קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על הרשעה במקרה של אב שתקף את בנו: המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, איומים וניסיון לתקיפה סתם. עפ"י ממצאי בית משפט קמא, ביום 8.7.05 בסמוך לבית בנו של המערער, תקף הבן את המתלונן שהגיע כדי לברר תלונה של בנותיו כלפי הבן. הבן דחף אותו, נתן לו ארבע מכות אגרוף בפניו. בסמוך לכך הגיע המערער, אביו של הבן, תקף את המתלונן בכך שנתן לו אגרוף בבטנו. בהמשך כשנכנס המתלונן לרכבו, דפק המערער באמצעות מקל על השמשה הקדמית של הרכב, תוך שהוא מנסה לשוברה. המתלונן נמלט וכשהגיע למקום גיסו, איים המערער באמצעות הגיס על המתלונן. בית משפט קמא גזר על המערער שלושה חודשים מאסר בפועל, הכוללים הפעלת חודש מאסר על תנאי חב הפעלה, וכן שישה חודשים מאסר על תנאי בתנאים שפורטו בגזר הדין. הערעור נסב על הכרעת הדין ולחילופין על גזר הדין. לאחר ששמענו את טיעוני ב"כ המערער ביחס להכרעת הדין, ולאחר שב"כ המשיבה הסכימה לכך, אנו מקבלים את הערעור ככל שהוא נוגע להרשעת המערער בעבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות וניסיון תקיפה, וממירים עבירות אלה בעבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, וניסיון לגרימת נזק לרכב לפי סעיף 452 + 25 לחוק. הוראות חיקוק אלה משקפות נכונה את העבירות והמעשים שקבע בית משפט קמא שביצע המערער. באשר לערעור על גזר הדין - בטיעוניו לפנינו ובנימוקי הערעור בכתב, מציין ב"כ המערער שמדובר במערער קשיש, כבן 72, הסובל מתחלואות רבות, הוא אינו יכול לרצות עונש מאסר בעבודת שירות, עונש המאסר על תנאי שהופעל הוטל מלכתחילה בגין עבירה משנת 2002 שהוארך בעקבות עבירה בשנת 2006. מצבו הבריאותי אינו מאפשר גם השמתו בכליאה. עוד נטען, כי בעקבות תיקון הוראות החיקוק, העבירות הינן מינוריות יותר, וגם חלקו לעומת חלקו של הבן מינורי, שהאירועים לא היו ביוזמתו והוא נהג כפי שאבא סביר ואחר היה נוהג כשהיה מבחין בבנו נאבק עם אדם אחר בחצר ביתו. לפיכך עותר ב"כ המערער לקצר את עונש המאסר בפועל ולהעמידו על חודש ימים בלבד, כאשר אין מנוס מהפעלת המאסר על תנאי ולדחות את ריצויו לתקופה ממושכת על מנת שיהיה בידיו להגיש בקשת חנינה לנשיא. ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור ככל שהוא נוגע לגזר הדין. ב"כ המשיבה מפנה לכך שמדובר במי שלחובתו שתי הרשעות קודמות בעבירות איומים, הוא ביצע את העבירות דנן כשעונש של מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו. נטען, כי אין המדובר במעשה בודד אלא גם באלימות פיזית, איומים מילוליים וניסיון לגרימת נזק לרכוש. לפיכך אין הצדקה להקל בעונשו, וכן אין מקום לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל לצורך הגשת בקשת חנינה, שזו ההלכה הנוהגת. לאחר ששקלנו את השיקולים השונים, שוכנענו כי דין הערעור על אורך המאסר בפועל להתקבל. כפי שציין בית משפט קמא, בצדק, אין מקום להקל ראש בהתנהגותו של המערער, התנהגות הכוללת אלימות פיזית ומילולית כלפי אדם וניסיון לפגוע גם ברכוש. גם העובדה כי המעשים נעשו לאחר שהבחין בבנו נאבק עם אחר בחצר ביתו, אינה יכולה להצדיק התנהגות כזו. יחד עם זאת, לנגד עינינו שיקולים נוספים שיש בעטיים כדי להצדיק הקלה מסוימת בעונש המאסר בפועל: בשלב הערעור, הורשע המערער בעבירות קלות יותר מהעבירות בהן הורשע בבית משפט קמא, כשהרשעתו באותן עבירות נעשתה מתוך טעות, ואף ב"כ המאשימה בהגינותה הסכימה לכך; המערער הינו כבן 72 הסובל מתחלואות רבות, בשל מצבו אינו יכול לרצות מאסר בעבודות שירות; מאז הטלת עונש המאסר על תנאי המקורי ומאז ביצוע העבירה בגינה הוארך המאסר על תנאי, חלפו שנים רבות; מאז ביצוע העבירה דנן חלפו קרוב לשש שנים, כאשר במהלך תקופה זו אין אינדיקציה שהמערער עבר עבירה כלשהי; בעניינו של בנו של המערער, נדחה הדיון בערעור לצורך קבלת חוות דעת ממונה על עבודות שירות, על מנת לבחון אפשרות הקלה בעונשו. לאור המפורט לעיל, סבורים אנו כי יש מקום להקל בעונשו של המערער, ועל כן אנו מעמידים את עונשו על 30 ימי מאסר הכוללים את הפעלת עונש המאסר על תנאי שהוטל עליו בתיק פלילי 1871/03 (בית משפט שלום ברחובות) והוארך בתיק פלילי 1061/07 (בית משפט השלום רחובות). שאר חלקי גזר הדין בתיק פלילי 1939/06 (בית משפט שלום ברחובות) יעמדו בעינם. אנו מעכבים את ביצוע עונש המאסר בפועל, בתנאים שנקבעו עד כה, עד ליום 1.11.11, ביום זה בשעה 12:00 יתייצב המערער במזכירות בית משפט זה לצורך ריצוי עונש המאסר בפועל. משפט פליליאלימותערעורתקיפה