קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אגרת נמל סוכן מכס: ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד בתא"מ 46204-11-10 מיום 8.1.12 שניתן ע"י כב' השופט אריאל ברגנר, בו התקבלה תביעתה של טלי עד שינוע בע"מ (להלן - "המשיבה"), ונקבע כי על חברת נמל אשדוד בע"מ (להלן - "המערערת") להשיב למשיבה את סכומי אגרת הנמל, בהם חוייבה כסוכנת מכס. רקע המשיבה, חברה לעמילות מכס, מספקת שירותי עמילות מכס ללקוחות המייבאים סחורות דרך נמל אשדוד. להקלת עבודתה, התקשרה המשיבה בהסדר מסלקה בנקאית עם המערערת, המאפשר למערערת לחייב את חשבון הבנק של המשיבה בחיובי העמלות של לקוחות המשיבה (להלן - "הסדר המס"ב"). המשיבה טיפלה בשחרור סחורות בנמל אשדוד עבור חברת מאי באטרי מרקט בע"מ (להלן - "מאי באטרי"), ושלמה עבורה בדצמבר 2008, או במועד סמוך לכך, את אגרות הרציף שנדרשו לשחרורם של מצברי רכב, שיבאה לישראל. שיעור אגרת הרציף נקבע בהתאם לשווי המצברים כפי שהוערכו באותה עת. מעט לאחר מכן, נפתחה חקירה פלילית נגד מאי באטרי ומנהליה, בגין חשד להפחתת מחירי היבוא. בתום החקירה הוגשו כתבי אישום נגד המעורבים בדבר. בעקבות החקירה הפסיקה המשיבה לספק שרותים למאי באטרי. אגף המכס תיקן באופן רטרואקטיבי את ערך המצברים שיבאה מאי באטרי, ובעקבות תיקון זה חישבה המערערת מחדש את ערך אגרת הרציף בגין המצברים שיובאו, וגבתה ביולי 2009 את הפרשי האגרות מהמשיבה באמצעות הסדר המס"ב, הקיים ביניהן. המשיבה תבעה את החזר הפרשי האגרות. בית משפט קמא קיבל את התביעה וקבע כי המערערת לא היתה רשאית לחייב את המשיבה בחובותיה של מאי באטרי. בית המשפט קמא ראה לנכון לאמץ את פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בתא"מ 331738-06-10 יחזקאל נ' נמל חיפה (להלן - "פס"ד יחזקאל בבימ"ש שלום"), אשר סבר כי חבותו של סוכן המכס אינה חורגת משומת האגרה ביום שחרור הטובין, גם אם האגרה תוקנה לאחר מכן. בית המשפט קמא ציין כי, כפי שלמערערת אין כל ערובה לתשלום האגרות לאחר שחרור הסחורות, כך גם למשיבה אין ערובה כלשהי להחזר הסכומים, ששילמה בשלב זה. כמו כן, סבר בית המשפט קמא כי לא ניתנה למערערת זכות מפורשת לחייב את חשבון הבנק של המשיבה, מאחר ויחסי השליחות בין המשיבה למאי באטרי נפסקו, הרי שהמשיבה אינה ערבה עוד לתשלום יתר חובותיה, שכן לא מצאנו כי השלוח חב בחובות השולח. טענות הצדדים המערערת סבורה כי היתה מוסמכת לגבות מהמשיבה, את הפרשי האגרות בגין הסחורות שיבאה מאי באטרי, וחבותה של המשיבה לא פסקה עם סיום יחסי השליחות בינה לבין מאי באטרי, שכן שליחות תמה רק עם תשלום מלוא האגרות; חבות המשיבה להשלמת הפרשי האגרה נוצרה בעת החיוב המקורי, טרם הסתיימו יחסי השליחות, והמשיבה לא הראתה כי המערערת היתה מודעת לסיום יחסי השליחות. מה גם, שחובתה של המשיבה לא נולדה מיחסי השליחות, אלא מלשון פקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א - 1971 (להלן - "הפקודה"). המערערת מדגישה כי הרציונל של הפקודה נועד להבטיח תשלום האגרות. מאחר וסוכן המכס נמצא בעמדה המאפשרת לו להעריך את שווי הסחורות והוא היחיד הבא במגע עם רשויות הנמל, הגיוני שנטל השלמת האגרות יחול עליו. המערערת מוסיפה כי מאחר וביום 16.11.11 תוקנה הפקודה באופן שסייג את אחריותם האישית של סוכני המכס, הרי שטרם תיקון זה, חבו סוכני המכס באופן אישי כלפי הנמל. המערערת סבורה כי ההכרעה בפס"ד יחזקאל, הן בשלום והן בערכאת הערעור, הינה שגויה, ואינה מחייבת אותה מאחר וניתנה בין צדדים שונים. כמו כן, אף לשיטת פסקי דין אלה, אין לחייב סוכן מכס בתיקון שנעשה תוך זמן סביר, כמו כאן. המשיבה סבורה כי המערערת אינה רשאית לגבות השלמה לתשלומי אגרות מסוכני מכס לאחר תום יחסי השליחות בין סוכן המכס לבין היבואן. המשיבה מדגישה כי המערערת, שהיתה מודעת למרמה בפעילותה של מאי באטרי, לא פנתה כלל למאי באטרי בנסיון לגבות ממנה את הפרשי האגרות, אלא ניצלה שלא כדין את גישתה לחשבון הבנק של המשיבה על מנת לגבות ממנה כספים, אשר נגבו שלא בתום לב, שכן למערערת ניתנה גישה לחשבון הבנק של המשיבה לצרכי נוחות בלבד, וזו ניצלה אותה בניגוד להרשאה ומבלי שתודיע קודם לכן על כוונתה לגבות את הכספים. הסדר גביית הכספים אינו מהווה אישור למערערת ליטול מהמשיבה כספים, ככל שתבחר. המשיבה מפנה לע"א 22684-10-11 נמל חיפה נ' יחזקאל (2012) (להלן - "פס"ד יחזקאל בערעור"), אשר קיבל את עמדתה, ומאמצת את הפרשנות שבפסק דין זה. המשיבה סבורה כי אמנם היוותה שליח של מאי באטרי, אך יחסי שליחות אלה פסקו עם תחילת החקירה בעניין המרמה, וודאי שלא ניתן לראות במשיבה שליחה של מאי באטרי לחיובים, שמקורם בתרמית בהם לא היתה מעורבת, בהעדר יחסי אמון בין הצדדים. המערערת לא היתה רשאית לעצום עיניה נוכח המציאות ולהוסיף לראות במשיבה את שליחתה של מאי באטרי. המשיבה סבורה כי אין בתיקון לפקודה כדי לקבוע שהמצב המשפטי הקודם היה שונה, שכן מדובר בחקיקה שעגנה את המצב המשפטי הקיים בפסיקה. כמו כן, גם במידה ויקבע כי בטרם התיקון היתה חבות אישית של סוכני מכס, הרי שלא הותר אז לגבות מסוכן מכס הפרשים שמקורם במרמה של היבואן להם לא היה מודע, כפי העובדות שכאן. דיון המחלוקת נסובה סביב השאלה האם סוכן מכס אחראי לתשלום אגרות נמל ששולמו בחסר, גם לאחר שהטובין שוחררו מהנמל והיחסים בין הסוכן לבין היבואן נותקו. סבורה אני כי אחריותו של סוכן המכס קמה ועומדת גם בנסיבות אלה, ועל כן דין הערעור להתקבל. סעיף החוק הרלוונטי לענייננו הוא סעיף 56 לפקודה, הקובע את אחריותו של בעל הטובין להשלים את הפרשי האגרות כאשר נמצא כי האגרות המקוריות שולמו בחסר: "טובין שיובאו לנמל, או יוצאו או עומדים להיות מיוצאים ממנו, ונמצא כי משקלם, כמותם או תיאורם נמסר בחסר, או שלא בדיוק, במסמך שהוגש לפקיד נמל לשם קביעת אגרות הנמל המגיעות בעד הטובין, יהיה בעל הטובין חייב לשלם למנהל הנמל את הסכום שיקבע מנהל הנמל ושלא יעלה על כפל האגרות הנכונות בעד מלוא המשקל או הכמות של משלוח הטובין האמור, והסכום ניתן להיפרע כאילו הוא חוב המגיע למדינה." מיהו אותו 'בעל טובין', אשר מחוייב לשלם את הפרש האגרות? סעיף 1 לפקודה קובע כי - "בעל", לענין טובין - לרבות מחזיק, מייבא, מייצא, נשגר, סוכן, בעל זכות הנאה או שליטה או עשיה בטובין וכל המתחזה להיות בעל כאמור, ולמעט פקיד נמל או פקיד מכס הפועלים בתפקידם הרשמי. רלוונטי נוסף הוא סעיף 19(א) לפקודה, המטיל על שלוחו של בעל הטובין אחריות אישית לתשלום כל אגרה או היטל שיוטלו על הטובין: "מי שפועל כשלוחו של הבעל לענין מעניני פקודה זו או תקנות לפיה יראו אותו כבעל הטובין, ולפי זה יהיה אחראי אישית לתשלום כל אגרות נמל והיטלים אחרים שעל הטובין ויהיה חייב לעשות כל פעולה בנוגע לטובין שהבעל חייב לעשותה לפי פקודה זו או תקנות לפיה." יש להעיר כי האחריות אותה מטיל סעיף 19(א) על שלוחו של בעל הטובין היא חובה מיוחדת, אשר אינה מוטלת בדרך כלל על שלוח לפי חוק השליחות, שכן שלוח בדרך כלל אינו חב בחובותיו של השולח; אולם סוכן המכס, כשלוחו של היבואן, חב באחריות אישית לתשלום אגרות הנמל, ועל כן הוראת החוק הספציפית שבחוק השליחות נסוגה מפני סעיף 19(א) לפקודה. המשיבה טוענת, כי אין בחיקוקים אלה כדי להטיל עליה החבות בתשלום, מאחר ויחסי השליחות בינה לבין מאי באטרי פסקו זמן רב לפני שביקשה המערערת לחייבה בהפרשי האגרות. אכן, אין ספק כי יחסי השליחות בין המשיבה למאי באטרי פסקו בטרם נדרשה המשיבה לשלם את הפרשי האגרות. עם זאת, נראית בעיני טענתה של המערערת כי המועד הקובע הוא המועד שנועד לתשלום האגרה המקורית, טרם שחרור הסחורות מהנמל, ולא מועד התשלום המאוחר יותר. סוכן המכס הוא האחראי לשחרור הסחורות מהנמל, והוא שבא במגע עם רשויות הנמל על מנת לדאוג לתשלום ההיטלים והאגרות הנדרשים. הפקודה קובעת כי בשל כך, הוא חב אחריות אישית לתשלום האגרות. חובה זו היא לתשלום האגרות בשיעורן הנכון והמלא, על פי דיווח נכון של טיב הסחורות. במידה ומסתבר לאחר מעשה, כי לא שולמה אגרת הרציף בשיעור הנכון, פירושו של דבר היא כי סוכן המכס לא מילא כראוי את חובתו הראשונית לתשלום האגרות בסכומן הנכון - גם אם עשה זאת בתום לב - ועל כן קמה חובתו להשלים את האגרה לשיעורה הדרוש. יש אף רגליים לסברה, כי חובתו של סוכן המכס נדרשת בעיקר במקרים כגון אלה, בהם נגבה התשלום בחסר והסחורות שוחררו מהנמל, שכן בנסיבות אחרות יכול הנמל לגבות את הכספים בעזרת עיכוב הסחורות. סיום היחסים בין המשיבה למאי באטרי מנעה את חיובה של המשיבה באגרות חדשות, אך לא ביטלה את החיובים שכבר נוצרו, וביניהם החובה להשלים את האגרות ששולמו בחסר. הקביעה כי על סוכן המכס מוטלת האחריות לדאוג לתשלום מלוא האגרות נתמכת גם בחוק לתיקון פקודת הנמלים (מס' 4), התשע"ב - 2011. תיקון זה הוסיף לפקודה את סעיף 19א, הקובע - בין היתר - כי סוכן מכס ישא באחריות אישית לתשלום היטלים ואגרות נמל רק במידה וסייע לבעל הטובין להשתמט מתשלומים אלה. מעיון בדיונים שהתקיימו בועדת הכספים של הכנסת, ניכר כי הצעת החוק באה לשנות את המצב הקיים - דהיינו, את המצב בו סוכן מכס אחראי לתשלום חובותיו של היבואן: "תכלית ההצעה הזאת היא לתקן עיוות שקיים היום בפקודת הנמלים שהופך בעצם את סוכן המכס לגורם שאחראי וגם משלם בפועל עבור תשלומים בהם למעשה מחויב היבואן בגין הטובין שהוא מייבא..." (ח"כ יריב לוין, פרוטוקול ישיבת ועדת הכספים מיום 1.8.11). הדיון שם, אמנם, לא עסק ישירות במצב בו נותקו במפורש היחסים בין סוכן המכס ליבואן, אך יש בו בכדי לחזק את המסקנה כי החוק בנוסחו הקודם הטיל אחריות אישית רחבה על סוכני המכס לתשלום חובות היבואן, וכי החוק החדש בא לשנות מצב זה. יש להניח, שכפי שהנמל היה נתקל בקשיים בבואו לגבות עמלות מהיבואן מבלי שהסחורות תמצאנה בידו כערובה, כך יתקל סוכן המכס בקשיים בבואו לעשות כן. בעייתיות זו הינה חלק מהנימוקים שעמדו בפני המחוקק עת החליט לתקן את הפקודה ולסייג את אחריותו של סוכן המכס. עם זאת, מאחר וזהו נוסח הפקודה ערב תיקונה, היה על המשיבה להיערך לאפשרות מעין זו ולדאוג לבטוחות מתאימות מאת לקוחותיה, והעובדה שהיא לא תוכל להפרע מלקוחותיה, אינה עילה לפטור אותה מחבותה כלפי הנמל. המשיבה בקשה להסתמך על פס"ד יחזקאל בערעור, אשר דעתו - כדעת בית המשפט קמא - הייתה כי חברת נמל אינה רשאית לגבות הפרשי אגרת נמל או רציף מסוכן המכס לאחר פקיעת יחסי השליחות בינו לבין היבואן. אין בידי לקבל טענה זו, ואסביר. בית המשפט נשען על שלושה נימוקים עיקריים. ראשית, סבר בית המשפט כי סעיף 19 לפקודה, אשר לכאורה אינו נחוץ לאור ההגדרה הרחבה ל'בעל טובין' בסעיף 1, נועד לצמצם הגדרה זו ולהוציא מכלל בעלי הטובין את שלוחו של הבעלים. על כן, משלא נזכר השלוח במפורש בסעיף 56 לפקודה, אין להכלילו בהוראה עונשית זו. איני סבורה כן. סעיף 1 לפקודה מגדיר מפורשות את בעל הטובין ככולל גם את סוכן המכס, כאשר סעיף 56 מטיל אחריות להשלמת הפרשי האגרות על בעל הטובין - הוא כולל בחובו את סוכן המכס. המסקנה כי פרשנות הרואה את סעיף 19(א) כמוסיף על אחריות סוכן המכס, ולא כגורע ממנה עולה בקנה אחד עם לשון החוק. פרשנות מעין זו אף תואמת את כוונת המחוקק, שראה לשנות ולקבוע מפורשות את הפטור לסוכן המכס במקרים מעין אלה. בפסק דין יחזקאל, סבר בית המשפט בערעור, כי משהסתיימה השליחות לא היה הנמל רשאי להוסיף ולגבות מסוכן המכס את הפרשי האגרות; בהכרעה זו נתן בית המשפט משקל רב לכך שהאגרות נגבו זמן רב לאחר החיוב הראשוני, מבלי שניתן לכך הסבר של ממש. לעניין זה כבר הבעתי את דעתי כי סיום יחסי השליחות לא ביטל את חובתה של המשיבה לתשלום הפרשי האגרות. יש להוסיף כי הנימוק של חלוף זמן רב אינו תקף בענייננו, בו תוקן החיוב מספר חודשים לאחר שהחלה החקירה בעניינה של מאי באטרי. בית המשפט בערעור יחזקאל סבר גם כי אין לראות את התיקון לחוק כאמירה מחייבת לכך שהמצב החוקי קודם לכן היה שונה. גם עם קביעה זו לא אוכל להסכים כיוון שכפי שאני רואה את הצעת החוק, היא באה לשנות מצב קיים, כמובהר מפורשות בדברי ההסבר. המשיבה סבורה, כי שסבר אף בית המשפט קמא, כי הכספים נגבו מחשבונה בחוסר סמכות. עם זאת, הסדר המס"ב הינו, בעיקרו, הסדר תשלום. מטרתו הינה להקל על ההליך הטכני של גביית הכספים. במידה ולא הייתה מחלוקת על זכאותה של המערערת לגבות את הכספים, לא הייתה מחלוקת גם לסמכותה לגבות את הכספים באמצעות הסדר המס"ב. על כן, משקבעתי כי חובתה של המשיבה לתשלום הפרשי האגרות מעוגנת בפקודה, והמערערת זכאית הייתה לכספים אלה, לא הייתה מניעה לגבות אותם באמצעות הסדר המס"ב, ככל חוב אחר. אם כי, בנסיבות המיוחדות שכאן, כאשר מקור החיוב בהצהרת כזב שהצריכה חקירה פלילית, שהמשיבה לא היתה מעורבת בה, מן הראוי היה שתימסר הודעה טרם חיוב החשבון, ומתן זכות למשיבה לפעולה בהתאם, ככל שתמצא לנכון. מה גם, שלא מדובר בהוצאה שהמשיבה ציפתה לה או נערכה אליה. עם זאת, אין באי ההודעה בכדי להשליך על עצם חוקיות הגבייה. גם בטענה, כי מן הראוי היה לנסות ולהיפרע ממאי באטרי תחילה אין ממש, ושמורה למשיבה הזכות לפנות ולהיפרע ממאי באטרי. הפקודה אינה מטילה על המערערת חובה למצות, קודם לפנייתה לעמיל המכס, את אפשרויות הגבייה מהיבואן. סוף דבר, אני מקבלת הערעור ומבטלת את פסק דינו של בית המשפט קמא. המשיבה תשלם למערערת שכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסכום של 20,000 ₪ להיום והוצאות משפט. סוכני מכסאגרהמכס