תשלום פיצויים בגזר דין כתנאי לשחרור ממאסר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום פיצויים במשפט פלילי כתנאי לשחרור אסיר:

בפנינו עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים (להלן: "הועדה"), מיום 13.5.12 שהתנתה את שחרורו המוקדם של העותר בתשלום חלק מהפיצוי שהושת עליו ע"י ביהמ"ש שגזר את דינו בת"פ 5633-03-10 (בימ"ש שלום לנוער בחיפה).

1. העותר מרצה עונש מאסר ראשון למשך 18 חודשים שנגזר עליו לאחר שהורשע בבימ"ש שלום לנוער בת"פ 5633-03-10, ת"פ 13238-11-09, ת"פ 39245-08-10, בעבירות רכוש, אלימות וסחיטה באיומים. ביהמ"ש המחוזי בחיפה קיבל ביום 26.5.11 את ערעור המדינה על קולת העונש וגזר על העותר 18 חודשי מאסר בפועל חלף 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות שנגזרו עליו ע"י בימ"ש השלום לנוער.

הדיון בוועדה נושא הערעור
2. ב"כ היועמ"ש התייחס לעבירות שביצע העותר בהיותו קטין, לעברו הפלילי (לחובתו הרשעה קודמת מיום 15.9.10 בגין 2 עבירות של פריצה לרכב והחזקת נכס החשוד כגנוב), ולחוו"ד גורמי הכלא לפיה העותר משולב באגף מתקדמים ומועסק במפעלים, נשפט בדין משמעתי בגין קללת סוהר והחזקת חפץ אסור להחזקה ובדיקות השתן שלו נקיות.

3. ב"כ היועמ"ש ציין את היעדר חומר מודיעיני שלילי, את חוו"ד המשטרה המתנגדת לשחרורו המוקדם אך ללא נימוקים קונקרטיים לכך, ואת תכנית רש"א שהוכנה עבור העותר, הכוללת שהייה במרכז "אבן דרך" במשך 4 חודשים, לצד מעצר בית לילי, טיפול פרטני וקבוצתי, פעולות העשרה ובדיקות שתן לגלוי סמים ואלכוהול.
בשל כל האמור לעיל, ולאור גילו הצעיר של העותר ותכנית רש"א שגובשה לגביו, ב"כ היועמ"ש לא התנגד לשחרורו המוקדם של העותר בכפוף להצגת קבלות לגבי תשלומי הפיצוי, ומעצר בית לילי.

4. ב"כ העותר ציין כי מועד שחרורו המנהלי של העותר חלף ביום 25.3.12, הוא צעיר בן 19 וזה מאסרו ראשון. הוא עמד על התרשמות גורמי הכלא מהמוטיבציה הגבוהה של העותר לשיקום ולשינוי. אשר לעבירת המשמעת ציין, כי הרקע לה הוא חוסר בשלותו כקטין, וביחס להחזקת החפץ האסור טען, כי יש לבחון אם מדובר בחפץ בעל מסוכנות. כמו כן הוא התייחס לתכנית השיקומית מטעם רש"א, כשלדידו שחרורו המוקדם של העותר תחת פיקוח והשגחה בהוסטל יש בהם כדי לאיין כל מסוכנות, ככל שנובעת משחרורו המוקדם.
אשר לרכיב הפיצויים הדגיש ב"כ העותר כי הם ישולמו ע"י העותר במלואם עם שחרורו מהמאסר והשתלבותו במסגרת תעסוקתית.
גם העותר הביע חרטה על המעשים והסכים לתשלום הפיצויים במלואם לכשיעבוד וירוויח כסף לאחר שחרורו.

החלטת הועדה מיום 13.5.12:
5. הועדה ציינה בהחלטתה כי העותר מרצה מאסר למשך 18 חודשים לאחר שביהמ"ש המחוזי בחיפה החמיר בעונשו, וכי העותר חויב במסגרת ת"פ 5633-03-10 הנ"ל בתשלום פיצויים למתלוננים בסכום כולל של 7,500₪, ב- 15 תשלומים, אך הוא לא שילם ולו אגורה אחת, על אף שעד כה היה עליו לשלם תשעה מהם.
עוד ציינה הוועדה, כי הוגשה תכנית מפורטת מטעם רש"א, הכוללת שהיה משך 4 חודשים במרכז "אבן דרך", וכי ב"כ היועמ"ש ניאות לשחרורו המוקדם בתנאי השיקום שנקבעו ע"י רש"א ובהתחשב בכך שמדובר במאסר ראשון.
אשר על כן קבעה הועדה כי העותר ראוי להזדמנות והורתה על שחרורו בתנאי שיהיה במרכז "אבן דרך", יקפיד על קיום התכנית השיקומית, יכין תכנית המשך, יהיה במעצר בית בסופי שבוע בבית אמו בין השעות 22:00 עד 06:00 בבוקר וישלם עד שחרורו חלק מהפיצוי בסך 4,500₪, כשיתרתו תשולם בתשלומים בסך 500₪ כ"א, בתום 4 החודשים הראשונים מעת שחרורו. העתירה מופנית כנגד התניית שחרור העותר בתנאי תשלום חלק מהפיצויים בסכום של 4,500 ₪.

נימוקי העתירה:
1. הועדה חרגה מסמכותה כשהתנתה את שחרורו המוקדם של העותר בתשלום חלק מהפיצוי, שהרי משמצאה כי הוא ראוי לשחרור מוקדם, לא היתה רשאית להתנות את שחרורו בתשלום חלק מסכום הפיצוי (9 מתוך 15 תשלומים ובסה"כ 4,500 ₪ מתוך 7,500 ₪).

2. סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר מונה את שיקולי ועדת השחרורים בבואה להעריך האם העותר ראוי לשחרור מוקדם, כשאחד מהם הוא התשלום של קנס או פיצוי שהוטל על העותר, אך החוק אינו מקנה לועדה סמכות להתנות את שחרורו של העותר בתשלום הקנס או הפיצוי בפועל.
כמו כן בתיקון 8 לחוק תוקן ס' 9(1) לחוק, ועל הועדה להתחשב גם בסיבות לאי-התשלום, שכן במקרה של העותר מדובר באי-תשלום מסיבת מצוקה כלכלית ולא מתוך אי-חרטה, זלזול בערכאות משפטיות וכיו"ב ואין לזקוף סיבה זו לחובת העותר.
על כן, בהתנותה את שחרור העותר בתשלום חלק הפיצוי, כאמור, פעלה הועדה בחוסר סמכות.


3. הוועדה התעלמה מכך שתשלום הפיצוי שהוטל על העותר בבימ"ש לנוער, נדחה בכוונת מכוון עד לאחר סיום ריצוי עונש עבודות השירות שהוטלו בגזה"ד המקורי בת"פ 5633-03-10 (בימ"ש שלום לנוער בחיפה) כשהמטרה היתה להמנע מהטלת גזירה שהעותר לא יכול לעמוד בה, או מהטלת נטל התשלום על הוריו דלי-האמצעים. מקל וחומר לא היה ראוי להתנות את שחרורו המוקדם ממאסר בתשלום חלק משמעותי מהפיצוי בעודו מרצה מאסר בכלא.

4. התניית השחרור המוקדם בתשלום הפיצוי מהווה שימוש אסור במאסר כאמצעי לגביית פיצוי ואיננה ראויה.

תגובת המשיב 2 לעתירה:
1. סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר תשס"א-2001 (להלן: "החוק") קובע כי על הועדה לשקול, במניין שיקוליה, האם העותר שילם קנס או פיצוי שהוטל עליו מכח ס' 77 לחוק העונשין, וככל שלא שילם, תשקול את הסיבות לכך.

2. תכלית סעיף 77 לחוק היא אזרחית באופיה וסכום הפיצוי אינו קשור ליכולתו הכלכלית של העותר שחויב לשלמו. יש בתשלום הפיצוי כדי ללמד על אמפתיה כלפי קרבן העבירה, על היעדר מסוכנות ועל סיכויי שיקום.

3. החלטת הועדה להתנות את שחרורו של העותר בתשלום הפיצויים היא מאוזנת, שהרי היה עליו לשלם הפיצוי לקרבנות העבירה והוא לא עשה כן. מאידך הועדה לא פסלה את סיכוייו להשתחרר ונתנה לו הזדמנות לשיקום. הגם שדבקה בהקשר זה בהחלטות בתי-משפט השלום והמחוזי לעניין מועד התשלום, אם כי קבעה, בניגוד לאמור בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, כי את יתרת הסכום לפיצוי (מעבר ל- 4,500 ₪) ישלם רק 4 חודשים לאחר שחרורו ממאסר ובכך באה לקראתו.


4. העותר לא עשה דבר במהלך מאסרו כדי להסדיר את תשלום הפיצוי למרות שהיה יכול לפנות למרכז לגביית קנסות, לשטוח את מצבו הכלכלי כדי שיעשה שימוש בסמכויותיו לדחות את תשלום הפיצוי לאחר שחרורו המוקדם, או לחלק אותו לתשלומים.

5. שחרור מוקדם אינה זכות קנויה לאסיר וניתנת רק למי שעמד בתנאים הנדרשים. העותר הורשע בעבירות רכוש רבות ונפגעי העבירה זכאים לכך שישולמו פיצויים שנפסקו להם. אין סיבה לאפשר לעותר להנות מפריוילגיה של שחרור מוקדם כל עוד לא מילא את חובתו כלפיהם.

6. נתוני העותר, גם בהתעלם מהפיצוי שלא שולם, אינם קלים ועמדת משיב 2, שהסכים לשחרור מוקדם בכפוף לתשלום הפיצוי, לא התקבלה כמובן מאליו.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינו בהחלטת הועדה נושא העתירה, בטיעונים ובמסמכים שהיו בפניה, בעתירה ובכתב התשובה על נספחיהן, בטיעוני ב"כ הצדדים בפנינו ובפסק הדין של ביהמ"ש לנוער וביהמ"ש המחוזי הגענו למסקנה כי דין העתירה להתקבל.

2. עמדת ב"כ העותר באשר לחוסר סמכותה של ועדת השחרורים להתנות שחרור מוקדם של אסיר בתשלום פיצויים שהושתו עליו על ידי ביהמ"ש שגזר את דינו נתמכת באמור בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה בעת"א 5875-06-09 טל חיים נ' שב"ס, כדלקמן:
"סבורים אנו כי תנאי השחרור שעניינו חיוב האסיר בפיצוי כספי, פיצוי אשר נפסק על ידי בית המשפט שגזר את דינו, הינו תנאי שחרור אשר וועדת השחרורים לא הייתה מוסמכת מלכתחילה לקבוע כחלק מתנאי הרישיון וכחלק מהתנאים לשחרור מוקדם. החיוב בפיצוי נפגע העבירה נקבע בגזר הדין. ככל שלא ישולם הפיצוי, קיימות דרכים בחוק לאכוף את גביית התשלום כחוב אזרחי. חוק העונשין אינו מאפשר קביעת מאסר חלף אי תשלום פיצוי וכפועל יוצא מכך, גם לא ניתן להתנות שחרור מוקדם ברישיון בתשלום הפיצוי הנ"ל. אין ליצור מצב בו אדם אשר מתקשה בתשלום פיצוי, ימצא עצמו בפועל מרצה מאסר בתמורה, וזאת במסגרת ההליך הפלילי או הליך שעניינו קציבת תקופת מאסר.
מובן כי לעניין זה של גביית החוב, פתוחות הדרכים לנפגע העבירה הזכאי לפיצוי, לנקוט בהליך מתאים שעניינו אכיפת ביצוע התשלום ואולם אין זה מתפקידה או מסמכותה של וועדת השחרורים.
אשר על כן, אנו קובעים כי תנאי זה אשר היה חלק מתנאי השחרור נקבע בחוסר סמכות. מכאן גם שהחזרת העותר למאסר עקב אי קיום התנאי הנ"ל, גם היא החלטה שהתקבלה בחוסר סמכות". 
3. מבלי להתעלם מפסה"ד המנחה הנ"ל ניתן לומר שאם ועדת השחרורים מוסמכת שלא לשחרר על תנאי מי שלא שילם את הקנס או הפיצוי, אלא אם קיימים נימוקים מוצדקים לכך כמפורט בסעיף 9(1) סיפא לחוק, הרי מקל וחומר מוסמכת הוועדה להתנות את השחרור על תנאי בתשלום הפיצויים, במלואם או חלקם, שכן מתוך נוסחו של סעיף 13 לחוק, שקובע את תנאי השחרור המוקדם, עולה שרשימת התנאים איננה סגורה.

4. איננו מקלים ראש כלל ועיקר בחובתו של אסיר לשלם במהלך מאסרו פיצוי שנפסק בגזה"ד לחובתו, אם לא ניתנה החלטה אחרת ובימ"ש זה דחה עתירות של אסירים שהוועדה סרבה לשחררם על תנאי מאחר ולא שילמו את הפיצויים במהלך מאסרם (ראה רע"ב 2669/10 רווח נ' מדינת ישראל וועדת השחרורים, מפי כב' השופט דנציגר; עת"א 37109-09-10 (מחוזי-מרכז); היועמ"ש נ' דמרמרי ועת"א 19124-04-10 (מחוזי מרכז) ברקאי נ' מדינת ישראל ).

5. עם זאת, עיון בגזה"ד של בימ"ש השלום לנוער בחיפה שחייב את העותר לשלם פיצויים לנפגעי עבירותיו, מעלה שהוא דחה את תשלומם עד יום 1.9.11, כאשר העותר היה אמור להתחיל ריצוי 6 חודשי מאסר בעבודות שירות ביום 30.3.11 ולסיימן ביום 30.9.11.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה, שהחמיר בעונש המאסר הנ"ל והעמיד אותו על 18 חודש לריצוי מאחורי סורג ובריח, לא התייחס בפסק דינו לפיצויים ולמועד תחילת תשלומם ולכן, עומדת לעותר אפשרות להתחיל בתשלום (תשלום אחד) לקראת סוף מאסרו, כפי שניתנה לו האפשרות לשלם את הפיצויים בתום ביצוע עבודות השירות.

6. הוועדה לא נתנה בהחלטתה דעתה על פסיקת ביהמ"ש לנוער בכל הקשור למועד תחילת תשלום ביחס לסיום עבודות השירות הפיצויים ומשכך קמה סמכות לביהמ"ש להתערב בתנאי שהתנתה לשחרורו על תנאי של העותר בכל הקשור לתשלום סכום של 4,500 ₪.
עם זאת, על העותר לשלם את הפיצויים שהוטלו עליו בתנאים שנקבעו ע"י ביהמ"ש לנוער החל משחרורו על תנאי, דהיינו, 15 תשלומים חודשיים של 500 ₪ החל מראשון לחודש לאחר שחרורו על תנאי של העותר ובכל ראשון לחודש עד לתשלומם המלא.

7. לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את העתירה ומורים על שחרורו על תנאי של העותר בתנאים שקבעה הוועדה, למעט תשלום הפיצוי, ובתנאי שישלם בכל ראשון לחודש לאחר שחרורו על תנאי סכום של 500 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תוקף צו מאסר

  2. מאסר במקום קנס

  3. עונש מאסר מצטבר

  4. בקשה לעיכוב מאסר

  5. הגדלת תקופת מאסר

  6. פיטורים לפני מאסר

  7. הפעלת מאסר מותנה

  8. שחרור מוקדם ממאסר

  9. עונש מאסר לבעל מכה

  10. הארכת מאסר על תנאי

  11. הפעלת מאסר על תנאי

  12. שחרור על תנאי ממאסר

  13. קציבת עונש מאסר עולם

  14. עבירות מס מאסר בפועל

  15. פיצוי בגין מאסר שווא

  16. מאסר בפועל בעבירות מס

  17. עיכוב ביצוע עונש מאסר

  18. ערעור על 10 שנות מאסר

  19. מאסר לצורך גמילה מסמים

  20. עונשי מאסר על עבירות מס

  21. שחרור על תנאי מאסר עולם

  22. עונש מאסר על נענוע תינוק

  23. מאסר על ביזיון בית המשפט

  24. ביטול שחרור על תנאי ממאסר

  25. מאסר על תנאי בעבירת אלימות

  26. מאסר בפועל על תאונת דרכים

  27. ערעור על הפעלת מאסר על תנאי

  28. עיכוב ביצוע מאסר עד לערעור

  29. דיור ציבורי לאחר שחרור ממאסר

  30. הארכת מאסר על תנאי חב הפעלה

  31. עונש מאסר על הטרדות טלפוניות

  32. מאסר בגין הגשת דוחות כוזבים

  33. בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר

  34. נימוקים לעונש 10 חודשי מאסר

  35. מאסר בפועל בגין תקיפת בת זוג

  36. עונש 3 שנים מאסר על עבירות מס

  37. מאסר על תנאי אי קיום צו הריסה

  38. מאסר בפועל במקום עבודות שירות

  39. שחרור לחלופת מעצר במסגרת מאסר

  40. ערעור המדינה להחמיר בתקופת המאסר

  41. עיכוב מירוץ תקופת מאסר על תנאי

  42. הפחתת תקופת מאסר בערעור לעליון

  43. צו מאסר בהעדר דיון במעמד הצדדים

  44. סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר

  45. עבירות תעבורה 30 חודשי מאסר בפועל

  46. עבודות שירות במקום מאסר בעבירות מס

  47. שחרור מוקדם אחרי ריצוי שני שליש מאסר

  48. עיכוב ביצוע מאסר עקב נסיבות אישיות קשות

  49. מאסר בפועל בגין גרימת מוות בתאונת דרכים

  50. הפעלת מאסר על תנאי לאחר סיום תקופת התנאי

  51. תשלום פיצויים בגזר דין כתנאי לשחרור ממאסר

  52. ערעור על החלטה לא להאריך מאסר על תנאי שהיה בר הפעלה

  53. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון