים 2-4 קשרו להפעיל חברת מדף ישנה שהיתה בשותפות של הנתבע 2 ומר X, שאיתו עבד הנתבע 2 אותה תקופה. הנתבע 2 ניצל את קשריו עם עו"ד X, ששידך לו את התובעת שהיתה מלקוחותיו של עו"ד X. הנתבע 2 דיבר על הזדמנות להתקשר בחוזה להספקת ברזל לטווח ארוך ולשם כך ביקש להזמין מהתובעת ברזל. הנתבע 4 הוצג לתובעת כשותף בחברה, אדם אמיד בעל חנויות בעיר התחתית ורכב ב.מ. וו. מפואר שניתן למשכנו להבטחת היחסים המסחריים. לטענת התובעת, הנתבעים 2 ו- 3 הסכימו להחשב כקונים בעיסקה ואילו הנתבע 4 הסכים להיות ערב בעיסקה. לטענת התובעת, יצאה העיסקה לדרך, ו- 9 משלוחי ברזל גדולים יצאו את שערי מפעלי פלדה סניף קרית גת בחודשים 3,4/97. לטענת התובעת נמכר הברזל כנראה במזומן לשטחים. לטענתה, הנתבע 2 היה מופיע בכל משלוח אישית במפעל התובעת ומפקיד את השיקים לכסות את המשלוח. ההובלה היתה באחריות הנתבעים, ורכב מטעמם היה מתייצב בשערי מפעלי פלדה סניף קרית גת ולפי אישור מהתובעת היה יוצא המשלוח. מפעלי פלדה היו מוציאים תעודת משלוח מטעמם ונותנים מקור לנהג. התעודה היתה נשלחת בפקס לתובעת שהיתה מוציאה מטעמה תעודת משלוח וחשבונית מס. תחילה נפרעו 5 תשלומים אך לאחר מכן התחילו השיקים לחזור נסיונות ימוש רכבו של בראל נכשלים שכן מסתבר שמושכנה גרוטאה שרופה, שהנתבע 4 לא נסע בה. 2. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ע"ס 244,439 ₪, שלאחר מכן תוקנו לסך 645,822 ₪. הנתבע 4 טען בבקשה לרשות להתגונן כי אמנם חתם על ההסכם שצורף לתביעה, אך לאחר חתימתו הוספה להסכם תוספת במכונת כתיבה ידנית, לפיה "הקונים ערבים להתחייבויות זה לזה ביחד ולחוד ומתחייבים לשלם כל חוב עם דרישה". לטענתו, הוא לא חתם על התוספת וכך גם לא אף אחד מיתר הנתבעים. כמו כן טען שהתובעת לא סיפקה למי מהנתבעים סחורה כלשהיא שבגינה היה עליהם לשלם לה כספים כלשהם ולפרוע לה את השיקים של הנתבעת 1. על כן, לא התקבלה תמורה בגין השיקים ואין חובה לפרוע את השיקים. גם כאשר הוגש כתב תביעה מתוקן, לא תיקן הנתבע 4 את כתב הגנתו וזו נותרה כפי שעלתה בתצהיר התומך בבקשה לרשות להתגונן שאותה קיבל. 3. בדיוני הוכחות הושקעו 3 ישיבות, אך הנתבע 4, שהכניס לתיק תצהיר עדות ראשית מטעמו, החליט שלא לעמוד לחקירה נגדית ועל כן לא אתחשב כלל בתצהיר העדות הראשית מטעמו. עוד יצויין, כי הנתבע 4 הגיש בקשה לכינוס ופשיטת רגל ביום 10.2.03, שתוצאתה על פי הדין עיכוב הליכים, אך גם בישיבת ההוכחות ביום 9.3.03 לא אמר על כך דבר, ורק לאחריה ביקש לעכב את ההליכים. בסופו של דבר, לאחר החלטות בית המשפט המחוזי בענין זה, יש ליתן פסק דין בתביעה כנגד נתבע 4, ולצורך כך הוגשו גם סיכומי ב"כ הנתבע 4. 4. אשר לטענה בדבר תוספת להסכם קניית הברזל מיום 27.12.96, העיד עו"ד X, שבפניו נערך ההסכם, שהוא הוסיף את התוספת לאחר החתימה המקורית בתחתית המסמך, כמה ימים לאחר שהנתבע 4 חתם כערב (עמ' 2 מיום 14.1.02 שורה 15-16) ולא זכר אם הנתבע 4 נקרא לחתום על התוספת לאישור (עמ' 3 מיום 14.1.02 שורה 16). מכאן, שלא הוכח שהנתבע 4 הסכים לתוספת שהוספה על המסמך. השאלה מה דינו של מסמך שהוספה עליו תוספת כלשהיא - האם התוספת פוסלת את המסמך הכשר בלעדיה, או שיש להתעלם מהתוספת, ולפעול רק לפי המסמך ללא התוספת. אילו היה זה שטר, הרי לפי סעיף 64: א. שטר או קיבול שנעשה בהם שינוי מהותי בלא הסכמת כל הצדדים החבים על פי השטר, השטר מתבטל, אך לא כלפי צד שעשה בעצמו את השינוי, או הרשה לעשותו או הסכים לו, ולא כלפי המסיבים שלאחריו; אולם מקום שנעשה בשטר שינוי מהותי, אלא שהשינוי אינו נראה, והשטר הוא בידי אוחז כשורה, יכול אותו אוחז להשתמש בשטר כאילו לא נעשה בו שינוי, ויכול לאכוף פרעונו לפי כתבו המקורי. (ב) ביחוד מהותיים הם שינויים אלה: כל שינוי בתאריך, בסכום העומד לפרעון, בזמן הפרעון או במקום הפרעון, ומקום שקיבולו של השטר הוא כללי - הוספת מקום הפרעון בלי הסכמתו של הקבל. כלומר, רק שינוי מהותי בשטר פוסל אותו, וגם לגבי שטר, צריך להראות שהשינוי מהותי. לגבי חוזה רגיל, אין השינוי פוסל את החוזה. ראשית, אין פסילה אוטומטית. השינוי צריך לעמוד באחת העילות הקבועות בחוק, כגון הטעייה, עושק או הפרה. שנית, קיים עקרון העפרון הכחול, שמכוחו, אם ניתן לבצע זאת, הרי לפי הוראת סעיף 25 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) יש לקיים את החוזה על ידי התעלמות משינויים שנעשו על ידי צד אחד לאחר הסכמת הצדדים. שלישית, גם ההגיון הפשוט מחייב התעלמות מהשינויים האלה, ולא פסילת החוזה. נניח שאדם חותם הסכם שכירות לפיו התחייב לשלם 400 דולר לחודש דמי שכירות. לאחר חתימת החוזה, נוטל המשכיר את החוזה שבידיו וכותב עליו 1,000 דולר במקום 400 דולר. היעלה על הדעת שהשוכר לא היה חייב דבר כיוון שהמשכיר, בינו לבינו שינה את הסכום? ברור שהשוכר חייב עדיין בתשלום מה שהתחייב לו, ויש להתעלם מהתוספת. על כן, בהתעלמות מהתוספת, אין פגם בהסכם והוא מבסס את ערבות הנתבע 4 לחובות הנתבעת. ב"כ הנתבע 4 טען שיש מחלוקת גם אם הערבות של הנתבע הוגבלה או שהיא ללא הגבלה בסכום. זו טענה שלא עלתה בבקשת הרשות להתגונן, ומשלא הוגש תצהיר העדות הראשית מטעם הנתבע 4, לא עלתה אף בעדות מטעמו. לטענת ב"כ הנתבע 4, עולה מהראיות שהוגשו כי הנתבע 4 ערב רק בשווי מכוניתו שמושכנה לטובת התובעת. אף על פי שזו הרחבת חזית בלתי מוסכמת, קראתי בעיון את סיכומי ב"כ הנתבע 4 ושוב את הראיות, ולא מצאתי מקום שבו הוכח כי הוסכם שהערבות של הנתבע 4 תהיה בשווי המכונית שמושכנה. מה שהוכח הוא שהיה צריך למשכן את המכונית להבטחת החובות, אבל לא הוכח, אף לא לכאורה, כי היה מוסכם שמישכון המכונית יהיה מיצוי ערבותו של הנתבע 4. על כן, אני קובע כי הנתבע 4 ערב כלפי התובעת לכל אספקת הברזל לנתבעת. 5. מכאן לשאלה הנותרת, והיא האם אכן סיפקה התובעת את הברזל לפי המוסכם והנטען. בתצהירו העיד מר X, מנהל התובעת, כי אספקת הברזל נעשתה במשיכת הברזל מסניף קרית גת של מפעלי פלדה לפי הנוהל הבא: מר X היה מופיע במשרדי התובעת ונותן כיסוי בשיקים עתידיים למשיכת כמות הברזל שרצה לשחרר. משאית מטעם הנתבעים היתה מופיעה בקרית הפלדה בקרית גת, ואז היה מתקשר איש המשלוחים צחי ומדווח שהגיע רכב ומבקש את אישורו של מר X ואת הכמות להספקה. בעקבות אישורו של מר X, היתה מועמסת המשאית ומובילה את הברזל ליעד לא ידוע. בעקבות נוהל זה היו מונפקים תעודת משלוח ממפעלי פלדה לתובעת שנמסרה לנהג המוביל ועותק ממנה נשלח לתובעת, ותעודת משלוח וחשבונית מהתובעת לנתבעת. צורפו תעודות משלוח וחשבוניות בגין 9 הספקות. לגבי כל אחת מההספקות יש זהות בין הפריטים והכמות הכוללת של הברזל וגם זהות בין מה שנרשם כמספר הרכב או תעודת הזהות של הנהג. תעודות המשלוח של מפעלי פלדה מופנות לכור פלדה בע"מ, ומנהל התובעת (בעמ' 2 שורה 5) לא ידע להסביר זאת. כמו כן, מתוך תעודות המשלוח שהמציאה התובעת, חלק מהן הן מקור, ומכאן שלא נמסרו לנתבעת. מנהל התובעת לא ידע להסביר זאת (עמ' 2 שורות 15-26). מטעם התובעת העידו הנהגים, X, X וX איש מהן לא ידע לומר שמי שהזמין אותו היתה הנתבעת. ואולם, שוכנעתי שהתובעת עברה את מאזן ההסתברויות להוכחת ההספקה, בעיקר מכיוון שקודם לכל הספקה היה בא X ונותן שיקים, ונוהל כזה לא נסתר, ולפי עדותו של X היה זה אחרי שבעלי החברה, שהוא טוען שאינם הוא, אמרו לו שהמשלוחים סופקו (עמ' 6 מיום 10.11.02). דהיינו, יש במתן השיקים עבור אספקה נוספת אישור של הספקת כל המשלוחים עד המשלוח האחרון. למשלוח האחרון, מיום 24.4.97, אין אישור בעצם מתן השיקים, ולגבי משלוח זה, לאור הבעיתיות בתעודות המשלוח ובעדות הנהגים, לא הוכיחה התובעת את המשלוח על פי עודף מאזן ההסתברויות. על כן, יש להפחית מסכום התביעה את הסך של 53,120 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.4.97, ולגבי היתרה, הוכחה ההספקה, וממילא הוכחה החבות. 6. לפני סיום אתייחס לדברי הנהגים, שלא הכירו את הנתבעת, ואינם יודעים למעשה מי שכר אותם, ועבור מי הובילו את הברזל מקרית גת לחברון, כעדות מר X. לא ראיתי להזקק לכך בפרוטרוט, שכן גם ללא הכרעה בענין זה דינה של התביעה להתקבל, אך מתוך הראיות עולה אכן כדברי ב"כ התובעת, שנעשה כאן תרגיל "עוקץ" כלפי התובעת. הוקמה חברה, שלא היה לה שום פרויקט שעבורו היא צריכה ברזל, והיא קונה ברזל ומוכרת אותו לחברון, כאשר השיקים מטעמה חוזרים. X, שהציג עצמו כשכיר בלבד, לא קיבל משכורת לטענתו ולמרות זאת היה הגורם הפעיל היחיד בחברה כלפי חוץ. איני מאמין לעדותו של X והיא נראתה לי מתחמקת ובלתי סבירה, ובין היתר בקשר לטענתו שלא חתם על הסכם הברזל, שנסתרה בעדות עו"ד X, ובחוות דעת גב' X. בנסיבות אלה, העובדה שהנהגים לא ידעו בדיוק מי הזמין אותם ומי אמור לשלם להם, התובעת, הנתבעת או ערבי כלשהוא מחברון, מתישבת עם שיטה של "עוקץ" על מנת לטשטש ראיות. 7. על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע 4 לשלם לתובעת 645,822 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.12.99 ועד לתשלום המלא בפועל, פחות 53,120 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29.4.97 ועד לתשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן הוצאות שיישומו לפי תקנה 513. תרגיל עוקץ