תשלום על סחורה - תביעה בסדר דין מקוצר

תביעת המשיבים היא לתשלום כספי בגין סחורה שסופקה למערערת. טענת המערערת בבקשה למתן רשות להתגונן היא כי הסחורה לא סופקה במלואה ועל כן נתקבלו תלונות מלקוחותיה אשר גרמו לה נזקים של אובדן לקוחות, אובדן רווחים ואי תשלום בגין הסחורה שסופקה. כנגד נזקים אלה טוענת המערערת שאין היא חבה למשיבה את הסכום הנטען על ידה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום על סחורה - תביעה בסדר דין מקוצר: השופט הנדל 1. המערערת מסתייגת מפסק דינו של כב' רשם בימ"ש באשקלון (הרשם ג. אמוראי בת.א. 3651/99). המשיבים הגישו תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערערת בסך 118,808 ₪. בימ"ש קמא דחה את בקשת המערערת לקבלת רשות להתגונן ומכאן ערעורה. כפי שיובהר, די בטענה דיונית אחת של המשיבים בכדי להביא לדחיית הערעור כאשר טענה זו נכונה גם מהבחינה המהותית. 2. תביעת המשיבים היא לתשלום כספי בגין סחורה שסופקה למערערת. טענת המערערת בבקשה למתן רשות להתגונן היא כי הסחורה לא סופקה במלואה ועל כן נתקבלו תלונות מלקוחותיה אשר גרמו לה נזקים של אובדן לקוחות, אובדן רווחים ואי תשלום בגין הסחורה שסופקה. כנגד נזקים אלה טוענת המערערת שאין היא חבה למשיבה את הסכום הנטען על ידה. בימ"ש קמא דחה את הבקשה בשל שני נימוקים. הנימוק הראשון כי הגנת המערערת איננה אלא הגנת בדים. גירסתה קרסה בעקבות חקירה נגדית את מנהלה ולאור סתירות פנימיות בעובדות הנטענות בתצהירו, המרוקנת את ההגנה מתוכן. מסקנה זו מושתתת על השוואה בין תאריך קבלת הסחורה לבין התאריך אשר כביכול נכתבו מכתבי התלונה ע"י לקוחות המערערת. הנימוק השני הוא שההגנה אינה מפורטת במידת פירוט הנדרשת לטענת קיזוז. 3. בדין טוען ב"כ המשיבים כי ערעורה של המבקשת מופנה כלפי הנימוק הראשון בלבד. בערעור נטען כי לא הוכח שמדובר בהגנת בדים ואין זה מתפקידו של השומע בקשה למתן רשות להתגונן לדון בסוגייה שבמהימנות. ואולם, אין התייחסות בערעור לקביעת בימ"ש קמא כי התצהיר אינו מפורט די הצורך. חסר זה משאיר קביעה זו על כנה ודי בה כדי להצדיק החלטת בימ"ש קמא להימנע ממתן רשות להתגונן. במילים אחרות, בימ"ש קמא לא היה זקוק לשני נימוקים בכדי לדחות את הבקשה והטענה של חוסר פירוט לבדה כוחה רב עמה להביא לדחיית הבקשה. מבחינה דיונית, די באי העלאת הסתייגות כלשהיא מהקביעה בדבר חוסר פירוט בכדי להכריע את גורל הערעור. אך מעבר לכך נראה שקביעה זו יסודה בדין, ולא בכדי ב"כ המערערת לא הסתייג ממנה. טענות המשיבים בדבר העדר פירוט הועלו במסגרת סיכומיהם בבקשה קמא. המערערת אינה נותנת להן מענה. המעיין, בתצהיר שהוגש לתמיכה בבקשה, ילמד כי פירוט לטענת ההגנה אין. הטענה הוצגה באופן כללי. כלשון התצהיר: "מולאו במספר יחידות מועט באופן משמעותי ממספר היחידות אשר היה אמור להמצא בכל אריזה". צורפו שני מכתבי תלונה (א/1 ו-א/2) אשר אין בהם כל כימות באשר לחסר בסחורה. החסר בכימות מתייחס למספר שקיות ניילון, לעלותן ולנזק שנגרם. נפסק לא אחת ולא פעמיים וכן זהו הכלל המנחה - המבקש רשות להתגונן חייב להכבד ולהיכנס לפרטי העובדות. הרשות להתגונן אינה זכות. הגם והנטל על המבקש רשות אינו רב - ודי בהגנה לכאורה ולו בדוחק, מחוייב הוא לפרט את הגנתו. דרישת הפירוט אינה דרישה טכנית אלא נטל מינימלי על מנת לוודא שלא כל נתבע בסדר דין מקוצר יצא ידי חובה בהעלאת טענה כללית ולא מפורטת בכדי להיכנס לדלתי בית משפט במסלול של תביעה רגילה. 4. סוף דבר, הייתי מציע לחבריי לדחות את הערעור. כן הייתי מציע לחייב את המערערת בהוצאות המשיבים בערעור זה בסך 7,000 ₪. ֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹ נ. הנדל - שופט כב' ס. הנשיא י. פלפל: אני מסכים. י. פלפל - ס. נשיאאב"ד כב' ס. הנשיא י. טימור: אני מסכים. י. טימור - ס. נשיא לכן הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט הנדל. סדר דין מקוצרסחורה